ביאור:שמות יב ו
שמות יב ו: "- וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם."
תרגום ויקיטקסט: - שמרו על השה שלכם בביתכם עד יום 14 לחודש הזה; ובאותו יום בין הערביים (בין השקיעה לצאת הכוכבים) ישחטו אותו כל קהל עדת ישראל.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יב ו.
משמרת זה דבר ששומרים עליו. השה, שלקחתם ביום ה-10 לחודש (פסוק ג), צריך להיות לכם למשמרת, כלומר עליכם לשמור עליו עד ה-14 לחודש. מה הטעם לקחת את השה 4 ימים מראש? - ראו בביאור על פסוק ג.
בין הערביים הוא הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, בארמית "בין שמשיא" - בין השמשות (לפירושים נוספים ראו ביאור:בין הערבים).
בני ישראל מתחילים עכשיו להתארגן כצבא (ראו ביאור פסוק ד), וחלק מהארגון הוא גם תיאום בזמנים - כל קהל עדת ישראל צריכים לבצע את אותה פעולה באותו זמן בדיוק.
ולמה דווקא בין הערביים? אולי כדי לסמל התנתקות משני הכוחות העיקריים שנחשבו לאלים באותה תקופה - השמש והירח. בין הערביים לא רואים לא שמש ולא ירח - כך שאף אחד לא יעלה בדעתו, שהשמש או הירח עזרו לבני ישראל בעת יציאתם לחירות.
דקויות[עריכה]
ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל - כמובן לא כל אחד ואחד שוחט, מספיק שאדם אחד ישחט את השה עבור כל הבית. מכאן הביאו חז"ל ראיה לכלל ההלכתי "שלוחו של אדם כמותו" (מכילתא, קידושין מא ב, רש"י).
יותר מזה: מלשון יחיד אותו למדו שגם במצב חירום שבו "אין להם לישראל אלא פסח אחד - כולן יוצאין בו ידי חובתן" (מכילתא).