ביאור:עמי ובת-עמי

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!

הנביא ירמיהו מכנה את עם ישראל בכינויים שונים, ביניהם "עמי" ו"בת-עמי". במאמר זה ננסה למצוא את ההבדל ביניהם.

בת עמי[עריכה]

הכינוי "בת עמי" מופיע בכמה מקומות, כמעט כולם ב ספר ירמיהו או במגילת איכה . נתבונן בביטוי זה בספר ירמיהו:

ד11: "בעת ההיא, ייאמר לעם הזה ולירושלים: רוח צח שפיים במדבר, דרך בת עמי - לא לזרות, ולא להבר".
ו26: "בת עמי! חגרי שק והתפלשי באפר - אבל יחיד עשי לך, מספד תמרורים; כי פתאום יבוא השודד עלינו".

ח11 ::: :: "וירפו את שבר בת עמי, על נקלה, לאמור 'שלום שלום'; ואין שלום" .
ח19-23: "הנה קול שוועת בת עמי מארץ מרחקים, ה-ה' אין בציון, אם מלכה אין בה? מדוע הכעיסוני בפסיליהם, בהבלי נכר?! עבר קציר, כלה קיץ; ואנחנו לא נושענו. על שבר בת עמי הושברתי, קדרתי, שמה החזיקתני. הצורי אין בגלעד, אם רופא אין שם? כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי ?! מי ייתן ראשי מים, ועיני מקור דמעה; ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי ".
ט6: "לכן, כה אמר ה' צ', הנני צורפם, ובחנתים; כי איך אעשה מפני בת עמי?! "
יד17: "ואמרת אליהם את הדבר הזה: תרדנה עיניי דמעה לילה ויומם ואל תדמינה; כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי - מכה נחלה מאוד".

רוב הפסוקים שבהם מופיע הביטוי (כל הפסוקים בכתב לא-נטוי - ו26, ח11, ח19, ח21, ח22, ח23, יד17) מתארים אסון, שבר, סבל וצער; בכולם נראה שירמיהו משתתף בכאבה של "בת עמי", מצטער בצערה ומרחם עליה.

{

הביטוי "בת-עמי בשאר התנ"ך:

איכה ב יא: "כלו בדמעות עיניי, חמרמרו מעיי - נשפך לארץ כבדי, על שבר בת עמי ; בעטף עולל ויונק ברחובות קריה".
איכה ג מח: "פלגי מים תרד עיני, על שבר בת עמי ".
איכה ד ג: "גם תנים חלצו שד, היניקו גוריהן; בת עמי לאכזר , כיענים במדבר".
איכה ד ו: "ויגדל עוון בת עמי , מחטאת סדום: ההפוכה כמו רגע, ולא חלו בה ידיים".
איכה ד י: "ידי נשים רחמנייות בישלו ילדיהן; היו לברות למו, ב שבר בת עמי ".
ישעיהו כב ד: "על כן אמרתי שעו מני, אמרר בבכי; אל תאיצו לנחמני, על שוד בת עמ י".

}

עמי[עריכה]

הביטוי "עמי" הוא ביטוי נפוץ יותר. נתבונן בביטוי זה בספר ירמיהו:

ב11-13: " "ההימיר גוי אלוהים? והמה לא אלוהים; ועמי המיר כבודו בלא יועיל ! שומו שמיים על זאת; ושערו חורבו מאוד, נאום ה'. כי שתיים רעות עשה עמי : אותי עזבו מקור מים חיים, לחצוב להם בורות" "{{{1}}}" "{{{1}}}" ".
ב31-32: "הדור, אתם ראו דבר ה': המדבר הייתי לישראל, אם ארץ מאפליה? מדוע אמרו עמי , 'רדנו - לא נבוא עוד אליך'?! התשכח בתולה עדייה, כלה קישוריה? ועמי שכחוני ימים אין מספר !"
ד22: "כי אוויל עמי , אותי לא ידעו--בנים סכלים המה, ולא נבונים המה; חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו".
ה26: "כי נמצאו בעמי רשעים ; ישור כשך יקושים, הציבו משחית אנשים ילכודו".
ה31: "הנביאים ניבאו בשקר, והכוהנים ירדו על ידיהם, ועמי אהבו כן ; ומה תעשו לאחריתה?!".

ו13: " "וירפאו את שבר עמי על נקלה, לאמור 'שלום שלום'; ואין שלום" ::" "{{{1}}}"

ו27-28: "בחון נתתיך בעמי , מבצר; ותדע, ובחנת את דרכם. כולם סרי סוררים, הולכי רכיל נחושת וברזל; כולם משחיתים , המה".
ז12: "כי לכו נא אל מקומי אשר בשילה, אשר שכנתי שמי שם בראשונה; וראו את אשר עשיתי לו, מפני רעת עמי ישראל".
ח7: "גם חסידה בשמיים ידעה מועדיה, ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה; ועמי לא ידעו את משפט ה' ".
ט1: "מי ייתנני במדבר מלון אורחים, ואעזבה את עמי , ואלכה מאיתם; כי כולם מנאפים, עצרת בוגדים".
יב14-15: "כה אמר ה', על כל שכניי הרעים, הנוגעים בנחלה, אשר הנחלתי את עמי את ישראל: הנני נותשם מעל אדמתם, ואת בית יהודה אתוש מתוכם. והיה אם למוד ילמדו את דרכי עמי להישבע בשמי, חי ה', כאשר לימדו את עמי להישבע בבעל - ונבנו בתוך עמי".
טו7: "ואזרם במזרה, בשערי הארץ; שיכלתי איבדתי את עמי, מדרכיהם לא שבו ".
יח15: "כי שכחוני עמי , לשוא יקטרו; ויכשילום בדרכיהם, שבילי עולם, ללכת נתיבות, דרך לא סלולה".
כג2: "לכן כה אמר ה', אלוהי ישראל, על הרועים הרועים את עמי : אתם הפיצותם את צאני ותדיחום, ולא פקדתם אותם; הנני פוקד עליכם את רוע מעלליכם, נאום ה'" (ביטוי דומה - נ6).
כג13: "ובנביאי שומרון ראיתי תפלה: הינבאו בבעל, ויתעו את עמי את ישראל". (ביטוי דומה - כג32)
כג22: "ואם עמדו בסודי - וישמיעו דבריי את עמי , וישיבום מדרכם הרע ומרוע מעלליהם ".
כג27: "החושבים להשכיח את עמי שמי, בחלומותם אשר יספרו איש לרעהו - כאשר שכחו אבותם את שמי בבעל".
כט32: "לכן כה אמר ה': הנני פוקד על שמעיה הנחלמי ועל זרעו - לא יהיה לו איש יושב בתוך העם הזה ולא יראה בטוב אשר אני עושה ל עמי , נאום ה'; כי סרה דיבר על ה'". (ביטויים נוספים של נחמה - ל3, לא13, לג24, נא45).

רוב הפסוקים שבהם מופיע הביטוי (כל הפסוקים בכתב לא-נטוי) מתארים עוון, רע, זעם ותוכחה. ירמיהו מצטער על כך שעם ה' שוכח את ה', ועל כך שהמנהיגים שלו מטעים ומתעים אותו.

ההבדלים[עריכה]

נראה שה' כועס על "עמי" על כך שעזב אותו, אבל מרחם על "בת-עמי" שתסבול מהאסון שיבוא.

אולי הכינוי "עמי" מציין את יחסו של ה' לישראל במידת הדין, והכינוי "בת-עמי" מצין את יחסו של ה' לישראל במידת הרחמים.

ייתכן שבחלק מהמקומות שבהם מופיע הכינוי "בת עמי", הוא מתייחס דווקא לבנות בעם ישראל (כמו בפסוק מאיכה ד ג "גם תנים חלצו שד, היניקו גוריהן; בת עמי לאכזר , כיענים במדבר").

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בלא גמור וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-07-19.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/bt_ami