ביאור:מ"ג ויקרא כב לג
הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים[עריכה]
המוציא אתכם. ע"מ כן:
וטעם ונקדשתי בתוך בני ישראל. על דעת רבותינו (תו"כ פרק ט ד) מצות עשה, שנקדש את שמו במצות ליהרג עליהן ולא נעבור, וזה טעם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, שהוא טעם יכלול כל המצות, שראוי לקדש שמו עליהם בעבור שאנחנו עבדיו אשר גאלנו ממצרים:
המוציא אתכם. והסוף אני ה' שהוא הדבור הראשון והוא עיקר כל המצות
המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים.. להיות מנהיג אתכם בלתי אמצעי, כמשפט הנבדלים מחומר, בהיותכם הולכים בדרכי קדושתי, כאמרו "אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו" (ירמיהו י, ב).
אֲנִי יְקֹוָק:[עריכה]
אני ה'. נאמן לשלם שכר:
אני ה'. לא שניתי, ואעשה כמאז, אם לא יהיו "עונתיכם מבדלים ביניכם לבין אלהיכם" (ישעיה נט, ב), כאמרו "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו).
ואחר שהזכיר קדשי בני ישראל הזכיר הימים שיקריבו בהם העולות והחל מהשבת: