ביאור:מ"ג בראשית ד ב
וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל[עריכה]
ותוסף וגו' את אחיו את הבל. טעם שהוצרך לומר את אחיו ללא צורך, גם האריך לומר פעמים תיבת את, יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פכ"ב) כי אחר שנצח הבל לקין והפילו ריחם עליו הבל וקם מעליו ואחר כך קם קין וגו' והרגו, והוא שרמז באומרו את אחיו פירוש כי נהג הוא עם קין במדת האחוה כנזכר, אבל קין נהג עמו בלא אחוה אלא כאדם אחר, והוא אומרו את הבל בלא אחוה, ולזה הפסיק באת ב'.
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לשמו של" וכו']
[מובא בפירושו לפסוק א'] את קין את אחיו את הבל. ג' אתים רבויים הם, מלמד שתאומה נולדה עם קין, ועם הבל נולדו שתים, לכך נאמר ותוסף (ב"ר):
עוד רמז בב' אתין על דרך אומרם ז"ל (שם) כי ב' תאומות נולדו עם הבל לזה אמר ב' פעמים את, ובקין פעם אחת את כי לא נולדה אלא אחת:
[מובא בפירושו לפסוק ח'] ועל דרך השכל קין והבל יש בשמם התעוררות ורמז לענין הויה והפסד כי הם אחים סמוכים זה לזה. וקין רמז לקנין העוה"ז, והבל רמז למי שדעתו שפלה ומהביל אותו הקנין. וכן היתה מנחתו הצאן שהיא שפלה מכל בעלי חיים וע"כ דבק בו רצון ה' יתברך, הוא שכתוב וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. והיתה מנחתו של קין מפרי האדמה כי היה אוהב קניני העוה"ז ועבודת הגוף שאין בו קיימא ונמשך אחר התאוות הגופניות וע"כ לא חל עליו רצון הש"י, הוא שכתוב ואל קין ואל מנחתו לא שעה. המהביל הזה נהרג כי איננו חושש לעסקי העולם ואינו עושה מן העוה"ז עקר, והאוהב קניני העוה"ז נתקלל ואמר לו נע ונד תהיה בארץ כי כן אוהב כסף לא ישבע כסף והולך ומטלטל ממקום למקום בימים ובמדברות במקום גדודי חיות ולסטים ואין לו מנוחה אפילו שעה אחת אבל כל ימיו מכאובים. והענין הזה רמז שלמה ע"ה בס' קהלת הוא שאמר (קהלת ב) תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי. ואמר (שם) הגדלתי מעשי בניתי לי בתים גו' קניתי עבדים ושפחות גו' כנסתי לי גם כסף וזהב. וזה כולל כל קניני העולם והשגתו וזהו כנגד קין, כי הכל דבר בטל והכל שב אל העפר, זהו שאמר וקין היה עובד אדמה. ואחר שהזכיר שלמה ע"ה ענין עשרו בכל קניני העולם הזכיר אחריו ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח. הרי שהתעורר על ענין קין והבל הנרמז בו הויה והפסד. ואח"כ חתם ספרו ביראת השם שהוא עקר התורה והמצות כנגד שת שהיה עקר הבנים שממנו הושתת העולם. וראוי היה ענין זה שיהיה נרמז בשמות בני אדם הנולדים בעולם ראשונה:
את אחיו את הבל. את אחיו מיותר והכי מיבעי ותלד עוד את הבל וגם לשון את הבל אינו מדויק. דמשמעו בלי קריאת שם כך שמו כמ"ש לעיל. והענין כי אחר שקין היה מוכשר ביותר לעבודת האדמה. היה מספיק עבודתו גם בשביל אחיו. ומודיע הכתוב כי משני הילדים הראשונים בא ענין האחוה במין האדם שיהא אחד עובד בשביל אחיו והכיר קין בדעתו כי ראוי ומחויב האדם לזון את אחיו שאין לו ממה לחיות. ומודיע עוד הכתוב כי גם הילד השני לא היה יושב בטל. אלא היה מבקש מותרות על חיים הכרחים. מה שאין שום בריה עושה כן אלא מין אדם וטבע זה באמת מרבה הבל שהרי אין קץ וגבול לזה התשוקה וכמאמר המלך החכם ברוה"ק הבל הבלים וגו' מש"ה הי' שמו של זה הילד המשוקע בזה הרצון הבל:
[מובא בפירושו לפסוק א'] וקראה האחד בשם קנין והשני הבל, כי קנין האדם להבל דמה, ולא רצתה לפרש זה, על כן לא נכתב טעם בשם השני. והסוד המקובל בענין הבל גדול מאד:
וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן[עריכה]
רועה צאן. לפי שנתקללה האדמה פירש לו מעבודתה:
[עיין בפירושו לפסוק ח', המבוא גם בפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לשמו של" וכו']
ויהי הבל רעה צאן. שהיתה מלאכה חכמה יותר ממלאכת עבודת אדמה.
[מובא בפירושו לפרק מ"ו פסוק ל"ב] ומה שבחרו השבטים האומנות הזאת והיא אומנות אבותיהם מפני שני דברים, האחד שיש בה ריוח גדול בגיזה ובחלב ובולדות, והיא אומנות אינה צריכה יגיעה רבה וטורח גדול ומבלי עון, ועליה הזהיר שלמה בחכמתו (משלי כז) ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים. והשני לפי שהשבטים היו יודעים שיגלו למצרים הם וזרעם, ומפני שהמצריים היו עובדים לצורת הצאן תפשו להם אומנות זו כדי שיהיו זרעם מורגלים בה, ותהא עבודת הצאן רחוקה בעיניהם וכן תמצא רוב הצדיקים והנביאים שהיו רועים, תמצא בהבל (בראשית ד) ויהי הבל רועה צאן, וכן במשה (שמות ג) ומשה היה רועה, וכן שמואל הנביא, וכן שאול ודוד כולם רועים. והטעם בהם כדי שיתרחקו מן הישוב לפי שהרבה עברות נמשכות בסבת חברת בני אדם, כגון רכילות ולשון הרע ושבועת שקר וגלוי עריות וגזל וחמס, וכל מה שהאדם פורש מחברת הבריות הוא נמלט מן העברות, וכל מה שהוא מתרחק מן הישוב הוא מתרחק מן העון ומן הגזל והחמס ושאר העברות, והראיה מה שכתוב בלוט (בראשית יט) ויעל לוט מצוער וישב בהר, הוצרך לצאת מסדום פן יספה בעונם, ואחר שיצא משם הלך לצוער שימלט שם כמו שאמר (שם) הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער, לפי שיושביה חדשים מקרוב באו לכך היו עונותיהם מצערין, ואע"פ כן עדיין היה מתירא בצוער מפני פחד העונות המצויים בישוב, על כן הוצרך לצאת משם אל ההר, ועוד ששם מקום התבודדות לנבואה ואין אדם רואה שם דבר שיטריד מחשבתו מן המחשבה בהש"י: וכבר ידעת כי מגדולי הנביאים היו מתרחקים ופורשים מן הישוב ומתבודדים במדבר אפילו בלא מרעה, והם אליהו ואלישע, הוא שכתוב באלישע (מלכים א יט) וי"ב צמדים לפניו, ופירש מן האומנות הזאת והלך אחריו, הוא שכתוב (מלכים שם) אלכה נא אשקה את אבי ואת אמי ואלכה אחריך, וכתיב (שם) וילך אחרי אליהו וישרתהו. וכן היה בלי ספק מנהג בני הנביאים בדור ההוא ואשר לפניו להניח עסקי העולם וישובו ומניחין ההשגחה בעניני הגוף ויוצאים אל המדברות להתבודד שם ולהיות מחשבתם דבקה בה' יתברך:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מדוע קין בחר בעיסוק" וכו']
וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה:[עריכה]
וקין היה עבד אדמה. ובכן כל אחד מהם הביא מן הבא בידו.
[עיין בפירושו לפסוק ח', המבוא גם בפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לשמו של" וכו']
ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה. אלו בא הכתוב להודיע עבודת שני האחים ראוי לכתוב ויהי קין עובד אדמה והבל רעה צאן. אלא לא נצרך להודיע עסק קין שהרי ע"כ נקרא קין שהי' קנוי לאדם שהוטל עליו לעבוד את האדמה לחייו ההכרחים לשבוע לחם אלא הוצרך להודיע מעשה הבל. דעניני מותרות על חיים הכרחים יש מגידולי הארץ ויש ממיני מתכות וכדומה מש"ה הודיע הכתוב ויהי הבל רעה צאן. ומזה היה מוציא צמר וחלב על מיני תענוגי בני האדם. וקין אע"ג שראה את הבל ממציא כמה תענוגי בני האדם מ"מ הי' עובד אדמה. לא שת לבו לבקש גם הוא ענינים להרחיב חייו אלא שמר עבודתו ההכרחית ולא יותר. ומודיע הכתוב כ"ז כי נחלקו קין והבל בדעות באיזה דרך ישכון אור רצון ה' אם בחיים הכרחים ולא יותר או לראות בחיים מרווחים באשר הוא אדם בדעת אנושי ולא בדעת בהמית שאינו מבקש אלא הנדרש לחייו כל מין לפי טבעו. ולמדנו מזה המקרא ענין קין שלא הי' חסר דעת אנושי אשר לא ידע איך להתענג. אלא ראה וידע ומכ"מ החזיק בדעתו ומנהגו כסבור כך רצון הבורא ית'. ובסמוך יבואר כמ"כ ענין הבל שהיה ג"כ לש"ש:
וקין היה. ראוי שיאמר ויהי קין עובד אדמה כשם שאמר ויהי הבל, ומה שחלק ביניהם לפי שלא היה ענינם שוה אבל היו שני הפכים זה צדיק וזה רשע. ומכאן יש ללמוד שהטוב והרע שרש אחד להם שכלו טוב, שכן אדה"ר היה כלו טוב ויצאו ממנו אחד טוב ואחד רע. ומטעם זה נוכל להשיג סימני היחוד בבריאת אדם ותולדותיו. ומזה אמר הכתוב (ישעיה מה) עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה. הוצרך להוסיף כל אלה כדי שלא יסתפק אדם בשתי רשויות בראותו בעולם מדות משתנות כי כלן משרש אחד ומפי עליון תצא הרעות והטוב. וזהו שאמר (שם) אני ה' אני הוא האחד אשר הכל מאתי. ועוד הוצרך לומר וקין היה, לרמוז כבר היה והכונה על כחו וסבתו שהיה כבר קודם שנברא אדם והבן זה: