ביאור:מ"ג במדבר כב לח
וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה[עריכה]
עתה היכול אוכל דבר מאומה. דקדק לומר עתה פירוש אחר דיבור ב' שבא אליו מהמלאך בדרך שנאסר וכפל לו אפילו דיבור כמו שפירשתי בפסוק ואפס את הדבר, וכפל לומר היכול אוכל כאן גילה רשעתו שמניעתו היא בב' דרכים, א' מכח האזהרה, והב' שאין הבחירה ביד עצמו בדבר זה, הא למדת שאם לא היתה לו אלא האזהרה והיה בעל בחירה ורצון היה עושה:
הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר:[עריכה]
[מובא בפירושו לפסוק ל"ה] לך עם האנשים ואפס וגו'. יתכן שיאמר לך עם האנשים ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר ותודיע אותם זה. או טעמו, כי אחרי אשר התודה אם רע בעיניך אשובה לי (פסוק לד), אמר לו לך עמהם כי מחלתי על חטאתך, ובלבד שתזכור אזהרתי אשר הזהרתיך: והוצרך לומר לו כן, שלא יחשוב שיאמר לו לך עמהם לעשות מה שבקשו ממך. גם יתכן, שהיה חפץ ההולך לקלל את העם, ולא היה חפצו לברכם בשום פנים, ולכן יזהירנו האלהים בכל עת שידבר עמו. ומפני זה הודיע בלעם לבלק בתחלת דברו עמו (פסוק לח) הנה באתי אליך, כי בביאה בלבד הורשיתי, אבל בענין העם, היכול אוכל דבר מאומה כרצונך, הדבר אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר, בין קללה בין ברכה, ראה אם תחפוץ שאדבר בענינם, ואם לא תחפוץ בכך אשובה לי מעתה:
הנה באתי אליך. אף על פי שהייתי בא אליך אז כדברך, מה הייתי מועיל לך. וגם כן עתה היכול אוכל דבר מאומה. כלום אני יכול לדבר כמנהג כל מדבר רצוניי. הדבר אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר. כענין "רוח ה' דבר בי" (שמואל ב כג, ב), ובאופן זה לא אהיה אני המדבר.
[מובא בפירושו לפרק כ"ג פסוק י"א] לקוב אויבי לקחתיך וגו'. נתרעם בלק על הברכה, לפי שהגם שאמר לו בלעם היכול אוכל דבר וגו' הבין שהכונה היא לענין שאם לא יסכים ה' עליו לקלל לא יקלל אבל הברכה שב ואל תעשה היא ולא יברך, והגם שאמר לו גם כן הדבר אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר, חשב שהוא בענין הקללה שאם ה' ישים בפיו לקלל עשה יעשה ככל אות נפשו, אבל אם ישים בפיו ברכה ימנע עצמו ולא יברך כי אינו מהמוסר שיעשה היזק למי ששלח אחריו לברך אויביו שאין זה אלא מקלל את בלק, והוא מה שדקדק בתיבת לי שאמר מה עשית לי שברכת ישראל קללה היא לו: