ביאור:מ"ג במדבר ה כז
וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם[עריכה]
והשקה את המים. לרבות שאם אמרה איני שותה לאחר שנמחקה המגילה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה אלא א"כ אמרה טמאה אני (סוטה כז):
וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים[עריכה]
ותמעל מעל. כאשר פירשתי דבר מכוסה:
[עיין בפירושו לפסוק י"ח תחת הכותרת "מהו אפיון זה של המים" וכו']
[עיין בפירושו לפסוק י"ח תחת הכותרת "מהו אפיון זה של המים" וכו']
[עיין בפירושו לפסוק י"ח תחת הכותרת "מהו אפיון זה של המים" וכו']
[עיין בפירושו לפסוק י"ח תחת הכותרת "מהו אפיון זה של המים" וכו']
וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ[עריכה]
וצבתה בטנה וגו'. אע"פ שבקללה הזכיר ירך תחלה המים אינן בודקין אלא כדרך כניסתן בה:
[מובא בפירושו לפסוק י"ז] ומה שמקדים לפעמים הבטן לירך ולפעמים מקדים הירך, לפי שהיה כאן כמו נס בתוך נס כי המים מאררים מחסרים מן הבשר וכשבטנה צבה נראה כאילו נתרבה הבשר לפיכך בב' פסוקים שהזכיר לשון מאררים סמך לזה צביהת הבטן, אבל בפסוק ראשון שלא הזכיר מאררים הקדים הירך כי הוא התחיל בעבירה.
[מובא בפירושו לפסוק כ"א] את ירכך. בקללה הקדים ירך לבטן לפי שבה התחילה בעבירה תחלה:
וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ:[עריכה]
והיתה האשה לאלה. כמו שפירשתי שיהיו הכל אלין בה:
בקרב עמה. הפרש יש בין אדם המתנוול במקום שניכר לאדם המתנוול במקום שאינו ניכר: