ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת קידושין/פרק שני

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שני – האיש מקדש[עריכה]

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה א[עריכה]

מתני’: האיש ב_אמקדש בו ובשלוחו. והאשה ב_במתקדשת בה ובשלוחה. ב_גהאיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו. ב_דהאומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בזו. אם יש באחת מהן שוה פרוטה, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. בזו ובזו. אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת. היתה אוכלת ראשונה ראשונה, אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה:


גמ’: מניין ששלוחו של אדם כמותו? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דכתיב (שמות בא יב ו) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. וכי כולן שוחטין אותו? והלא אחד הוא שהוא שוחט על ידי כולם. אלא מיכן ב_הששלוחו של אדם כמותו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. שנייא היא שאדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו ואין זה מדין שליחות שהרי בשליחות צריך דעת. ויידא אמר דא ששלוחו של אדם כמותו? דכתיב (שמות בא יב ג) ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. וכי כולם היו לוקחים? והלא אחד הוא שהוא לוקח על ידי כולם. אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד ב] אין תימר אדם מפריש פסחו של חבירו שלא מדעתו. לית יכיל. דאמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו, אבל אינו מפרישו שלא מדעתו. °בית שמאי בית שמאי אומרים אין השליח עולה משם עד. ו°בית הלל בית הלל אומרים ב_והשליח עולה משם עד. היך עבידא? שילח שלושה לקדש לו אשה. על דעתון ד°בית שמאי בית שמאי, שליח ושני עדים. וצריך לומר להם שאחד יהיה שליח והשנים יהיו עדים. ואם אמר כולכם היו שלוחים, אין אחד מהם יכול להיות עד. על דעתון ד°בית הלל בית הלל, שלשתן שלוחין ושלשתן עדים. ואפילו אמר כולכם היו שלוחים, יכולים להיות עדים. אמר רבי אבון בר חייה רבי אבון בר חייה°. נראין דברים ב_זבשקידשה בשטר. אבל אם קידשה בכסף אינו נאמן, שהרי אם האשה מכחישתו, צריך להשבע שבועת הסת מדרבנן והרי הוא נוגע בדבר. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מכיון שהאמינתו התורה שהרי הוא כופר בכל ואמר שנתן ואין עליו שבועת התורה אינו נוגע בעדות, אפילו קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו. אמר רבי אבא רבי אבא°. אתא עובדא קומי רב רב (אמורא)°, ועשה שליח עד. חד בר נש אפקיד גרבי יין גבי קרפיפא  חביות יין בחצר דחבריה, וכפר ביה. אמר רבי פינחס רבי פינחס°. אתא עובדא קומי רבי ירמיה רבי ירמיה°. ועשה שליח עד, ב_חוחייבו שבועה על ידי הכתף שהיה שלוחו להכניס היין לקרפף, והעיד שהפקידו אצלו וחייבו שבועה. אית מתניתא אמרה, ששלוחו של אדם כמותו. ואית מתניתא אמרה, שאין שלוחו של אדם כמותו. תנן, ואם המר ימירנו. הוא ולא שלוחו. אם הפר יפירנו. הבעל מפר ולא שלוחו. הוינן סברין מימר, בכל מקום שלוחו של אדם כמותו, אלא שכאן מיעט הכתוב. וכן גבי הא דתנן (ויקרא ויקרא א ד) וסמך ידו. ולא יד בנו ב_טולא יד עבדו ולא יד שלוחו. הוינן סברין מימר בכל מקום שלוחו של אדם כמותו, אלא שכאן מיעט הכתוב. (שמות משפטים כא ו) ורצע אדוניו את אזנו במרצע. אדוניו ולא בנו. ב_יאדוניו ולא שלוחו. הוינן סברין מימר שבכל מקום שלוחו של אדם כמותו, אלא שכאן מיעט הכתוב. אית תניי תני, ורצע לרבות את השליח. עד כדון כ°רבי עקיבה רבי עקיבא שדרש מורצע אדוניו את אזנו במרצע. כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל מניין? מדמייתר אדוניו. דכתיב והגישו אדוניו, וכתיב ורצה אדוניו, לרבות כל שהוא בא מחמת אדוניו. תמן תנינן, ב_יאנערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ואומר, אין שתי ידים זוכות כאחת, אלא רק אביה מקבל את גיטה. ריש לקיש ריש לקיש° אמר, כמחלוקת בגיטין כן מחלוקת בקידושין. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, הכל מודין ב_יבבקידושין שאביה מקדשה ולא היא. כיון שצריך דעת מקנה. אבל גירושין שישנן בעל כורחה, בין היא בין אביה שהיא כיד או כחצר האב. ומודה ריש לקיש ריש לקיש° בנישואין שלכולי עלמא אביה משיאה ולא היא, שלא הכל ממנה להשיא עצמה להפסיד מעשה ידיה על אביה. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, אין לה דעת אצל אביה ואינה עושה שליח. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° יש לה דעת אצל אביה והיא עושה שליח. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, ב_יגהאיש מקדש בו ובשלוחו, ב_ידוהאשה מתקדשת בה ובשלוחה. פתר לה בגדולה. והתנינן ב_טוקטנה שאמרה התקבל לי גיטי

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ב_א מיי' פ ג' מהל' אישות הלכה י"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ה סעיף א', סמ"ג עשין מח :

2 ב_ב מיי' פ ג' מהל' אישות הלכה י"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ו סעיף א', סמ"ג עשין מח :

3 ב_ג מיי' פ ג' מהל' אישות הלכה י"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף ז', סמ"ג עשין מח :

4 ב_ד מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה כ"ו, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"א סעיף ה':

5 ב_ה מיי' פ"א מהל' שלוחין ושותפין הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' קפ"ב סעיף א', סמ"ג עשין פב


[ע"ב]

6 ב_ו מיי' פ ג' מהל' אישות הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ה סעיף ב', סמ"ג עשין מח :

7 ב_ז מיי' פ ג' מהל' אישות הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ה סעיף ב', סמ"ג עשין מח :

8 ב_ח טור ושו"ע חו"מ סי' קכ"א סעיף ט':

9 ב_ט מיי' פ ג' מהל' מעשה הקרבנות הלכה ח':

10 ב_י מיי' פ ג' מהל' עבדים הלכה ט':

11 ב_יא מיי' פ ב' מהל' גירושין הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף ב', סמ"ג עשין נ :

12 ב_יב מיי' פ ג' מהל' אישות הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף א', סמ"ג עשין מח :

13 ב_יג מיי' פ ג' מהל' אישות הלכה י"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ה סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ו סעיף א', סמ"ג עשין מח :

14 ב_יד מיי' פ ג' מהל' אישות הלכה י"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ה סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ו סעיף א', סמ"ג עשין מח :

15 ב_טו מיי' פ ו' מהל' גירושין הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף ב', טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף ג', סמ"ג עשין נ :


-----------------------------------דף כד[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין כד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד א] אינו גט עד שיגיע הגט לידה. משמע דווקא קטנה, אבל נערה עושה שליח? פתר לה ב_טזביתומה. והתנינן ב_יזאם אמר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה, אם רצה להחזיר לא יחזור. משמע שאביה קים. פתר לה לצדדין היא מתניתא. פתר לה ראשה ביתומה. וסופה בשיש לה אב. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דתנן, ב_יחהאיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו. משמע שרק האב ממנה שליח ולא הבת. פתר לה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר, אין שתי ידים זוכות כאחת אבל הלכה כחכמים כמו שבגרושין היא ואביה מקבלין את גיטה גם בקידושין כן. אמר רבי אסי רבי אסי°. חד רב נפק מן בית וועדא ואמר, נפק עובדא כרבי יוחנן רבי יוחנן°, וסמכון עלוי. לא דהוה צורכא מיסמך עלוי, דלא היה בר סמכה כל כך, אלא דהוות מן ימא לטיגנא  מהים למחבת. שמיד שיצא מסר עדות, ובודאי לא שכח בזמן קצר כזה. אמר רב המנונא רב המנונא° בשם רבי אסי רבי אסי°. קטנה שקידשה את עצמה משהביאה שתי שערות והיא נערה. אביה ממאן בקידושיה ולא היא. שמשהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן. לא אתייא לא כרבי יוחנן רבי יוחנן° ולא כרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. אין כרבי יוחנן רבי יוחנן°, אין כאן מיאון שהרי אין הקידושין כלום. אין כרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° נישואי תורה הן וכיוון שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן. לא אתייא אלא כרבי יוחנן רבי יוחנן°. אף על גב דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, הכל מודין בקידושין שאביה קידשה ולא היא. מודה דאם קידשה עצמה, צריך שימאן אביה בקידושיה בפירוש. אבל אם נתרצה או אפילו שתק, קידושיה קידושין. רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא° ורבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. קידשה לדעת האב והכניסה שלא לדעת האב. זה היה מעשה ב_יטובא אביה והוציאה מגנונה מהחופה. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יהושע אוניא רבי יהושע אוניא°. המעשה הזה סימן הוה לו דרבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° פליג על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. אבל לריש לקיש ריש לקיש° קידושי הבת קידושי תורה אף אם האב לא מסכים. ולית היא פליגא. דלא אמר ריש לקיש ריש לקיש° אלא בקידושין, אבל בנישואים, היך מה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר תמן לא הכל ממנה להשיא את עצמה ולהפסיד מעשה ידיה לאביה. כן רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר הכא לא הכל ממנה להשיא את עצמה ולהפסיד מעשה ידיה על אביה. כי אתא רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא° אמר, לא כך היה המעשה אלא כך. דרבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° אמר בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. קידשה שלא לדעת האב וכנסה שלא לדעת האב. זה היה מעשה ובא אביה ב_כועקר קידושיה. ובזה רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° חולק על רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° וסובר שהקידושין חלים. קידשה לדעת האב וכנסה שלא לדעת האב אבל האב לא התנגד. מהו שתאכל בתרומה? רב רב (אמורא)° אמר אוכלת. ושמואל שמואל (אמורא)° אמר ב_כאאינה אוכלת. אמר רבי מנא רבי מנא°. טעמא דרב רב (אמורא)°, מכיון שקידשה לדעת, חזקה שכנסה לדעת, וזה שהאב שותק מוכיח שמסכים. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. טעמא דרב רב (אמורא)°, שכן למשנה ראשונה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה. מה נפק מן ביניהון? מעשה ידיה. על דעתיה דרבי מנא רבי מנא° כרב רב (אמורא)°, מעשה ידיה לבעלה, שהרי היא אשתו גמורה. על דעתיה דרבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° כרב רב (אמורא)°, מעשה ידיה לאביה שעדין היא ארוסה עד שיסכים האב. מתה מי יורשה? על דעתיה דרבי מנא רבי מנא° כרב רב (אמורא)°, בעלה יורשה. על דעתיה דרבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° כרב רב (אמורא)°, מתה ב_כבאביה יורשה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד ב] אתא רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° ואמר, לרב מתה בעלה יורשה. קידשה שלא לדעת והכניסה שלא לדעת, מהו שתאכל בתרומה? שמואל שמואל (אמורא)° אמר אוכלת. איתא חמי  בא וראה. אילו קידשה לדעת וכנסה שלא לדעת, שמואל שמואל (אמורא)° אמר אינה אוכלת. והכא הוא אמר אוכלת? שמואל שמואל (אמורא)° עבד לה כיתומה. שכיוון ששתק האב גם בקידושין וגם בנשואים, כאילו אמר לה צאי וקבלי קידושין לעצמך. תנן, האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בזו. אם יש באחת מהן שוה פרוטה, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. התקדשי לי בזו ובזו. אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת. היתה אוכלת ראשונה ראשונה, אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה: כולה מתניתין בשאמרה אי איפשי בזו אלא בזו. אי איפשי בזו אלא בזו. לכן צריך שבכל אחד יהיה שוה פרוטה. אבל אם אמר לה התקדשי לי בזו ובזו ובזו. והיא לא אמרה אי איפשי, כולם מצטרפים לשוה פרוטה. מאן תנא ווי"ן מחברין? °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ברם כ°רבי מאיר רבי מאיר, אין ווין מחברים וכאילו אמר לה או בזו או בזו או בזו. כדתנן, אמר תן לי חיטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי אלא אחת. °רבי מאיר רבי מאיר אומר אפילו אמר שבוע שאין לך בידי חיטה ושעורה וכוסמת, חייב שבועה על כל אחת ואחת, דסובר °רבי מאיר רבי מאיר אין ווי”ן מחברים. מאן תנא ווי”ן °רבי ייהודה רבי ייהודה ברם כ°רבי מאיר רבי מאיר או בזו או בזו או בזו. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רב רב (אמורא)°. התקדשי לי בסלע זו לאחר ל' יום ואכלה אותו בתוך שלשים יום, ב_כגהרי זו מקודשת. ואף °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר דסבר דאין מתקדשין במלוה מודה בה. מה בינה למלוה? מלוה לא ניתנה לשם קידושין. הכא כסף הקידושין, לכך ניתנו משעה ראשונה. והא תנינן היתה אוכלת ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה? מעתה אפילו לא נשתייר שם שוה פרוטה תהא מקודשת? פתר לה על ראשה, דאמר התקדשי לי ואמרה אי איפשי בזו אלא בזו. אי איפשי בזו אלא בזו. ואין על ראשה, בדא תנינן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה? משמע אפילו בראשונה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

16 ב_טז מיי' פ ב' מהל' גירושין הלכה י"ח, מיי' פ ב' מהל' גירושין הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף ב', טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף ג', סמ"ג עשין נ :

17 ב_יז מיי' פ ב' מהל' גירושין הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף ג', סמ"ג עשין נ :

18 ב_יח מיי' פ ג' מהל' אישות הלכה י"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף ז', סמ"ג עשין מח :

19 ב_יט טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף י"ג:

20 ב_כ מיי' פ ג' מהל' אישות הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף י"א, סמ"ג עשין מח :

21 ב_כא מיי' פ ח' מהל' תרומות הלכה ט"ז:

22 ב_כב מיי' פ כ"ב מהל' אישות הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' צ' סעיף ד', סמ"ג עשין מח,סמ"ג לאוין פא :


[ע"ב]

23 ב_כג מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה י', טור ושו"ע אה"ע סי' מ' סעיף א', סמ"ג עשין מח :


-----------------------------------דף כה[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין כה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד א] אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, לעולם אסיפא קאי. ושאני התם דיהיב לה כל הקידושין כאחת ובדיבור אחד. והואיל וגמר דבורו קודם שנתאכלו המעות אלא שקבע זמן שלא יחולו הקידושין לגמרי עד לאחר ל' יום. כי מתאכלי ברשותה מתאכלי. אבל הכא שמחלק דבורו ואמר בזו ובזו ובזו גלי דעתי דאינו רוצה שיתחילו הקדושין כלל עד שתקבל את כלן. וכשהיא אוכלת ראשונה חזרה עליה מלוה ואין קידושין במלוה, ואינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה, וד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר היא. דסבר המקדש במלווה אינה מקודשת לכן צריך שישתייר שם שוה פרוטה באחרונה. דתני ב_כדהתקדשי לי בפקדון שיש לי בידך, והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד. אם נשתייר שם שוה פרוטה, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. במלוה שיש לי בידך. והלכה ומצאתה שנגנבה או שאבדה. אפילו נשתייר שם שוה פרוטה, אינה מקודשת. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר רבי מאיר, מלוה כפיקדון. אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת. ואם לאו אינה מקודשת. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אתיא ד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר כ°רבי מאיר רבי מאיר. כמה ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, כל המשנה מדעת הבעלים נקרא גוזלן. כדתנן הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, °רבי מאיר רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו, דכיוון ששינה מדעת בעלים נקרא גזלן וקנה בשינוי. וכן הנותן מעות לחבירו ליקח לו חיטים וקנה שעורים, אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע. כיון ששינה מדעת בעלים קנה בשינוי, וההפסד שלו והריוח לאמצע. כן °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר דאמר הכא מלוה כפיקדון, סבר כ°רבי מאיר רבי מאיר דכל המשנה מדעת הבעלים נקרא גוזלן. דהוא פתר לה העמיד את המשנה במלוה שהלוה ואמר לו קח לי חטים ולקח לו שעורים. וכאן מדובר כגון שהוא נתן לה מעות לקנות דבר מסוים והיא הלכה והשתמשה בכסף לדבר אחר. על זה אמר °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר שאם נשאר שם פרוטה שלא הוציאה מקודשת. וקשיא, הרי ברגע ששינתה כל הכסף נעשה גזול, אז איך אם נשאר פרוטה מקודשת? וכי מקדשין בגזילה? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעא. למאן דאמר שמקודשת במלוה, על כרחך מקודשת באותה הנאה שמרויח לה זמן פרעונה. ניחא אדם נותן שוה פרוטה כדי שיאריכו לו זמן פרעון על חוב של דינר. שמא נותן שוה פרוטה על מנת שיאריכו לו זמן פרעון חוב שוה פרוטה? אית תניי תני מקדשין בגזילה. ואית תניי תני ב_כהאין מקדשין בגזילה. אמר רבי מנא רבי מנא°. ולא פליגי. מאן דאמר מקדשין בגזילה. בגזילה שאינו יכול להצילה מידו. מאן דאמר אין מקדשין בגזילה. בגזילה שיכול להצילה מידו. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. מאן דאמר מקדשין בגזילה, ב_כובגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה. ומאן דאמר אין מקדשין בגזילה, בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה. תני, התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד. אם נשתייר שם שוה פרוטה, מקודשת. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מתניתא בשאמר לה התקדשי לי בפיקדון

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד ב] שיש לי בידך. אבל אמר לה בכל מה שהפקדתי בידך, אינה מקודשת עד שיהו כולן קיימין. מה בינו למלוה? מלוה ניתנה להוציאה ודעתו לקדש בהנאת מחילת החוב או הארכת זמן הפרעון. וזה לא ניתן להוציאו ודעתו לקדש בו שחושב שהוא קים. והתנינן אם אמר לה התקדשי לי בזו ובזו, היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה. אם פירש ואמר בכל מה שהפקדתי בידך, מעתה אפילו נשתייר שם שוה פרוטה לא תהא מקודשת עד שיהו כולן קיימין? פתר לה על ראשה, דאמר התקדשי לי ואמרה אי איפשי בזו אלא בזו. אי איפשי בזו אלא בזו. ואין על ראשה בדא תנינן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה. משמע אפילו בראשונה והרי אחר שאכלה את הראשונה נעשת מלווה והמקדש במילווה אינה מקודשת? אמר רבי אבון רבי אבין° לא כן סברנן מימר מאן תנא ווי"ן? °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. וכשאומר לה התקדשי לי בזו ובזו הרי הוא כאומר לה התקדשי לי או בזו או בזו, כך שכל אחת אם היה בה שווה פרטה הייתה מקודשת. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° לדברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אף על פי שווים מחברים, פעמים שנכללין בקרבן אחד ופעמים נפרטין בשלשה קרבנות. כיצד? תבע ממנו שליש פרוטה חיטין, ושליש פרוטה שעורין, ושליש פרוטה כוסמין ונשבע לשקר, כיון שאין נשבעים על פחות משווה פרוטה, שלשת התביעות מצטרפות לפרוטה לחייב אותו קרבן אחד. תבע ממנו פרוטה חיטים ופרוטה שעורין ופרוטה כוסמין ונשבע לשקר ואמר אין לך בידי חיטים בפרוטה ושעורים בפרוטה וכוסמין בפרוטה, חייב שלשה קרבנות. כמה דהוא אמר תמן נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות. כן הוא אמר הכא אף על פי שאמר התקדשי לי בזו ובזו ובזו עם ווי”ם, פעמים נכללין בקידוש אחד כגון אם רק בכולם יחד יש שוה פרוטה. ופעמים נפרטין בשלשה קידושין כגון שבכל אחד היה שוה פרוטה. התקדשי לי בסלע זו ואמרה השליכה לים או לנהר, אינה מקודשת. ב_כזתניהו לעני הרי זו מקודשת. והא מכל מקום לא נכנס לתוך ידה כלום. למה הכא את אמר מקודשת והכא את אמר אינה מקודשת? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. רוצה היא להיות מקודשת באותה הנאה שתראה עושה טובה לעני ויצא לה שם של אשת חסד. אמר רבי פנחס רבי פינחס° ואתיא או כרבי זעירא רבי זעירא° או כרבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° דתני, ב_כחאומר הוא אדם לפועל, הילך דינר זה אכול בו. הילך דינר זה שתה בו, אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך. ואינו חושש על שכרו. לא משום שביעית, ולא משום מעשרות, ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו. צא וקח לך ככר, ואני נותן לך דמיו צא וקח לך רביעית של יין, ואני נותן לך דמיה. חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. מאי טעמא? אמר רבי זעירא רבי זעירא°. כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני, נעשה החנוני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל, רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר. פועל זוכה לבעל הבית משל החנוני שהרי הכסף של בעל הבית, וחוזר וזוכה לעצמו לכן לפי שניהם אם יתן לו החנווני דברים שאינם מתוקנים זה באחריותו.

-----------------------------------דף כו[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין כו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד א] אוף הכא על דעתיה דרבי זעירא רבי זעירא°, הבעל נעשה שלוחה של אשה לזכות לעני. על דעתיה דרבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° העני זכה לאשה משל בעלה, וחוזר וזוכה לעצמו כך שלפי דעת שניהם כאילו נתן פרוטה לאשה והיא מתקדשת בו. מה נפק מן ביניהון? היה החנווני חרש. על דעתיה דרבי זעירא רבי זעירא°, לא חשש, ב_כטשאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, חושש. היה הפועל חרש. על דעתיה דרבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, לא חשש שאין זכיות לחרש. על דעתיה דרבי זעירא רבי זעירא° חשש. חטף הסלע מידה ונתנו לה בשעת מתנה ואמר לה הרי את מקודשת לי, ב_להרי זו מקודשת. במה קידשה? שהרי לא התיאשה ואין זה כספו. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי פדת רבי פדת°. רוצה היא שתהיה מקודשת לו ויהא חייב לה סלע. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אילו איתמר כלי, יאות שהיה מקום לשאלה. אבל כשחטף סלע ודאי לא אכפת לה אם יחזיר אותו סלע או אחר, דדרכה להתחלף. אמר לה ב_לאכינסי לי סלע זו לפיקדון. ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי. הרי זו מקודשת. אם משנתנה לה אמר הרי את מקודשת לי. אמרה שרוצה מקודשת. שתקה ולא אמרה רוצה, אינה מקודשת. הי לך סלע זו שאני חייב לך. ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי. אמרה רוצה אני, מקודשת. ואם לאו אינה מקודשת. אם משבאת לתוך ידה אמר לה הרי את מקודשת לי, אף על פי ששניהן רוצין אינה מקודשת. כיצד יעשה? יטלינו ממנה ויחזור ויתנינו לה ויאמר לה הרי את מקודשת לי. אמר לה ב_לבהתקדשי לי במנה זו ונמצא חסר דינר, אינה מקודשת. היה בו דינר רע שיוצא על ידי הדחק, הרי זו מקודשת והוא שיחליף. התקדשי לי במנה. היה מונה ראשון ראשון ומשליך לתוך ידה, יכולה היא שתחזור בה עד שעה שישלים. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר מקודשת בראשון, והשאר נותן משום תנאי שאמר שיתן מנה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר אינה מקודשת עד שישלים. אמרין דחזר ביה רבי יוחנן רבי יוחנן°. דחד בר נש יהיב ערבונא לחבריה על מקח שלקח ממנו, וכפר ביה חבריה. רבי אבא רבי אבא° ורבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° ורבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° תלתיהון אמרין, זרע פשתן היה ומקצת דמים נתן ליה, וחזר בו המוכר . אתא עובדא קומי רבי יוחנן רבי יוחנן° ואמר, או יתן לו בכל מקחו שהרי נתחייב לו כשקיבל מקצת דמים, או ב_לגימסור אותו למי שפרע רואים שרבי יוחנן רבי יוחנן° סובר שאף שנתן רק חלק מהתשלום, קנה הכל. רבי חייה בר יוסף רבי חייה בר יוסף° אמר. או יתן לו כנגד כל ערבונו, או ימסור אותו למי שפרע. מודה רבי חייה בר יוסף רבי חייה בר יוסף° לרבי יוחנן רבי יוחנן° במקח שאין דרכו להיקנות חציים כגון פרה וטלית. ואשה דרכה להיקנות חציין? אלא ודאי כשנתן מקצת דמים קנה כולה. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° ורבי יודן רבי יודן° תריהון אמרין. אפילו אם תאמר מקח דרכו להיקנות חציין. אשה אין דרכה להקנות לחציין, ולדברי הכל קנה כולה

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ב[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד ב] מתני’: ב_לדהתקדשי לי בכוס זה של יין, ונמצא של דבש. של דבש, ונמצא של יין. בדינר זה של כסף ונמצא של זהב. של זהב ונמצא של כסף. על מנת שאני עני ונמצא עשיר. עשיר ונמצא עני. אינה מקודשת. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אם הטעה לשבח הרי זו מקודשת. ב_להעל מנת שאני כהן ונמצא לוי. לוי ונמצא כהן. נתין ונמצא ממזר. ממזר ונמצא נתין. בן עיר ונמצא בן כרך. בן כרך ונמצא בן עיר. על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק. רחוק ונמצא קרוב. על מנת שיש לי בת או שפחה מגודלת ואין לו. על מנת שאין לי ויש לו. על מנת שיש לו בנים ואין לו. על מנת שאין לי ויש לו. ועל כולם אף על פי שאמרה בלבי היתה להתקדש לו, אף על פי כן אינה מקודשת. וכן היא שהיטעתו:


גמ’: התקדשי לי בכוס זה. אם יש בו ובמה שבתוכו יחד שוה פרוטה מתקדשת. ואם לאו אינה מתקדשת, וזכת בו ובמה שבתוכו. התקדשי לי במה שיש בכוס זה. אם יש במה שבתוכו שוה פרוטה מתקדשת ואם לאו אינה מתקדשת. ולא זכת אלא במה שבתוכו בלבד. תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר אם הטעה לשבח מקודשת. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. מודה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שאם הטעה לשבח יוחסין אינה מקודשת. אמר רבי יוסא רבי יוסי בר זבידא° מתניתא אמרה כן דתנן, על מנת שאני כהן ונמצא לוי. לוי ונמצא כהן אינה מקודשת. ניחא כהן ונמצא לוי שהטעה אותה לרעה. אבל לוי ונמצא כהן. הרי הטעה לשבח למה אינה מקודשת? דיכולה היא מימר לא הוינא בעייא די רוחיה רבא  לא רוצה שיתגאה עלי. תנן, בן עיר ונמצא בן כרך. בן כרך ונמצא בן עיר . ניחא בן כרך ונמצא בן עיר. בן עיר ונמצא בן כרך הרי הטעה אותה לשבח ולמה אינה מקודשת? יכולה היא מימר, בעייא הוינן מצטנעא  אני רוצה לחיות בצניעות. תנן, על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק. רחוק ונמצא קרוב. ניחא קרוב ונמצא רחוק. רחוק ונמצא קרוב למה אינה מקודשת? יכולה היא מימר בעייא הוינא מטרפסא אזלה מטרפסא אתייא להנות בהליכה רגלית בהליכה ובחזרה. תנן, על מנת שיש לי בת או שפחה מגודלת ואין לו. על מנת שאין לי ויש לו. על מנת שאין לי בת או שפחה גודלת ויש לו ניחא. על מנת שיש לי ואין לו למה אינה מקודשת? הגע עצמך שהיה לו בסוף העולם מה זה משנה לה? אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, בת לגודלתיך  לקלוע שערך ושפחה לשמשותיך:.

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ב_לוהאומר לשלוחו, צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני. והלך וקידשה במקום אחר, אינה מקודשת. הרי היא במקום פלוני. והלך וקידשה במקום אחר, הרי זו מקודשת:


גמ’: מתניתא דלא כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. דתנן האישה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו במקום אחר, פסול. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מכשיר, דמראה מקום היא לו. ברם כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, לעולם הרי היא מקודשת עד שיאמר לו, אל תקדשינה לי אלא במקום פלוני והלך וקידשה במקום אחר אוף °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מודה שאינה מקודשת. הרי זו במקום פלוני אוף רבנן מודיי דמראה מקום הוא לו

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ד[עריכה]

מתני’: ב_לזהמקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים, אינה מקודשת. ב_לחכנסה סתם ונמצאו עליה נדרים, תצא שלא בכתובה. ב_לטשכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים:

גמ’: גבי ב_ממומים תנינא שהמומין שפוסלים בכהנים, הם המומין שאם היו בה ולא ידע כשלקחה הרי זה מקח טעות. אבל גבי נדרים לא נאמר באילו נדרים אם היו בה ולא ידע כשלקחה הרי זה מקח טעות. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי שמעון בן יוצדק רבי שמעון בן יהוצדק. כגון אם ב_מאנדרה שלא לאכל בשר, ושלא לשתות יין, ושלא ללבוש בגדי צבעונין. אמר רבי זעירא רבי זעירא°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

29 ב_כט מיי' פ ב' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' קפ"ח סעיף ב':


30 ב_ל מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה י', מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה י"א, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף ב', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף ג', סמ"ג עשין מח :

31 ב_לא מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה י', מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה י"א, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף ב', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף ג', סמ"ג עשין מח :

32 ב_לב מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ט סעיף ז', סמ"ג עשין מח :

33 ב_לג מיי' פ ז' מהל' מכירה הלכה א', מיי' פ ח' מהל' אישות הלכה א', מיי' פ ח' מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"צ סעיף י', סמ"ג עשין פב :


[ע"ב]

34 ב_לד מיי' פ ח' מהל' אישות הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ח סעיף כ"ד, סמ"ג עשין מח :

35 ב_לה מיי' פ ח' מהל' אישות הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ח סעיף כ"ד, סמ"ג עשין מח :

36 ב_לו מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה כ"א, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ה סעיף ז', סמ"ג עשין מח :

37 ב_לז מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ט סעיף א', סמ"ג עשין מח :

38 ב_לח מיי' פ כ"ה מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ז סעיף ג', סמ"ג עשין מח :

39 ב_לט מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ט סעיף ד', סמ"ג עשין מח :

40 ב_מ מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ז סעיף ד', סמ"ג עשין מח :

41 ב_מא מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה ו', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ט סעיף א', סמ"ג עשין מח :


-----------------------------------דף כז[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין כז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד א] כלי פשתן הדקין הבאים מבית שאין ככלי צבעונין הן. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מתניתא בשאמר לה על מנת שאין עליך נדרים. אבל אם אמר, על מנת שאין עליך כל נדר. אפילו ב_מבנדרה שלא לאכל חרובין, נדר הוא והרי זה מקח טעות. ב_מגהלכה אצל הזקן והתיר לה. הרי זו מקודשת. ב_מדאצל הרופא וריפאה, אינה מקודשת. מה בין זקן ומה בין רופא? זקן עוקר את הנדר מעיקרו. רופא אינו מרפא אלא מיכן ולהבא. אית תניי תני, אפילו הלכה אצל הזקן והתיר לה, אינה מקודשת שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. מתניתא שאמרה שאפילו אם הלכה לחכם והתיר לה אינה מקדשת, ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס היא. דתני תמן, המוציא את אשתו משום נדר, לא יחזיר. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, נדר שצריך חכם לא יחזיר. שלא יאמר, אילו הייתי יודע שחכם יכול להתיר, לא הייתי מגרש. ונמצא גט בטל ובניה ממזרים. ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. ואמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, לא אסרו זה, דבדין היה שנדר שהוא צריך חקירת חכם יחזיר. שהרי לא יטען, אילו הייתי יודע שחכם מתיר לא הייתי מגרש, כיוון שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. מפני מה אסרו? מפני נדר שאינו צריך חקירת חכם. שיכול לטעון אילו ידעתי שאני יכול להפר את הנדר, לא הייתי מגרש. נמצאו בה נדרים. אית תניי תני מותרת להינשא בלא גט, שהיה כאן מקח טעות והקידושין לא תפסו. אית תניי תני אסורה להינשא בלא גט. הוון בעיי מימר, מאן דאמר מותרת להינשא בלא גט שאף אם חכם יכול להתיר, אדם לא רוצה שתתבזה אשתו בבית דיןולא היה נושא אותה, והוה זה מקח טעות, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. ומאן דאמר אסורה להינשא בלא גט, רבנין. ולא היא, אלא כולה דרבנין. ומאן דאמר מותרת להינשא בלא גט, שמתוך שהיא יודעת שאם הולכת היא אצל הזקן והוא מתיר לה את נדרה, והיא אינה הולכת. לפום כן מותרת להינשא בלא גט. ומאן דאמר אסורה להינשא בלא גט. שלא תלך אצל הזקן ויתיר לה את נדרה, וקידושין חלין עליה למפרע, ונמצאו בניה באין לידי ממזירות ב_מהלפום כן אסורה להינשא בלא גט. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, מתניתא שאמרה שאם כנסה סתם ונמצאו בה נדרים אין לה כתובה, מדובר , בשקידשה על תנאי וכנסה סתם. אבל אם קידשה סתם וכנסה סתם, יש לה כתובה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אפילו קידשה סתם וכנסה סתם, אין לה כתובה. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ב_מווצריכה ממנו גט אפילו קידשה על תניי וכנסה סתם. רבי זעירא רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא רבי מנא°, קידשה סתם וגירשה מן האירוסין. מה אמר בה רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°? האם דווקא בנשא אמרינן יש לה כתובה. דאמרינן שמשום חיבת חופה מחל על תנאו. אבל מן האירוסין מצי אמר אי אפשי באשה נדרנית. או כיון דקדשה סתם מחל, ואפילו גרשה מן האירוסין יש לה כתובה? נישמעינה מן הדא דתנן, ב_מזהיו בה מומין ועודה בבית אביה שהיא עדין ארוסה, האב צריך להביא ראייה. הא אם לא הביא האב ראיה, אין לה כתובה. מה חמית למימר  מה ראיתה לומר בשקידשה סתם וגירשה מן האירוסין אנן קיימין. דילמא בשקדשה על תנאי? מן דבתרה, דתנן, ב_מחבמה דברים אמורים? במומין שבסתר. אבל במומין שבגלוי, אינו יכול לטעון. ואין בשקדשה על תנאי, אף במומין שבגלוי טוען. מכאן שאף בארוסה אם קדשה סתם ומצאו בה מומים אין לה כתובה. הא אמרין חברייא קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אמור דבתרה אימא סיפא והיא פליגא על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. דתנן נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראייה. הא אם הביא ראייה, אין לה כתובה. וכאן מדובר בשכנס, והרי לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בכנס סתם יש לה כתובה לכן חייבים לומר שמדובר שהיה תנאי. אמר רבי כהן רבי כהן° בשם רבנין דקיסרין. מתניתא בשכנס ולא בעל. מה דאמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, בשכנס ובעל. שאני אומר נתרצה לה בבעילה: תנן, שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים ב_מטהוסיפו עליהן באשה. ריח הפה וריח, הזיעה, ושומא שאין בה שיער. אמר רבי חמא בר עוקבה רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°, בשומה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד ב] בעור הפנים שנו. והתנינן במה דברים אמורים? במומין שבסתר. אבל במומין שבגלוי, אינו יכול לטעון. וזו לא מן המומים שבגלוי הוא? ב_נתיפתר בההיא דמטמרה לה תחות קלוסיתה  שהחביאה מתחת למטפחת דראשה. תני ב_נאשומא שיש לה שיער, בין גדולה בין קטנה בין בגוף בין בפנים, הרי זה מום. ושאין בה שיער. בפנים מום, בגוף אינה מום. במה דברים אמורים? בשומה קטנה, אבל בגדולה, בין בגוף בין בפנים הרי זה מום. עד כמה היא גדולה? °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, ב_נבעד כאיסר האיטלקי. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, כגון הדין דינרא קורדיינא. שיעורו כחצי זהוב. ואם היה בו שיער, אפילו כל שהוא. אמר רבי רדיפה רבי רדיפה° אמר רבי יונה רבי יונה°. רבי ירמיה רבי ירמיה° שאל, אשה קרחת ושיטה של שיער מקפת מאוזן לאוזן מי הוה מום? בעיי מישמעינה מן הדא דתנן, הוסיפו עליהן באשה. ריח הפה, וריח הזיעה, ושומא שאין בה שיער. ולא אדכרון קרחה. סברין מימר, שאינה מום. כי אתא רבי שמואל בריה דרבי יוסה בי רבי בון רבי שמואל בריה דרבי יוסה בי רבי בון° אמר בשם רבי ניסא רבי ניסא° מום הוא ולא נמנה במשנה, כוון שבמשנה לא אתינן מיתני אלא דבר שהוא כעור בזה ובזה גם באיש וגם באשה מום בזה מום בזה. אבל דבר שהוא נויי בזה לאו דווקא נוי אלא שאינו כעור באיש, וכעור בזה, כגון הדא קרחתה אף על גב דהוא מום, לא תנינתה. תדע לך שהיא כן, הרי זקן, הרי נויי באיש ומום באשה, ולא תנינן יתר עליהם באשה זקן. הרי דדים. הרי נויי באשה ומום באיש, ולא תנינתה יתר עליהם באיש דדים.

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ה[עריכה]

מתני’: ב_נגהמקדש שתי נשים בשוה פרוטה. או אשה אחת בפחות משוה פרוטה. ב_נדאף על פי ששילח סבלונות לאחר מיכן, אינה מקודשת. שמחמת קידושין הראשונים שילח. ב_נהוכן קטן שקידש:


גמ’: תני, וכולן שבעלו קנו שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וגמר ובעל לשם קידושין. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ב°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר משום °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. וכולן שבעלו לא קנו. שלא היתה בעילתו, אלא לשום קידושין הראשונים אם קנו. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, למאן דאמר וכולן שבעלו קנו, קנו לחומרין. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל תניי שהוא מעשה מתחילתו שלא הקדים תנאי למעשה כמו בבני גד וראובן, מקודשת לחומרין. רבי מנא רבי מנא° בעא קומי רב יודן רב יודן°. מאן תנא ב_נוכל תנאי שהוא מעשה מתחילתו תנייו בטל? דלא כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דאמר וכולן שבעלו לא קנו, שלא הייתה בעילה אלא על דעת קידושים הראשונים. משמע שאלמלה הטעם הזה היתה מקודשת אף שקדם שבעל לא פירש את תנאו, והרי זה כמעשה קדם לתנאי אמר רבי יודן רבי יודן° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מקודשת לחומרין. היך עבידא מעשה קודם לתנאי? אמר לה, הרי אני מקדשך בבעילה על מנת שירדו גשמים. ירדו גשמים מקודשת לחומרין ואם לאו אינה מקודשת. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° ב_נזאף המקדש במלוה מקודשת לחומרין. ובקרקעות לא קנה במלוה אף שקרקע נקנת בכסף. והקונה מטלטלין במלוה, אם חזר בו אין מוסרין אותו למי שפרע. ביקש להעמיד לו מקחו האם נחשב שהמטלטלין קנויים לו? נישמעינה מן הדא דתנן, איזהו נשך ואיזהו תרבית? המרבה בפירות כיצד? לקח הימנו חיטים בדינר זהב עשרים וחמישה דינרי כסף הכור וכן השער. עמדו חיטים בשלושים דינר כסף. אמר לו תן לי חיטים שאני מוכרן ולוקח בהן יין. אמר לו, חיטיך עשויות עלי בשלושים דינר והרי לך אצלי בהן יין, ויין אין לו. אסור משום ריבית. הא אם יש לו יין, הרי זה חייב. כי יש כאן מקח גמור ואין כאן ריבית. וכן לעניין קניה, אם יש לו, נקנה הדבר לקונה וחייב לתת לו. וכן תני רבי חייא רבי חייא רבה°. אם יש לו יין, חייב ליתן לו למרות שקנה במלווה. משמע שהמטלטלין נקנים במלוה. רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° שלח אמר לתמן. הוון ידעין דהורי רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°,קידושי מלוה לחומרין. ובאיש היה רע בעניו לרבי זעירא רבי זעירא°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

42 ב_מב מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה ו', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ט סעיף א', סמ"ג עשין מח :

43 ב_מג טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ט סעיף ב':

44 ב_מד טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ט סעיף ו':

45 ב_מה טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ט סעיף א':

46 ב_מו מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ח סעיף ל"ה, סמ"ג עשין מח :

47 ב_מז מיי' פ כ"ה מהל' אישות הלכה ד', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ז סעיף ח', סמ"ג עשין מח :

48 ב_מזח טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ז סעיף ה':

49 ב_מט מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ט סעיף ד', סמ"ג עשין מח :


[ע"ב]

50 ב_נ מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ט סעיף ד', סמ"ג עשין מח :

51 ב_נא מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ט סעיף ד', סמ"ג עשין מח :

52 ב_נב מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה ז':

53 ב_נג מיי' פ ד' מהל' אישות הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"א סעיף ט', סמ"ג עשין מח :

54 ב_נד מיי' פ ד' מהל' אישות הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"א סעיף ט', סמ"ג עשין מח :

55 ב_נה מיי' פ ד' מהל' אישות הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ג סעיף א', סמ"ג עשין מח :

56 ב_נו מיי' פ ו' מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ח סעיף ב':

57 ב_נז מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף ט"ז:


-----------------------------------דף כח[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין כח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד א] למה? בגין דהוון מחמרין והוא קליל עליהון. שהיו אומרים קידושי מלוה תופסים לגמרי וחשש שמא יבואו לידי כך שיקלו לגמרי בקידושי מלוה. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. יפה עשה רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° שאמר להם שזו חומרה דפעמים בקולא הוון נהיגין ואחמר עליהון. שעכשיו שהעמיד קידושי מלוה בחומרה, אם בא אחר וקידשה, תפשו בה קידושין וחייבת גט משני. אמר רבי יודן בי רבי חנן רבי יודן בי רבי חנן°. קידש ערוה ושאינה ערוה כאחת, תופש את שאינה ערוה. ולא אומרים דכיוון שלא חל על הערווה לא יחול אף על שאינה ערווה

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ו[עריכה]

מתני’: ב_נחהמקדש אשה ובתה, או אשה ואחותה כאחת. אינן מקודשות. ב_נטומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות. וליקט אחד כלכלה של תאינים משלהם היתה, ושל שביעית היתה, ואמר, הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו. וקיבלתה אחת מהן על ידי כולם. ואמרו חכמים, אין האחיות מקודשות:


גמ’: אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. את שמע מינא חמש. את שמע מינא, שחמש נשים מתקדשות כאחת. ב_סושהאשה מקבלת קידושיה וקידושי חבירתה. ומקדשין בגזילה. ב_סאומקדשין בפירות עבירה. ב_סבואין קידושין תופסין בעריות. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° באחיות לא קידש דכל שאינו בזה אחר זה אף בבת אחת אינו. ובחטאות אם הפריש שני קרבנות על חטא אחד והקריב את שניהם כיפר. היך עבידא? שחט שתי חטאות לשם חטא אחד. המזבח בורר את הראוי לו, ב_סגושתיהן אסורות באכילה. שחט שני אשמות לשם אשם אחד. המזבח בורר את הראוי לו, ושניהן אסורין באכילה. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. שחט את הראשון שלא לשמו דפסול בחטאת ואת השני לשמו, כיפר בשני, ומכיון שכיפר בשני יצא הראשון מתורת חטאת למפרע וכשר שלא לשמו כשאר זבחים. נמצא שאין הראשון שלא לשמו כשר, אלא מכח שמו הבא אחריו. אבל שחט את הראשון לשמו, אף ששחט אחר כך את השני שלא לשמו, גם הראשון נאסר . כיוון שבזמן ששחט את הראשון גם השני עמד לאותה חטאת. ואף שאחר כך שחט את השני שלא לשמו אינו מוכשר למפרע. תני שני כבשי עצרת ושני שעירי ראש השנה אם כיפר הראשון

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד ב] על מה שני מכפר ? על טומאה שאירעה בין זה לזה. וזה לא שיך גבי חטאת ואשם שצריך להתודות. ובפסחים אם הקריב שני פסחים שניהם אסורים באכילה ולא כיפר , שאין הפסח בא אלא לאכילת בשר. ודלא כ°רבי נתן רבי נתן ד°רבי נתן רבי נתן אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה:

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ז[עריכה]

מתני’: ב_סדהמקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלים, אינה מקודשת. ב_סהממעשר שני, בין שוגג בין מזיד לא קידש דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, מזיד קידש. שוגג לא קידש. ובהקדש, מזיד קידש. שוגג לא קידש דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ב_סושוגג קידש. כיוון שבשוגג מעל ויוצא לחולין הרי זה כשלו מזיד לא קידש:


גמ’: תנן המקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלים, אינה מקודשת. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר דברי הכל שרק במעשר שני חלקו אבל קדשים קלים אף °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מודה דממון גבוה הוא ומשלחן גבוה כזכו. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, במחלוקת °רבי מאיר רבי מאיר אומר אינה מקודשת, ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר מקודשת, והמשנה בשיטת °רבי מאיר רבי מאיר. תמן תנינן, מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט, ואין מקדשין בו את האישה דהוה כמכר ובהמת מעשר אסורה במכר שנאמר בה לא ימכר ולא יגאל. ב_סזהבכור מוכרין אותו תמים חי, ובעל מום חי ושחוט. ומקדשין בו את האשה. אמר רבי יהודה בן פזי רבי יהודה בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. מה שאמרה הבריתא שהבכור מוכרין אותו תמים חי, זה דווקא חי, אבל שחוט אסור למכור דממון גבוה הוא. ואמר רבי יהודה בר פזי רבי יהודה בן פזי°. °רבי מאיר רבי מאיר יליף כל הקדשין מן מעשר בהמה. מה מעשר בהמה, אין מקדשין בו את האשה, אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה כמו שנאמר במשנה המקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלים, אינה מקודשת. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי יליף כל הקדשים מן הבכור. מה הבכור, מקדשין בו את האשה. אף כל הקדשים מקדשין בהן את האשה והוא חולק על המשנה כמו שאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, וסובר שהמקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלים, מקודשת. מחלפה שיטתיה דרבי יהודה בן פזי רבי יהודה בן פזי° ? תמן כשבא להסביר את מחלוקתם הוא אמר ש°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי לומד הכל מבכור ולכן מקדש בחלקו מקדשים קלים מקדשת. משמע שהבכור מקדשים בו בין חי בין שחוט שהרי חלקו בקדשים קלים זה קרבן שחוט. והכא הוא אמר חי ולא שחוט? תמן בשם גרמיה, ברם הכא בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° שאסר . אפילו תימר כאן וכאן בשם גרמיה, במקדש בחיים. ומה שנאמר בחלקו, הכוונה בראוי ליפול לו מבהמה זו לאחר שחיטה. מה טעמא דרבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° דאמר חי ולא שחוט? דכתיב גבי בכורות (במדבר קרח יח יח) ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. הוקש בכור לחזה ושוק. מה חזה ושוק אין מקדשים בו את האישה שהרי זכה משולחן גבוה, אף הבכור לאחר שחיטה אין מקדשים בו. מה טעמא דרבי יהודה בן פזי רבי יהודה בן פזי° שמתיר ? דכתיב יהיה לך. אפילו לאחר שחיטה. מה מקיים רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° יהיה לך? ריבה לו הוייה אחרת. שלא מקישים לחזה ושוק של תודה שאינה נאכלת אלא ליום ולילה אחד, אלא מקישים לשלמים ב_סחשיהא הכל נאכל לשני ימים ולילה אחד.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

58 ב_נח מיי' פ ט' מהל' אישות הלכה א', מיי' פ ט' מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' מ"א סעיף ב', טור ושו"ע אה"ע סי' מ"א סעיף ג', סמ"ג עשין מח :

59 ב_נט מיי' פ ט' מהל' אישות הלכה א', מיי' פ ט' מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' מ"א סעיף ב', טור ושו"ע אה"ע סי' מ"א סעיף ג', סמ"ג עשין מח :

60 ב_ס מיי' פ ד' מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ו סעיף ח', סמ"ג עשין מח :

61 ב_סא מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ג':

62 ב_סב מיי' פ ד' מהל' אישות הלכה י"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ד סעיף ו', סמ"ג עשין מח :

63 ב_סג מיי' פ ג' מהל' מעילה הלכה ו':


[ע"ב]

64 ב_סד מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ה':

65 ב_סה מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ד', מיי' פ ג' מהל' מעשר שני הלכה י"ז:

66 ב_סו מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ג':

67 ב_סז מיי' פ א' מהל' בכורות הלכה י"ז, מיי' פ א' מהל' בכורות הלכה י"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"ו סעיף ו',סמ"ג לאוין שמג :

68 ב_סח מיי' פ י' מהל' מעשה הקרבנות הלכה ו':


-----------------------------------דף כט[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין כט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד א] תמן תנינן. ב_סטחלת עם הארץ והמדומע והלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות, פטורין מן הדמאי. וכולן כל השנוים במשנתנו אף שמצד הדין הם פטורים שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהם שהפריש בכל זאת, מה שעשה עשוי. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° ניחא. על דעתיה דרבי הושעיא רבי אושעיא רבה° שסובר שאימת קדשים על עם הארץ והוא כבר הפריש, מתוקנין הן ואת אמרת הכן והרי הוא הפריש מדבר שפטור, ולמה שיהיה למה שהפריש שם מעשרות? תיקנו שאם קרא שם מה שעשה עשוי, מפני אחד שאינו מתקן שאין אימת קדשים עליו. תני נמי הכי, וכולן שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהן, מה שעשה עשוי, מפני אחד שאינו מתקן. תנן, הלקוח בכסף מעשר, פטור מן הדמאי. רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי זעירא רבי זעירא°. עד כדון, בכסף מעשר של ודאי שאני אומר אימת קדשים על עם הארץ וודאי תקנם. אבל האם הדין הזה נאמר אפילו בלקוח בכסף מעשר שני של דמאי או שבכסף מעשר של דמאי אין אימת קדשים עליו לפי שהוא מחזיק אותם ככסף חולין? תני, וכולן שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהן, מה שעשה עשוי. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, חוץ משירי מנחות. דכיון שהם קדשי מזבח והכהן זוכה משולחן גבוה ואינם שלו, לכן אם קרא לשיירי המנחה שם תרומה, לא עשה כלום. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר, אף בשאר יש אחד שהוא במחלוקת הכוונה למעשר שני. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. היידו  איזה מחלוקת? דמה אנן קיימין? אם הכוונה למחלוקת בין °רבי מאיר רבי מאיר ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אין כ°רבי מאיר רבי מאיר שסובר שמעשר שני ממון גבוה, היא מעשר שני היא שירי מנחות, בשניהם לא עשה ולא כלום. אין כ°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי שסובר שמעשר שני זה ממון בעלים, ולכן מה שעשה עשוי, אף בשיירי מנחות צריך להיות מה שעשה עשוי שאף הם ממון בעלים לשיטתו, ולמה אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° שבמנחות כולם מסכימים שלא עשה כלום ואילו במעשר שני תלוי במחלוקת? אמר רבי מנא רבי מנא°. אזלית  הלכתי לקסרין, ושמעית חזקיה חזקיה בן רבי חייא° יתיב ומתני. המקדש בחלקו בקדשי קדשים או בקדשים קלים, אינה מקודשת, דממון גבוה הוא. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, דברי הכל היא. שרק לגבי מעשר שני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי חולק, אבל בקדשי מזבח אף °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מודה דכהנים משלחן גבוה כזכו. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, במחלוקת. של°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אף בקדשי מזבח אחר שהכהן זוכה בהם הרי הם ממונו. ואמרית לחזקיה חזקיה בן רבי חייא°, מי מאן  ממי שמעת הדא מילתא  דבר זה? ואמר לי, מן רבי ירמיה רבי ירמיה°. ואמרית, יאות ז ה נכון כי עכשיו הכל מתברר. רבי ירמיה רבי ירמיה°, דהוא שמע הדא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דאמר, המקדש בחלקו בבשר קדשים אינה מקודשת דברי הכל היא, שאף °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מודה שכהנים בקדשי מזבח משולחן גבוה כזכו. הוא דאמר שבשיירי המנחות לדעת כולם לא עשה כלום. ורק הלקוח בכסף מעשר שני במחלוקת. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° דלא שמיע ליה הא דאמר  את מה שאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. הוא דאמר היידה מחלוקת  הוא ששאל איזה מחלוקת, שהרי אין כ°רבי מאיר רבי מאיר, היא מעשר שני היא שירי מנחות, בשניהם הדין צריך להיות שלא עשה ולא כלום. אין כ°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי, בין בשירי המנחות בין במעשר שני הדין צריך להיות שמה שעשה עשוי. ולמה אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° שבמנחות כולם מסכימים שלא עשה כלום ואילו במעשר שני תלוי במחלוקת? כד דמך  כשמת °רבי מאיר רבי מאיר, גזר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ואמר אל ייכנסו תלמידיו של °רבי מאיר רבי מאיר כאן. דחק °סומכוס סומכוס ועאל. אמר כך שנה לי °רבי מאיר רבי מאיר המקדש בקדשי קדשים אינה מקודשת. אמר לו °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ואשה נכנסת היא לעזרה? אמר ליה במקדש על ידי שליח. במה קידשה הרי אשה אסורה לאכול קדשי קדשים? רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר בגופו של קרבן שניתן לה חלקו. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. בטובת הנייה שבו. או נאמר ולא פליגין מה דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בגופו בחזקת טובת הנייה שבו שיכולה לתת לאיזה כהן שתרצה. אולי נאמר דלא פליגין ואף מה דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בגופו, הכוונה לחזקת טובת הנייה שבו. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורב ביבי רב ביבי° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לשיטת °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מקדשין בפרוטות פדיון של מעשר שני כמו שמקדשין במעשר שני. תנן המקדש במעשר שני בין בשוגג בין במזיד לא קידש, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. בשוגג מאי טעמא לא קידש? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לא עלת על דעתיה לעבור על דברי תורה. ואם היה יודע שמקדש בדבר שאסור, לא היה מקדש, והוה מקח טעות. אמר רבי זעירא רבי זעירא° אם קידש בשוגג במעשר שני או בהקדש לא מקודשת
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד ב] אחת הקדש לא עלתה על דעתו. ואחת מעשר שני לא עלתה על דעתה. אמר רבי יונה רבי יונה°, הקדש לא עלת על דעתו לעבור איסור לחלל את הקדש אבל לה לא איכפת שהרי קיבלה חולין. ומעשר שני לא עלת על דעתה להתקדש במעשר שני שהוא טורח לה לעלות לאכול בירושלים, רבי אבין רבי אבין° אמר, הקדש לא עלת על דעתו ולא עלת על דעתה. שאף לה לא נוח שבגללה נתחלל ההקדש. מעשר שני עלת על דעתו שהרי אינו עובר איסור ולא על דעתה מפני הטורח. תנן, ובהקדש, מזיד קידש. שוגג לא קידש דברי °רבי מאיר רבי מאיר. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי פדייה רבי פדייה° קידש בהקדש במזיד, יוצא לחולין בלא פדיון ואינו צריך לשלם להקדש. והא תני, נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה'. ב_עבשגגה פרט למזיד? משמע שאין מעילה במזיד וגם לא מתחלל במזיד. הדא דאת אמר לחומש ולקרבן, הא לצאת לחולין מוציא. אמר רבי חמא בר עוקבא רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. הזיד בשלמים יוצאין לחולין בלא פדיון. והא תני נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה'. מקדשי ולא כל קדשי. לאו למעוטי שלמים שאינם יוצאים לחולין? הדא דאת אמר לחומש ולקרבן. הא לצאת מוציא. תמן תנינן, ב_עאבהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח. זכרים עולות, נקבות זבחי שלמים. שאנו תולים שיצאו מירושלים, ורוב הבהמות היוצאות מירושלים הן זבחים. ולכן הזכרים יש לחוש שמא הם עולות, ונקבות לא באות עולה לכן חוששים לשלמים. והרי זכרים באים גם שלמים, וליחוש לזכר שמא הוא שלמים? אמר רבי הושעיה רבא רבי הושעיה רבא°. בבא לחוב בדמיהם שנו. וצריך להביא ב' דמים ויאמר, אם זו עולה תהא מחוללת על מעות האלו והמעות אחרים יהיו לשלמי נדבה. ואם שלמים היא, תהא מחוללת על מעות האלו והאחרים לעולת נדבה. ובדמים הללו יביא קרבנות ויקריבן: אמר ליה רבי יוחנן רבי יוחנן°. ואומרין לו לאדם צא ומעול בקדשים? שהרי הבהמות תמימות ואומרים לו חלל. אלא הילכו בהן אחר הרוב. ב_עבאם רוב זכרים, עולות. ואם רוב נקיבות, זבחי שלמים. ואין השלמין באין מן הזכרים ומן הנקיבות? כיצד הוא עושה? מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות. וקשיא יש שלמים קריבה עולה? שהרי אולי הזכר היה שלמים ואיך אתה מקריבו עולה? כהא דתנן מעות שנמצאו בין קינין לגוזלי עולה קרוב לקינין יפלו לקינין, קרוב לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה. מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה. וקשיא, בשלמא קרוב לגוזלי עולה ניחא, דמדאורייתא אזלינן בתר קרוב. אלא מחצה למחצה אמאי לגוזלי עולה? וכי חטאת קריבה עולה מספק? ואמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ב_עגתנאי בית דין הוא על המותרות אפילו מותר חטאת יקריבו עולות. הכא נמי תנאי בית דיןהוא שהספק יקרבו עולות. גם כאן תנאי בית דיןהוא על האובדות זכרים שיקריבו עולות. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לרבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ואין זה מזיד? אמר ליה מכיון שתנאי בית דין הוא אין זה מזיד. אמר רבי זעירה רבי זעירא° כמה דאת אמר תמן

-----------------------------------דף ל[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין ל


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד א] תנאי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות הכא נמי תנאי בית דין הוא על האובדות זכרים שיקרבו עולות

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ח[עריכה]

מתני’: ב_עדהמקדש בערלה, ובכלאי הכרם, ובשור הנסקל, ובעגלה ערופה, ובציפורי מצורע, ובשיער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, ובחולין שנשחטו בעזרה, אינה מקודשת. מכרן וקידש בדמיהן הרי זו מקודשת. שאין לך דבר שתופס את דמיו להיות כמוהו אלא עבודה זרה ושביעית. עבודה זרה, שנאמר (דברים ז') והיית חרם כמוהו, כל מה שאתה מהווה ממנו הרי הוא כמוהו. ושביעית, שנאמר קודש היא, תופסת דמיה כהקדש. והוו עבודה זרה ושביעית שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.


גמ’: פטר חמור. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר מקדשין בו את האשה רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר ב_עהאין מקדשין בו את האשה. אמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. פטר חמור מקדשין בו את האשה מקל וחומר. מה אם הבכור שאינו יוצא מידי איסורו בחייו שאין לו פדיון, את אמר מקדשין בו את האשה. זה שהוא יוצא מידי איסורו בחייו לא כל שכן? מה נפק מן ביניהון בין רבי יוחנן רבי יוחנן° לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°? עבר ופדייו לפטר חמור שלא מדעת הבעלים. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר, אינו פדוי. שאם יכול לקדש בו את האישה, משמע שזה ממונו, וזר לא יכול לפדות בלי רשות הבעלים. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, פדוי שאינו ממונו, שהרי אינו יכול לקדש בו את האישה. מתניתא מסייעא לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ופליגא עלוי. מתניתא מסייעא לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דתנן, ב_עוהגונב פטר חמור של חבירו, משלם תשלומי כפל משמע שזה ממונו. וסופא פליגא עלוי. דתנן, שאף על פי שאין לו בו עכשיו, יש לו בו לאחר זמן משמע שכעת אין לו בו כלום וחייב על שגורם לו נזק עתידי. מתני' פליגא על רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דתנן אצלנו, פטר חמור אין מקדשין בו את האשה. פתר לה רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לאחר עריפה. דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. הכל מודין לאחר עריפה, שאינה מקודשת. תני, פטר חמור אין מקדשין בו את האשה, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר. הדא פליגא על רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בתרתיי. אם המחלוקת בין °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי לחכמים זה בבכור חיי, פליגא עלוי מן רבנין שאמרו אין מקדשים בו את האישה ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° סובר שמקדשים. אם מחלוקתם לאחר עריפה, פליגא עלוי מ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שמתיר לקדש את האישה, ואילו ריש לקיש ריש לקיש° אמר שכולם מודים שאחר העריפה אינו יכול לקדש. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° בשם רבי יודן רבי יודן°. תיפתר שהמחלוקת בשמת מעצמו. ובזה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר אף שמת. אבל בנערף לכולי עלמא אסור בהנאה. ערפו, אסור בהנייה. מאי טעמא? גמר עריפה עריפה מעגלה. מה עריפה שנאמר להלן בעגלה, עורפו וקוברו ואסור בהנייה. אף עריפה שנאמר כאן בבכור , עורפו ב_עזואסור בהנייה. על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ניחא. כיוון שבחייו הוא מתיר צריך פסוק ללמד שיהא אסור אחר עריפה. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° קשיא, בחייו הוא אסור, לא כל שכן לאחר עריפה אז למה צריך פסוק? אתא רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ואמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ורבי זעירא רבי זעירא° אמר בשם רבנין. אפילו על דרבנין שאסרו מחיים צריכה. שלא תאמר הואיל והקישתה התורה עריפתו לפדיונו. מה פדיונו יוצא לחולין. אף עריפתו יוצא לחולין. וכי מצינו דבר שהרמתו יוצא לחולין, וקדם פדיון הוא אסור בהנייה?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד ב] התיבון הרי טבל טבול למעשר עני, הרי הוא והרמתו יוצא לחולין. ואמר רבי אבא בר הונא רבי אבא בר הונא° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, האוכל פירותיו טבולים למעשר עני, חייב מיתה. גם כאן, אף על פי שפדיונו יוצא לחולין, מכל מקום כל זמן שלא נפדה אסור בהנאה מחיים. רבנין דקיסרין אמרו בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°. כך משיבין חכמים ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. וכי מצינו דבר טעון פדיון מותר בהנייה שאתה מתיר לקדש אשה בפטר חמור ? התיבון, הרי בכור אדם טעון פדיון ומותר בהנייה. תנן מכרן לאיסורי הנאה וקידש בדמיהן מקודשת. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי זעירה רבי זעירא°, שאין זה דמיהן שאין לאיסורי הנאה ערך, נמצא שהכסף שקיבל תמורתם נחשב גזל. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, זאת אומרת ב_עחשמקדשין בגזילה

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ט[עריכה]

מתני’: ב_עטהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות כהונה ב_פובדמי חטאת ואפר חטאת, הרי זו מקודשת, אף על פי שהוא ישראל:

גמ’: רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר. ב_פאאדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° סבר אסור להתנות שיהא המעשר לפלוני, דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו, ליתן לו המעשר. ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדרבי יוחנן רבי יוחנן°. והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין. ורבי אחא רב אחא° דלא קפיד אהא, משום דסבירא ליה כרבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°. דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה: מאי טעם דרבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°? דכתיב, ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עבד לה רבי יוחנן רבי יוחנן°? שלו הם ליתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° דתני קונם כהנים ולויים נהנין לי. ב_פביטלו על כרחו. פתר לה, באומר אי אפשי ליתן מתנה כל עיקר שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים כאילו ויתר עך טובת ההנאה שהיתה לו. תדע לך שהוא כן, דתנינן. ואם אמר כהנים אילו או לוים אילו נהנין לי, יטלו אחרים. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן°. דתני, אומר הוא ישראל לישראל, ב_פגהילך סלע זו ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה, ב_פדברוצה ממילא ליתנו לשני כהנים, ובן בתו אחד מהן. והוא אומר לו, הילך סלע זה ותן כולו לבן בתי כהן. בעון קומי רבי זעירה רבי זעירא°. כהן שאומר לישראל הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני. מה רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא° שסובר שטובת הנאה ממון יאמר? האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור ? לא אגיבון. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם רבי אחא רב אחא°. אכין אמר לון, על דעתיה דרבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°, מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע כהן לישראל אסור. ולמה הוא אסור? ב_פהלא מפני מראית העין שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות? אוף רבי יוחנן רבי יוחנן° אית ליה, ישראל לישראל, אסור מפני מראית העין. שנראה כמוכר את המעשרות. ועוד מן הדא דתני. ב_פוהכהנים והלוים המסייעים בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

74 ב_עד מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה א', מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף כ"א, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף כ"ב, סמ"ג עשין מח :

75 ב_עה מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ב', סמ"ג עשין מח :

76 ב_עו מיי' פ ב' מהל' גניבה הלכה ג':

77 ב_עז מיי' פ י"ב מהל' ביכורים הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"א סעיף ח':


[ע"ב]

78 ב_עח מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף א':

79 ב_עט מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ה':

80 ב_פ מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ג':

81 ב_פא מיי' פ י"ב מהל' תרומות הלכה כ':

82 ב_פב מיי' פ ז' מהל' נדרים הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ז סעיף ג',סמ"ג לאוין רמב :

83 ב_פג מיי' פ י"ב מהל' תרומות הלכה כ', מיי' פ י"ב מהל' תרומות הלכה כ"א:

84 ב_פד מיי' פ י"ב מהל' תרומות הלכה כ', מיי' פ י"ב מהל' תרומות הלכה כ"א:

85 ב_פה מיי' פ י"ב מהל' תרומות הלכה כ', מיי' פ י"ב מהל' תרומות הלכה כ"א:

86 ב_פו מיי' פ י"ב מהל' תרומות הלכה י"ח, מיי' פ א' מהל' בכורות הלכה י"ד:

-----------------------------------דף לא[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין לא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לא עמוד א] ואם נתן הרי זה חילל. דכתיב (ויקרא אמור כב טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו. תרומותן אינן תרומה. מעשרותן אינן מעשרות. והקדישן אינן הקדש. ועליהן אמר הכתוב (מיכה ג', י"א) ראשיה בשוחד ישפטו וכהניה במחיר יורו וגו'. והמקום מביא עליהם שלש פורעניות. הדא היא דכתיב (מיכה ג', י"ב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וירושלים עיים תהיה, והר הבית לבמות יער. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת, הרי זו מקודשת. אף על פי ישראל. ב_פזפתר לה בתרומות שנפלה לו משל אבי אמו כהן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

87 ב_פז מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ו':


[ע"ב]

הדרן עלך פרק האיש מקדש

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_קידושין/פרק_שני&oldid=2816613"