ביאור:יהושע י יח
יהושע י יח: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל פִּי הַמְּעָרָה, וְהַפְקִידוּ עָלֶיהָ אֲנָשִׁים לְשָׁמְרָם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע י יח.
גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל פִּי הַמְּעָרָה[עריכה]
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ[עריכה]
חמשה מלכי אמורים התארגנו להעניש את גבעון בגלל שהגבעונים כרתו ברית עזרה הדדית עם יהושע.
הגבעונים קראו ליהושע לעזרה, והשליחים דווחו ליהושע את מערך הקרב, ושמלכי האמורים לא הציבו מארבים ושמירה נגד התקפה מהמזרח.
יהושע, בראש הכוחות, עלה מהמזרח עם צבא הקבע שלו "עַם הַמִּלְחָמָה", ביחד עם משמר הראש הגבעוני שלו, "כֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל" (ביאור:יהושע י ז).
יהושע התקיף בבוקר לאחר מסע מהגלגל לגבעון במשך הלילה.
סביר שהמלכים הקימו את האוהל שלהם בצד המזרחי של המחנה כי הם רצו עדיפות גובה כנגד הגבעונים במורד הרי יהודה, וכך הם היו חשופים להתקפה מהמזרח.
סביר שחמשת המלכים היו באוהל אחד, אורחיו של "אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם" (ביאור:יהושע י א), והם ברחו ביחד במורד ההר.
המלכים עברו את עזקה והמשיכו לכיוון מקדה, ליד מקדה הם מצאו מערה והתחבאו בה. סביר שהם השאירו משמר בחוץ, וכך הם התגלו ונמצאו, כי לא סביר שבני ישראל יחפשו בכל מערה לכל עומקה בהרי יהודה.
חיילי יהושע שלחו שליח להודיע ליהושע שהמלכים נתפסו, ככתוב: "וַיֻּגַּד לִיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה" (ביאור:יהושע י יז).
ניתן היה לחשוב שיהושע יהיה שמח ויגיד להם תודה, וישבח את מסירותם.
אולם יהושע רק נזף בחייליו[עריכה]
- "גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל פִּי הַמְּעָרָה" - למה לא סגרתם את פי המערה באבנים גדולות? מה אתם מבזבזים זמן שאלוהים מחזיק את השמש דום, ולא רודפים אחרי האמורים במנוסתם?
- "וְהַפְקִידוּ עָלֶיהָ אֲנָשִׁים לְשָׁמְרָם" - הפקידו רק מספר אנשים, ולא כל הצבא צריך לעצור ולחכות.
- "וְאַתֶּם אַל תַּעֲמֹדוּ. רִדְפוּ אַחֲרֵי אֹיְבֵיכֶם וְזִנַּבְתֶּם אוֹתָם. אַל תִּתְּנוּם לָבוֹא אֶל עָרֵיהֶם, כִּי נְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם" (ביאור:יהושע י יט).
יהושע לא מרוצה שהוא צריך לתת להם עצות כאלה, והקצינים לא יכלו לחשוב את זה לבדם. הוא ציפה לשמוע מהרץ - שהמלכים נלכדו במערה, חייליו חסמו את המערה באבנים גדולות, השאירו שמירה על הפתח ומחפשים פתחים נוספים, וכל הצבא ממשיך במרדף כדי להשלים את המשימה שאלוהים הטיל על יהושע ועליהם, ולא ביזבזו כשעתיים, בזמן שהשליח רץ הלוך וחזור, ואולי אפילו הסתכן בתאונה או במוות בזמן הריצה.
חוסר כבוד למלכים[עריכה]
יהושע לא מזכיר את המלכים, את שמם או עירם. יהושע מביע בוז וזלזול בכבודם -
- יכול להיות שיהושע לא מאמין לחייליו, הן הם לא נכנסו לתוך המערה, ולא ראו את המלכים נכנסים למערה, אחרת הם לא היו אומרים "נִמְצְאוּ" (דבר שאבד), כך שיכול להיות שהמלכים לא שם.
- זה בכלל לא משנה ליהושע. בשבילו מלכי כנען הם אנשים ולא מלכים, כדברי אלוהים, "לֹא יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ" (ביאור:יהושע י ח). מי בכלל מינה אותם להיות אדונים? איזה אל חסר ערך?
- לדעתו צריך להרוג יותר אמורים במרדף, כדי שיהיו פחות חיילים אמוריים, ויהיה יותר קל להחרים את עירם, הן תמיד יבוא איש שיכריז שהוא מלך חדש במקום המת.
- התבוסה של המלכים הראתה שהם חסרי שכל, בלי יועצים חכמים או אמיצים. המלכים זיזלזו ביהושע וצבאו. הם לא חשבו להשתמש בגבעונים כמלכודת ליהושע ולחכות לו במעלה ההר. הם לא השאירו שמירה מהמזרח ונשארו לכודים בין יהושע לגבעון. ללא קרב הם נסו, ואפילו לא חשבו למות בכבוד.