ביאור:דניאל א ב
דניאל א ב: "וַיִּתֵּן אֲדֹנָי בְּיָדוֹ אֶת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וּמִקְצָת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיְבִיאֵם אֶרֶץ שִׁנְעָר בֵּית אֱלֹהָיו, וְאֶת הַכֵּלִים הֵבִיא בֵּית אוֹצַר אֱלֹהָיו."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל א ב.
ארץ שנער[עריכה]
"וַיְבִיאֵם אֶרֶץ שִׁנְעָר בֵּית אֱלֹהָיו".
היכן היא ארץ שנער?
בנמרוד כתוב (בראשית י י): "וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר".
מציטוט זה ניתן להבין שארץ שנער כוללת את אזור מדינת בבל, מדינת ארד, מדינת אכד מדינת כלנה. בזמנם היה לכל עיר גדולה מוקפת חומה היה מלך והיו קוראים לה מדינה.
וזה מה שכתוב בפסוק כאן שנבוכדנאצר הביא אותם למדינת בבל שהיתה בתוך ארץ שנער.
ראה גם[עריכה]
להגדרת מדינה ביאור:אסתר א א
להגדרת ארץ ביאור:בראשית י י
ארץ שנער שנער
וַיִּתֵּן אֲדֹנָי בְּיָדוֹ[עריכה]
וּמָאַסְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת[עריכה]
הנביאים הזהירו את ממלכת יהודה לשוב מדרכם הרעה, ולמרות שעל המלך יאשיהו נאמר: "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ, אֲשֶׁר שָׁב אֶל יְהוָה בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ, כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה; וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ" (מלכים ב כג כה), בכל זאת חרון אפו של אלוהים לא שכך, ככתוב: "אַךְ לֹא שָׁב יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה, עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה" (מלכים ב כג כו), "וַיֹּאמֶר יְהוָה, גַּם אֶת יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי, כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת יִשְׂרָאֵל; וּמָאַסְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי, אֶת יְרוּשָׁלִַם, וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם" (מלכים ב כג כז).
- וכך התחילו הצרות הגדולות של ממלכת יהודה.
פרעה נכה יצא למלחמה באשור, הוא חנה במגידו. כאשר יאשיהו בא לקראתו, פרעה נכה המית אותו מיד. נכבדי הארץ ("עַם הָאָרֶץ") המליכו את יְהוֹאָחָז בנו, אולם אחרי שלושב חדשים, פרעה נכו אסר אותו, מינה את אחיו, אֶלְיָקִים, למלך על יהודה, וכסימן בעלות הוא הסב "אֶת שְׁמוֹ, [ל]יְהוֹיָקִים" (מלכים ב כג לד), "וַיִּתֶּן עֹנֶשׁ עַל הָאָרֶץ, מֵאָה כִכַּר-כֶּסֶף וְכִכַּר-זָהָב" (מלכים ב כג לג).
ממלכת אשור נחלשה מהתקפות, ונבוכדנצר מלך בבל, כבש את ממלכת אשור, יצא להתקפה על מצרים, וכבש את המדינות בדרך. נברוכדנצר כבש את יהודה, והשאיר את יהויקים כמלך, אולם "יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד בּוֹ" (מלכים ב כד א).
יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וּמִקְצָת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים[עריכה]
גם יְהוֹיָקִים "וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו" (מלכים ב כג לז).
יהויקים היה במצור, לאחר שהוא מרד, גדודי נבוכדנצר הכניעו אותו ולקחו "מִקְצָת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים", אבל הוא עצמו נשאר מלך ביהודה עד מותו, ככתוב: "וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו; וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו" (מלכים ב כד ו).
תוכניתו של אלוהים[עריכה]
למרות שאלוהים כעס מאוד על מנשה והגיע להחלטה לפגוע בירושלים ובבית המקדש, התהליך לקח שנים רבות: כל תקופת יאשיהו בן מנשה, יהויקים בן יאשיהו, יהויכין בן יהויקים שמלך מספר חודשים בירושלים וצדקיהו, שבימיו בית המקדש נשרף (מלכים ב כה ט).
לא נראה שאלוהים העניש את מלכי יהודה וירושלים בכעס מידי.
צעד אחרי צעד אלוהים הכין את העם לגלות, וכמו הפיזור של מגדל בבל, כך בני שבט יהודה נועדו להפיץ את תורת אלוהים בעולם, ולהראות את ברכת אלוהים שהם מביאים לכל מקום מגוריהם.
- הנביאים לימדו והזהירו את בני שבט יהודה על האסון העומד לקרות להם.
- אלוהים בחר את ממלכות הצפון שיקחו את היהודים, ודחה את מצרים כמרכז תרבות.
- נבוכדנצר לקח נערים צעירים וטובים והביא אותם לבבל כדי ללמדם את פאר מלכותו. הנערים למדו גם את תורת אלוהים וגם את תרבות בבל, ודניאל נעשה יועץ ראשי לנבוכדנצר (ביאור:דניאל ד ו).
- אחר כך יהויכין ונכבדי הארץ הובאו לבבל, ויצרו בסיס שלטון על היהודים שבעתיד יוגלו לבבל. עם הזמן, יהויכין מצא חן בעיני אויל מרדך בן נבוכדנצר, והוא נשא "אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא, וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת, וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל" (מלכים ב כה כז-כח).
- אז בא חורבן הבית וגלות בבל, בה פוזרו היהודים בממלכת בבל, אבל עמים אחרים לא הובאו ליהודה, וזאת כדי לאפשר להיהודים לשוב לארצם בעתיד.
- הפרסים כבשו את העיר בבל, והסירו את מלך בבל משם, וכך היהודים נשארו בבל חופשיים מהבבלים האלימים, תחת משטר פרסי, ויצרו תרבות יהודית שלמה שקיימת עד היום.
ואכן התוכנית הצליחה.
היהודים הצליחו לשרוד ולהפך לעם מכובד בעולם (אור לגויים, נושא לקנאה). עמים רבים אחרים שינו את אמונתם וקיבלו את אלוהינו.