ביאור:בראשית ל יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בראשית ל יט: "וַתַּהַר עוֹד לֵאָה, וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ל יט.


וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב[עריכה]

הבן הזה הוא הבן השישי של לאה, והבן העשירי של יעקב.

נראה שלאחר שבלהה ילדה לרחל את דן, זלפה את גד, ולאה את יששכר, רחל נרגעה והפסיקה למנוע מהנשים ללדת ליעקב, וכך בלהה, זלפה ולאה הביאו עוד בן.

לאחר שכל אחת מהשפחות ילדו שני בנים, נראה שרחל (ואולי גם לאה) הפסיקו את הביקורים של השפחות אצל יעקב, וכך השפחות סיימו את תפקידן כיולדות.

לאה הבינה שאלוהים רוצה תריסר בנים ליעקב, כשם שאלוהים אמר לאברהם על ישמעאל, "שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (ביאור:בראשית יז כ), ולכן כאשר היא הביאה חצי מהבנים, היא חשבה שזה מאורע חשוב, ואולי היא צריכה להפסיק, ולאפשר לרחל לסיים את השנים האחרונים.

אולם לאה בכל זאת רצתה ילד נוסף, וכך נולדה דינה (ביאור:בראשית ל כא) - בצורה זאת, לאחר שנולדו עשר בנים (סיכויים 1/1024), אלוהים רמז ללאה שזה מספיק, והיא לא תקבל יותר בנים.