קטגוריה:אסתר ו י

<< · מ"ג אסתר · ו · י · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל תפל דבר מכל אשר דברת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְהָמָ֗ן מַ֠הֵ֠ר קַ֣ח אֶת־הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת־הַסּוּס֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙ לְמׇרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃

ואמר מלכא להמן המן המן סרהב ועול לבי גנזי דמלכא וסב מתמן חד מן כסויא דארגונא טבא וסב מתמן לבושא שיראה טבא פרונגאן דמטכס באבנין טבין ומרגליין ותליין בארבע קרנאתא דיליה זגא דדהבא ורומנא לכל רוחא ורוחא וסב מתמן כלילא רבא דדהבא מוקדוניא דאתיין יתיה לי מן קריין מדינתא ביומא קדמאה דקמית במלכותא וסב מתמן ספסרא ושיריונא טבא דילי דאייתון יתיה מן כוש מדינתא ותרתין רדינן דלבושיהון לבושא דמלכותא דמרגליתא דאתיין יתהון לי ממדינת אפריקי ופוק לאוריא דמלכא ודבר מתמן סוסיא דקאי ברישיה דאוריא דשמיה שיפרגז דעלוהי רכבית ביומא קדמאה דקמית במלכותא וכל אילין מני יקרא ורבותא דאמרית לך תיזיל ותעבד למרדכי.

עני המן ואמר למלכא אית יהודאין סגיאין בשושן בירתא דשמהון מרדכי להידין מנהון איזיל?

אמר ליה אחשורוש למרדכי יהודאה דיתיב על תרעא דילי.

וכד שמע המן ית פתגמא הדין סגי באש עלוהי וזיווהי אישתני ועינוהי איתחשכן ופומיה איסתלף ורעיונוהי אשתגישו וקטרי חרציה משתריין וארכובתיה דא לדא נקשן.

עני המן ואמר למלכא מרי מלכא נפישין אינון מרדכי דאית בעלמא ולית אנא ידע על הידין מרדכי את אמר.

עני מלכא ואמר להמן הלא לא אמרית לך אלא על מרדכי דיתיב בתרעא דילי.

עני המן ואמר למלכא מרי מלכא נפישין אינון תרעי דמלכא ולית אנא ידע על הידין תרעא את אמר לי.

עני מלכא ואמר להמן הא לא אמרית לך אלא על תרעא דעיילין מיניה מן בית נשיא ועד בית מלכא.

עני המן ואמר למלכא גברא ההוא סניא דלי וסניא דאבהתיי עשרה אלפי ככרי כספא יתיהבון ליה והדין יקרא לא יתעביד ליה.

עני מלכא ואמר להמן עשרה אלפין ככרי כספא יתיהבון ליה ועל כל ביתך אנא משליט ליה ולא יתמנע מיניה הדין יקרא.

עני המן ואמר למלכא עשרה בנין דאית לי ירהטון קדם כורסיא והדין יקרא לא יתעביד ליה.

עני מלכא ואמר להמן את ובנך ואיתתך עבדין יהוון למרדכי והדין יקרא לא יתמנע מיניה.

עני המן ואמר למלכא מרי מלכא גבר הדיוט הוא מני יתיה על מדינתא חדא או על ריסתקא חדא והדין יקרא לא יתעביד ליה.

עני מלכא ואמר להמן על מדינן ומחוזין אנא משליט יתיה וכל מלכי ימא ויבשתא ישתמעון ליה והדין יקרא לא יתמנע מיניה.

עני המן ואמר למלכא טיבעיה וטיבעך ייזיל בכל עלמא ובכל מדינתא והדין יקרא לא יתעביד ליה.

עני מלכא ואמר להמן גברא דאמר טבתא על מלכא ושיזיב רישיה דמלכא מן קטלא טבעי וטבעיה יזיל בכל עלמא ובכל מדינתא והדין יקרא לא יתמנע מיניה.

עני המן ואמר למלכא פרודתקיין ואיגרן אישתדרן בכל מדינת מלכא לאובדא ית עמיה דמרדכי יתבטלן והדין יקרא היך מתעביד ליה.

עני מלכא ואמר להמן איגרן ופרודתקיין דשדרית אנא מבטל יתהון והדין יקרא לא יתמנע מיניה.

תניינות נזף ביה מלכא ואמר ליה המן המן בעגלא לא תבטל פתגמא מן כל מה דאמרית.

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

השאלות:

המן אמר והלבישו והרכיבוהו, והמלך צוה שיעשה הכל בעצמו :

מהר קח, המלך שראה שגדולת המן הוא שלא במשפט, ובאמת למרדכי יאות הכבוד הזה, וראה עד היכן הגיע גאוותו עד שרוצה להשתמש בשרביטו של מלך, ועוד לו אך המלוכה, כמו שאמר שלמה בדבר אדוניהו ששאל שרביטו של מלך שדנו כמורד במלך, לכן אמר בחמתו שימהר לעשות כן למרדכי, כי אליו מגיע הכבוד הזה, וגם מגיע לו שיעשה לו זאת ע"י המן עצמו אחר שהוא לקח גדולתו בערמה ראוי שירוץ לפניו כעבד, ואל תפל דבר, כי הכל ביושר ובצדק, ועל כן ציוה שהוא עצמו יעשה הכל בלי עזר להלבשה והרכבה משרים אחרים, ועל זה אמר מכל אשר דברת, שגם ההלבשה תעשה בעצמך :

אסתר רבה ו י 

ויאמר המלך וגו' (שם) ויש לשאול למה היה מבזה המלך את המן שיאמר לו שהוא יעשה כך והרי המן אמר ע"י שר אחד מן הפרתמים ולמה צוה שהוא עצמו יעשה ונראה מפני כי אחשורוש אמר שמפני כך נדדה שנתו שיש אחד שעשה לו טובה ואחשורוש הוא כפוי טובה ולא שלם לו מה שעשה לו ולכך נדדה שנתו וכאשר אמר לו המן שכך וכך יעשה אמר מהר קח הלבוש וגו' (שם) לפי שעשיתי דבר כזה אני כפוי טובה לכך מהר ותעשה כן בעצמך שלא נמצא אחד לפנינו מוכן ועוד כי מפני שהמן בא אל החצר באותה שעה שהיה מדבר המלך מה נעשה יקר וגדולה חשב כי לכך אירע זה להראות למלך שעל ידו יהיה נעשה הכל כי לא בחנם היה זה, ומ"מ לפי דברי רז"ל (אסתר רבה י, א) שאמרו כי נדמה למלך כי המן בא להרגו וכך ראה בחלומו יש לומר דמשום כך אמר שהוא יעשה דבר זה לבטל גאותו וגדולתו ועוד נראה לומר כי לאחר היה זה גנאי כי אין צריך לעשות יקר כמו זה אבל המן שהוא עצמו גזר שכך יעשה א"כ כך ראוי לעשות ואין כאן גנאי ולכך אמר מהר קח הלבוש וגו'.

ובגמרא (מגילה דף טז.) ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה וגו' (אסתר ו, ג) לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאים את המן, הוקשה להם כי אין הסברא נותן שיהיו אלו הרשעים שאמרו לא נעשה עמו דבר שיהיו כ"כ טובים שעל ידם תבא הגאולה לישראל והרי אף אותם שגזרו להמית את ושתי אע"ג שלא היה זה גאולה כלל אמרו כי ממוכן לא אמר דבר זה רק בשביל אחד מן הטעמים שאמרו וגם חרבונה זכור לטוב שצריך לומר היינו משום הטעם אשר יתבאר אבל אלו כיון שהמלך היה מסופק והיה שואל מה נעשה וכו' והוא לא היה יודע גם הם היה להם לומר אין אנו יודעים אם נעשה עמו דבר ולמה אמרו לא נעשה עמוד בר שמשום שנאתו של המן עשו זה.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ו י.