מ"ג אסתר ו יא

תולדות אהרן (כל הפרק)(כל הפסוק)

(אסתר ו יא): "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" -

• (מגילה טז א): "אזל, אשכחיה דיתבי רבנן קמיה, ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן.

כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה, מירתת; אמר להו לרבנן 'האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי, זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו'. בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא.

אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה.

אמר להו: במאי עסקיתו?

אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה.

אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי.

אמר ליה: רשע, עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי?

אמר ליה: קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא, דבעי לך מלכא.

אמר ליה: לא יכילנא, עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא, דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי.

שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני. עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה.

בהדי דקא שקיל ליה, אינגד ואיתנח.

אמר ליה: אמאי קא מיתנחת?

אמר ליה: גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי, השתא לישוייה בלאני וספר.

אמר ליה: רשע, ולאו ספר של כפר קרצום היית? (תנאַ: המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה).

בתר דשקלינהו למזייה, לבשינהו למאניה, אמר ליה: סק ורכב!

אמר ליה: לא יכילנא, דכחישא חילאי מימי תעניתא.

גחין וסליק. כי סליק, בעט ביה.

אמר ליה: לא כתיב לכו (משלי כד יז) "בנפל אויבך אל תשמח"?

אמר ליה: הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב (דברים לג כט) "ואתה על במותימו תדרוך".

"ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" - כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן, חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא, סברה האי דרכיב אבוה והאי דמסגי קמיה מרדכי, שקלה עציצא דבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה, דלי עיניה וחזת דאבוה הוא, נפלה מאיגרא לארעא ומתה...."

• (ירושלמי יומא יד א): "ר' חייא רובה ור"ש בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל. בקריצתא ראו אילת השחר שבקע אורה. אמר ר' חייא רובה לר"ש בן חלפתא בר ר': "כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימעא קימעא, כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר". מאי טעמא? (מיכה ז) כי אשב בחשך ה' אור לי. כך, בתחילה (אסתר ב) "ומרדכי יושב שער המלך", ואח"כ "וישב מרדכי אל שער המלך", ואח"כ "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס...", ואחר כך (אסתר ו) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות", ואח"כ "ליהודים היתה אורה ושמחה""

מדרש אסתר רבה (כל הפרק)(כל הפסוק)

(אסתר ו יא): "מהר קח את הלבוש ואת הסוס... ויקח המן את הלבוש ואת הסוס..."

הלך לו אצל מרדכי.

כיוון שהגידו למרדכי שהוא בא, נתיירא עד מאד, והיה יושב ותלמידיו לפניו. אמר להם לתלמידיו: בני רוצו והבדלו מכאן, שלא תכוו בגחלתי, שהרי המן הרשע בא להרגני.

אמרו: אם תמות נמות עמך.

אמר להם: אם כן נעמוד בתפלה, וניפטר מתוך התפלה. וחסלון צלותהון.

יתבון ועסקין בהלכות מצות העומר, שהרי אותו היום ט"ז בניסן היה, ובאותו היום היו מקריבין עומר בזמן שבית המקדש קיים.

אתא המן לגביהון, אמר לון: במה אתון עסקין?

אמרו לו: במצות העומר. הדא הוא דכתיב: (ויקרא ב): "ואם תקריב מנחת בכורים לה'...". תמן אמרי: הלכות קמיצה אחוו ליה, ודבר אחד שהיו קומצין מן העומר.

אמר להון: והדין עומרא מהו, דדהב או דכסף?

אמרי ליה: לא דדהב ולא דכסף ולא דחיטין, אלא דשעורין.

אמר לון: בכמה הוא טימיה דידיה, הוה בעשרה קנטרין?

אמרין ליה: סגיין בעשרה מנין.

אמר לון: קומו, דנצחון עשרה מנכון לעשרה אלפי קנטרין דכסף דילי.

כיוון דחסל ממצלי, אמר ליה המן למרדכי: לבוש הדין לבושא דמלכא.

אמר לו: מה את מבזה מלכות, אית בר נש לביש לבושא דמלכותא ולא סח?

אזל בעא בלנא ולא אשכח. מה עבד? אסר חרציה ועאל ואסחי.

כיוון דנפק - אמר לו: סב לביש הדין כלילא.

אמר ליה: מה את מבזה מלכותא, אית בר נש לביש כלילא דמלכותא ולא מספר?

אזל בעי ספר ולא אשכח. מה עביד? אזיל לביתיה ואייתי ספרא ויתיב וקא מספר ליה שרי ומתנח.

אמר ליה: מה לך מתנח?

אמר ליה: ווי לאבוה דההוא גברא. מעביר דומין פנטון קומין קלטו עביד בלן ספר.

אמר ליה: ובההיא שאילית לך לית אנא חכים לאבוי דההוא גברא בלן וספר בכפר קריינוס ואת משכחת מאני ספרא דידיה.

אמר ליה: קום רכוב על הדין סוסיא.

אמר ליה: לית בי כח דאנא סב.

אמר ליה: ולית אנא גבר סב?

אמר לו: ולא את הוא דגרמת לנפשך?!

אמר ליה: קום דאנא סמיך קדלי ואת דריס עלוי. וסליק ורכב, למקיימה לכון מה דאמר כתבא (דברים לג כט): "ואתה על במותימו תדרך".

דבר אחר:

(אסתר ו יא): "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס..."

אתא לגבי מרדכי ואמר: עמוד ולבוש.

כמה ביש גדא דההוא גברא:

אמש אני הייתי עסיק להתקין ליה צליבא,

והקדוש ברוך הוא מתקין ליה כלילא.

אני הייתי מתקן לך חבלים ומסמרים,

והקדוש ברוך הוא מתקן לך לבוש מלכות.

אנא בעינא מן מלכא למיצליב יתך על צליבא,

והוא אמר לי למירכב לך על סוסיא.

עמוד ולבוש. ועביד ליה כל מה דאמרן לעיל.

וכיוון דרכיב, התחיל מקלס להקדוש ברוך הוא: (תהלים ל): "ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני, ה' העלית משאול נפשי, חייתני מירדי בור.".

תלמידיו מה היו אומרים: "זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו, כי רגע באפו חיים ברצונו, בערב ילין בכי ולבוקר רנה.".

אותו רשע מה היה אומר: "ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם, ה' ברצונך העמדתה להררי עוז, הסתרת פניך הייתי נבהל.".

אסתר מה הייתה אומרת: "אליך ה' אקרא ואל ד' אתחנן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, היודך עפר היגיד אמתך?".

כנסת ישראל מה הייתה אומרת: "שמע ה' וחנני... הפכת מספדי למחול לי...".

ורוח הקדש מה הייתה אומרת: "למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך".

בתו של המן נשקפה מן החלון לראות בצליבא. וכיוון שראתה מרדכי רוכב, ואביה מכריז לפניו "ככה יעשה לאיש", השליכה עצמה לארץ ומתה.

 (מתוך אסתר רבה י#ד).