אבן עזרא על יונה ב
<< · אבן עזרא על יונה · ב · >>
פסוק א
פסוק ב
- ויתפלל – המפרשים רצו לפרש חידוש, והוציאו הכתוב מפשוטו, כי יונה לא התפלל רק אחרי צאתו אל היבשה; בעבור שמצאו ממעי, ולא אמר "במעי".
- והלא ראו שם כתוב: "מבטן... שועתי" (פסוק ג), וככה "ממעמקים קראתיך ה'" (תהילים קל, א).
- ועוד, כי מילת "שועתי" לאות כי התפלל ושוע אל השם טרם שיקיאנו הדג. וככה "ותבא אליך תפילתי" (פסוק ח).
- והנה למה לא היה כתוב: "ויתפלל יונה אחרי צאתו ממעי הדגה"? ועוד, כי אחר תפילתו כתוב: "ויאמר יי לדג" פסוק יא).
- והביאם בצרה הזאת, בעבור "ותעל משחת... ותבוא אליך תפלתי" (פסוקים ז - ח).
- ועתה שים ליבך וראה. כל תפילת נביא וברכתו היא ברוח נבואה. ויעקב אמר: "לקחתי מיד האמורי" (בראשית מח, כב), כי דבר שנגזר להיות, ידבר לשון עבר. וככה "ויט שכמו לסבול" (שם מט, טו); "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כד, יז); "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב, טו); "וירא יי וינאץ" (שם פסוק יט); "וישכן ישראל בטח בדד" (שם לג, כח); ובתפילת דוד בבורחו, "ויענני מהר קדשו סלה" (תהילים ג, ד), כי הכתוב אמר "בברחו" (שם פסוק א), ולא אמר "ברחו". ובתפילתו, "אך אוסיף להביט אל היכל קדשך" (כאן פסוק ה), שהוא השמים, וה' בהיכל קדשו (חבקוק ב, כ), ורבים ככה.
ושם[וכאן] כתוב: "ישועתה ליי" (פסוק י), שהיה מקַווה כמו ישועתה ליי, לבקש.
- ויש מי שאומר כי דגה בלעה הדג. ואין צורך, כי "דגה" ו"דג" – שם המין, כמו "צדק" ו"צדקה":
פסוק ג
פסוק ד
ויפת אמר, כי ים סוף מתערב עם ים יפו, ו"סוף" (פסוק ו) – כמו "ותשם בסוף" (שמות ב, ג), בעבור היותו קרוב:
פסוק ה
פסוק ו
פסוק ז
והארץ – סגרה בריחיה בעדי, שלא אוכל לצאת להיות על הארץ:
ותעל משחת חיי – דרך משל על נשמתו, שהיא באמת חיתו:פסוק ח
פסוק ט
- משמרים – פועל יוצא. והטעם, על אנשי הספינה שהיו קוראים אליו, ויוכיח זה את זה.
- ומילת חסדם, שהיו חושבים כי חסד היו עושים. או פירושו כמו "חסד הוא" (ויקרא כ, יז):