שיר השירים רבה ג
<< · שיר השירים רבה · ג · >>
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ג
[עריכה]שיר השירים רבה פרשה ג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
א. [ עריכה ]
על משכבי בלילות אמר רבי אבא בר כהנא: מהו על משכבי בלילות? על מרעי. היך מה דאת אמר: (שמות כ"א) ולא ימות ונפל למשכב. אמר ר' לוי: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! לשעבר היית מאיר לי, בין לילות ללילות בין לילן של מצרים, ללילן של בבל. בין לילן של בבל, ללילן של מדי. ובין לילן של מדי, ללילן של יון. ובין לילן של יון , ללילן של אדום. ועכשיו שישנתי לי מן התורה ומן המצוות, נסמכו לי לילות ללילות. על משכבי בלילות אמר רבי אלכסנדרא: כשישנתי לי מן התורה ומן המצוות, נסמכו לי לילות ללילות. על משכבי בלילות באו לילות.
דבר אחר: על משכבי בלילות זה לילה של מצרים בקשתיו את שאהבה נפשי זה משה. בקשתיו ולא מצאתיו:
ב. [ עריכה ]
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות בכרמים ובמדינות. אבקשה את שאהבה נפשי זה משה. בקשתיו ולא מצאתיו.
ג. [ עריכה ]
מצאוני השומרים הסובבים זה שבטו של לוי. היך מה דאת אמרת: (שמות ל"ב) עברו ושובו משער לשער. את שאהבה נפשי זה משה.
ד. [ עריכה ]
כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי זה משה. אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי זה סיני. ואל חדר הורתי זה אהל מועד, שמשם נתחייבו ישראל בהורייה.
דבר אחר: על משכבי בלילות זה לילה של בבל. בקשתי את שאהבה נפשי זה דניאל. בקשתיו ולא מצאתיו אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות בכרכים ובמדינות. אבקשה את שאהבה נפשי זה דניאל. בקשתיו ולא מצאתיו מצאוני השומרים אלו הכשדים. את שאהבה נפשי זה דניאל. להיכן הלך? מאן דאמר: לתענית. ומאן דאמר: לסעודה. מאן דאמר: לתענית, שהיה מבקש רחמים על חורבן בית המקדש. (דניאל ט') ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך. ומאן דאמר לסעודה, לקרוא כתביו של בלשצר. הדא הוא דכתיב: (שם ה') מנא מנא תקל ופרסין. ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא - רבי חייא אמר: מנא ממתום ננקפי אאלרן. רבי שמעון בן חלפתא אמר: יטת יטת אדך פוגחמט. ורבנן אמרין: אנם אנם לקת ניסרפו. רבי מאיר אומר: כמשמעו: מנא מנא תקל ופרסין. מנא מנא אלהך מלכותך והשלמא תקל תקלתא במאזניא וגו' פרס פריסת מלכותך ויהיבת וגו'. באותה שעה נתקבצו כל ישראל אצל דניאל ואמרו לו: רבינו דניאל, כל הנבואות הרעות והקשות שנתנבא ירמיה באו עלינו, ונבואה אחת טובה שנתנבא עלינו: (ירמיה כ"ט) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה, עדיין לא באה. אמר להם: הביאו לי ספר ישעיה. התחיל קורא והולך עד שהגיע לפסוק זה: (ישעיה כ"א) משא מדבר ים כסופות בנגב. אם ים למה מדבר, ואם מדבר למה ים? אלא אלו ארבע מלכיות שהן משולות כחיות כדכתיב. (דניאל ז') וארבע חיון רברבן. רבי חנינא, אמר רבי יוחנן: (שם) שניין דא מן דא, מכותיהן שונות זו מזו. אם זכיתם מן ימא ואם לאו מן חורשא. מה הדא חיותא סלקא מן ימא ולא מכיה, נפקא מן חורשא מכיה. כך, אם זכיתם, אין אומות מושלות בכם. ודכוותה: (תהילים פ') יכרסמנה חזיר מיער עי"ן תלוויה. אם זכיתם מן היאור, ואם לאו מן היער. מה הדא חיותא סלקא מן נהרא ולא מכיה, נפקא מן חורשא מכיה כך כסופות בנגב לחלוף. אמר ר' לוי: אין לך עלעול קשה יותר מן העילעול הזה, שהוא בא מן הצפון ועולה ומכסיף את הבריות, שנתונות בדרום. ואיזה זה? זה נבוכדנצר, שעלה מן הצפון והחריב בית המקדש, שנתון בדרום. "ממדבר בא". מהיכן בא? ר' חנינא אמר: דרך שממות מדבר בא (ישעיה כ"א) ממדבר בא, מארץ נוראה. חזות קשה הוגד לי. בעשר לשונות נקראת הנבואה. חזון, נבואה, הטפה, דבור, אמירה, צווי, משא, משל, מליצה, חידה. אי זה קשה מכולן? רבי אליעזר אומר: חזון קשה, שנאמר: חזות קשה הוגד לי. רבי יוחנן אמר: דבור קשה, שנאמר: (בראשית מ"ב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות רבנן אמרי: משא קשה, כמשמעו כמשא כבד. (ישעיה כ"א) הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי כבר נתעלם צרתה של עילם. צורי מדי כבר נוצרה צרתה של מדי. כל אנחתי השבתי כל אנחתה של בבל. על כן מלאו מתני חלחלה. אמר רבי שמעון בן גמליאל: על ידי שהריחו מקצת צרתן של מלכיות, קצרה רוחן של אבותינו בתחילה. (במדבר כ"א) לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך ירמיה אמר: (איכה ה') בנפשנו נביא לחמנו. דניאל אמר: (דניאל ז') אתכרית רוחי אנא דניאל. ישעיה אמר: (ישעיה כ"א) על כן מלאו מתני חלחלה. אנו, שאנו מובלעין בתוך מעיהן, כמה ימים וכמה שנים וכמה קצים וכמה עיבורן, על אחת כמה וכמה. על כן מלאו מתני חלחלה, צירים אחזוני כצירי יולדה, נעויתי משמוע נבהלתי מראות. נעויתי משמוע, קול חירופין וגידופין של רשע. הדא הוא דכתיב: (דניאל ה') ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתא וגו'. נבהלתי מראות, מראות שלותו של אותו רשע. הדא הוא דכתיב: (דניאל ה') בלשאצר מלכא עבד לחם רב. מהו רב? ר' חמא בר' חנינא אמר: רב, משל אלוהו. אמר להם: עומר שלכם בכמה קרב? אמרו: בי"ג נפה. אמר להם: ושלי בי"ד נפה. תעה לבבי זה בית דין שטעה בחשבונו יום אחד. פלצות בעתתני ר' פנחס בשם רבי יהושע אמר: פיילי נהניתה אתה. דבר אחר: פלצות, פה שהוא מפיץ דברי לצות. דבר אחר: פלצות בעתתני, על ידי שנפקו לדבר לצות. את נשף חשקי שם לי לחרדה הנשף שהיתה נפשי חשוקה בו לגאולה, שם לי לחרדה. (ישעיה כ"א) ערוך השולחן סדרת פתורא. צפה הצפית אקימת מגרתא אדלקת בוצינא. קומו השרים זה כורש ודריוש. משחו מגן קבלו מלכותא. הוה אמר כורש לדריוש: מלוך את קדמיי. אמר דריוש לכורש: לא כן פירש דניאל, פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס, למדי תחילה, ואחר כך לפרס, הווי את תמליך קדמוי. כיון ששמע אותו רשע, שלח ואמר לחיילותיו: כל אומה ומלכות שמרדה בי, נבוא עליהם! אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, אצל הכל שלחת, או שמא אצלי שלחת?! חייך! לית פורענות דההוא גברא מן אתר אחרן, אלא מגבי. הדא הוא דכתיב: (תהילים ע"ה) כי לא ממוצא וממערב וגו' כי אלוהים שופט זה ישפיל וזה ירים. ישפיל, לבלשאצר. וירים לכורש ודריוש. כורש ודריוש שוערין של בלשאצר היו וכיון ששמע הכתובים הללו. אמר לון: כל מאן דמתחמי הכא ליליא הדין. אפילו דהוא אמר לכון, דאנא הוא מלכא, ארימון ליה ראשיה. - כל מי שירצה להיכנס הלילה, אפילו יאמר שהוא המלך, כרתו ראשו. ואין דרכן של מלכים להיות מניחים בית הרעי שלהם לפנים מטרקליניהון, אלא חוץ לטרקליניהון. נתותרו =השתשלו מעיו כל אותו הלילה, ונפק מנפק ולא ארגשון ביה. מכי עייל ארגשון ביה. אמרו ליה: מאן את? אמר לון: אנא הוא מלכא. אמרין ליה: ולאו כן פקיד מלכא, דכל מאן דמתחמן הכא ליליא דין, אפילו אמר לכון: דאנא הוא מלכא, ארימון רישיה?! מה עשו? נטלו פרחה של מנורה ופצעו את מוחו. הדא הוא דכתיב: (דניאל ה') בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאי. באיזו שעה נהרג? רבי אלעזר ור' שמואל בר נחמן ר' אלעזר אמר: בשעת מחליית שינתא. ורבי שמואל אמר: כבין דבו לכלב. ולא פליגין. דמאן דאמר: 'בשעת מחליית שינתא' - עבד מפרפר, כל ההוא יומא. מה שהיה מתבקש לו מן המלכות. ומאן דאמר: 'כבין דבו לכלב' - דהוה מדמדם, כל ההוא ליליא. שהיה מתבקש לו מן המלכות. אמר רבי בנימין בן לוי: כבין כוס לכוס, נכנסה מלכות במלכות, הדא הוא דכתיב: (תהילים ע"ה) כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה וגו' . הוא שהנביא מקנתר ואמר (ישעיה מ"ז) רדי ושבי על עפר. מדה כנגד מדה. מה להלן: (איכה ב') ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון. ברם הכא, רדי ושבי על עפר. אמר ר' חוניא: כך אמרה ירושלים לבת בבל: פני פילאי קקום כאמי מחי את סבורה בעצמך שאת בתולה! זקנה את! שבי לארץ אין כסא בטלה זכותו של אותו כסא. ואי זה זכות היה לו? (ישעיה ל"ט) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן. אמרו: מרודך עובד לחמה היה והיה למוד לאכול בשש שעות וישן לו עד ט' שעות, וכיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיהו מלך יהודה, ישן לו ועמד ומצאו שחרית. בקש להרוג כל חיילותיו. אמר להם: הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה. אמרין ליה: יומא הוא דחזר. אמר להם: ואי זה אלוה החזירו? אמרו לו: אלוהו של חזקיהו החזירו. אמר להם: וכי יש אלוה גדול מאלהי?! אמרו לו: אלוהו של חזקיהו, גדול הוא מאלהיך! מיד שלח ספרים ומנחה לחזקיהו. הדא הוא דכתיב: (שם) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן . ומה כתב בהן? שלום לחזקיהו שלום לאלהא רבה! שלום לירושלים! וכיון שיצאו הכתבים נתישב על דעתו, אמר: לא עשיתי כהוגן, הקדמתי שלומו של חזקיהו לאלוהו. מיד עמד מכסאו ופסע שלוש פסיעות והחזיר הכתובים, וכתב כתבים אחרים תחתיהם וכתב בהן: שלום לאלהא רבה של חזקיהו! ושלום לחזקיהו! ושלום לירושלים! אמר הקדוש ברוך הוא: אתה עמדת מכסאך ופסעת שלוש פסיעות לכבודי, חייך! שאני מעמיד ממך שלושה מלכים קוזמוקרוטין, שולטין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן: נבוכדנצר, ואויל מרודך, ובלשצר. וכיון שעמדו וחרפו, קעקע הקדוש ברוך הוא ביצתן מן העולם, והעמיד אחרים תחתיהם. כתיב: (שם ) וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה. מהו בית נכתה? אמר ר' אימי נכיתה, שנכת מסנחריב ובזה, שבזז מסנחריב. רבי יוחנן אמר: זיין בולע זיין הראה להם. ר' שמעון בן לקיש אמר: בתי השן נמשכין כשעוה, הראה להם. ר' יהודה אומר: דבש בריא כאבן, הראה להם. ר' לוי אמר: בזה, אנו עושין מלחמה ונוצחין. כתיב: (ישעיהו מ"ז) (ב) קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שבל גלי שוק עברי נהרות: (ג) תגל ערותך גם תראה חרפתך נקם אקח ולא אפגע אדם: אמר ר' יהושע בן לוי: כל עמא טוחנין חטים ואת אמרת קחי רחים וטחני קמח?! אלא כך אמרה ירושלים לבת בבל: אילולי ממרום עשו מלחמה עמי, את היית יכולה לי?! אילולי שלח אש בעצמותי, את היית יכולה לי?! הווי: קמחא טחינא, טחנת, ואריא קטילא, קטילת. ודרא יקידא, יקדת. דבר אחר: קחי רחים וטחני קמח, לשעבר היו אחרים טוחנין לך עכשיו קחי רחים וטחני קמח. גלי צמתך פרשי צניעותך, זה המלך, שנתון לפנים משבעה קנקלין. חשפי שובל קלופי סובלתא דנהרא. עברי נהרות לשעבר היית עובר בקרונין של כסף וזהב, ועכשיו גלי שוק עברי נהרות תגל ערותך, מדה כנגד מדה. מה להלן: (איכה א') כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה, אף כאן גלי ערותך. אמר ר' יהושע בן לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: עתיד אני להביא פורענות לבת בבל ואפילו דדניאל בעי עלה רחמין. דכתיב: (דניאל ד') וחטאיך בצדקה פרוק וגו' אין אני שומע לו. למה? (ישעיה מ"ז) גואלנו ה' צבאות שמו.
ה. [ עריכה ]
( אין טקסט בדפוס על סימן זה )
ו. [ עריכה ]
מי זאת עולה מן המדבר עילוויה מן המדבר. סילוקה ס"א חילוקה מן המדבר. מיתתה מן המדבר. היך מה דאת אמר: (במדבר י"ד) במדבר הזה יתמו. תורה מן המדבר. משכן מן המדבר. סנהדרין מן המדבר. כהונה מן המדבר. לוויה מן המדבר. מלכות מן המדבר. שנאמר: (שמות י"ט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. וכל מתנות טובות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל, מן המדבר. אמר ר' שמעון בן יוחאי: במדבר טענו ובמדבר פרקו נבואה מן המדבר. הווי, עילוויה מן המדבר.
כתמרות עשן אמר רבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: בשעה שהיו ישראל מתנודדין ממסע למסע, היה עמוד הענן יורד ועמוד אש צומח ועשן המערכה עולה, כמין שני זקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון, ושורפים לפניהם נחשים, שרפים ועקרבים, והיו אומות העולם רואין ואומרין: אלוהות הן אלו, אין תשמישן של אלו, אלא באש. ומאימתן של ישראל, נופל עליהם פחד ורעדה. הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) תפול עליהם אימתה ופחד. 'נפלה' אין כתיב, אלא 'תפול' - מיכן ולהבא. מקטרת מור זה אבינו אברהם. מה המור הזה ראש לכל הבשמים. אף אברהם אבינו, היה ראש לכל הצדיקים. מה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמררות. כך היה אברהם אבינו, ממרר ומסגף עצמו ביסורים. מה המור הזה אינו מפיח ריחו, אלא באור. כך לא הודיע אברהם את מעשיו הטובים, אלא בכבשן האש. ולבונה זה אבינו יצחק, שנתקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח. מכל אבקת רוכל זה יעקב אבינו, שהיתה מטתו שלמה לפניו ולא נמצא בהן פסולת. אמר רבי תנחומא: מה קופת הרוכל יש בה מכל מיני בשמים, כך כהונה מיעקב ולוויה ומלכות מיעקב. יצחק, נתן לו אברהם אבינו כל שלו, שנאמר: (בראשית כ"ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ברם רוכלותיו של יעקב לא היתה, אלא מאותו האבק שתחת רגליו. ר' יודן אמר תרתי ר' יודן אמר: כל הרוכלות שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה, בזכות אותו האבק של יעקב אבינו. ר' יודן אמר חורי כל פרגמטיא שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה, בזכות אותו האבק של יעקב אבינו. ר' עזריה אמר תרתי: כל מלחמות שישראל עושין ומצליחין, בזכות האבק של יעקב אבינו. ר' עזריה אמר חורי: כל תורה שישראל עושין בעולם הזה, בזכות יעקב אבינו. רבי ברכיה ור' סימון בשם ר' אבהו: אותו האבק, נטלו הקדוש ברוך הוא ונתנו תחת כסא הכבוד שלו. הדא הוא דכתיב: (נחום א') ה' בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו.
ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר: כתיב: (בראשית ל"ב) ויאבק איש עמו. אין אנו יודעין מי היה ברשותו של מי. אם המלאך היה ברשות יעקב ואם יעקב ברשות המלאך, אלא, ממה דכתיב: (שם) ויאמר שלחני כי עלה השחר. אמר לו המלאך ליעקב: שלחני, כי הגיע קילוסי לקלס. הווי, המלאך ברשות יעקב אבינו. ובאיזה צד נדמה לו? ר' חמאי בר' חנינא אמר: לשרו של עשו הרשע נדמה לו. הדא הוא דכתיב: (שם ל"ג) כי על כן ראיתי פניך, כראות פני אלהים. אמר ליה: אפך דמיין לשרך. משל למלך שהיה לו ארי אימירון וכלב אגריון. מה עשה המלך? זיווג את הארי והיה מלבבו כנגד בנו, והיה אומר: שאם יבא הכלב להזדווג לבני, יאמר בני, לארי יכלתי, ולכלב איני יכול?! כך בשעה שאומות העולם באים להזדווג לישראל, הקדוש ברוך הוא אומר להם: שר שלכם לא יכול לעמוד באביהם, ואתם יכולין להם?! ר' הונא אמר: לרועה נדמה לו. לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים. אמר לו: העבר את שלי ואני מעביר את שלך. כיון שהעביר יעקב אבינו את שלו אמר, נחזור ונחמי, דילמא אנשינן כלום. מן דחזר ויאבק איש עמו. ר' חייא רבה ורבי שמעון ברבי הוו עסקי בפרגמטיא והוו נסבין ויהבין בהדא מיטכסין. עלון להדא צור ועבדון עיבידתהון. מן דנפקון מן פילי, אמרון: נחזור ונחמי, דילמא אנשינן כלום. כאשר עזבו אמרו נחזור ונראה אם שכחנו משהו, חזרו ומצאו חבילה של מיטכסין. אמרין: הדא מלה מן יעקב סבאן היא, דכתיב: (שם) ויאבק איש עמו. ורבנן אמרי: לארכיליסטים נדמה לו. לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים. אמר לו: העבר שלי ואני מעביר שלך. כך, העביר המלאך צאנו של יעקב כהרף עין. והיה אבונן יעקב עניא דמלאכא מעבר וחוזר ומשכח עאן אוחרי, כל אותו הלילה. מה עשה יעקב אבינו? אמר ר' פנחס: באותה שעה נטל פרקדין של המלאך לחנקו. אמר ליה: פרמקוס, פרמקוס, חרש את, לית חרשין מצליחין בלילה. אמר ר' הונא: באותה שעה, אמר המלאך: לינא מידע לדין עם מאן נסיב ויהיב? אמר המלאך, אין אני מודיע ליעקב עם מי הוא נושא ונותן?! מה עשה? נתן אצבע על הצור התחילה תוססת אש. אמר ליה: מן הדא את מדחיל לי?! אנא כולי מיניה שנאמר: (עובדיה א') והיה בית יעקב אש. אמר רבי חנינא בר יצחק: אמר לו הקדוש ברוך הוא למלאך, שרו של עשו: מה את עומד הוא בא עליך וחמשה קמיעים בידו: זכותו. וזכות אביו. וזכות אמו. וזכות זקנו. וזכות זקנתו. מדוד עצמך עמו שאין אתה יכול לעמוד אפילו בזכותו מיד, וירא כי לא יכול לו. אמר רבי לוי: וירא בשכינה כי לא יכול לו. לארכיליסטים שהיה מתגושש עם בנו של מלך. תלה עיניו למעלה וראה את אביו המלך, עומד על גביו והרפיש עצמו תחתיו. כך, כיון שראה המלאך השכינה עומדת למעלה מיעקב, הרפיש עצמו תחתיו. הדא הוא דכתיב: וירא כי לא יכול לו. אמר ר' לוי: וירא בשכינה. כי לא יכול לו. ויגע בכף יריכו בצדיקים ובצדיקות, בנביאים ובנביאות, שהיו עתידין לעמוד ממנו ומבניו. איזה זה? זה דורו של שמד. ותקע כף ירך יעקב. ר' אליעזר ורבי ברכיה - ר' אליעזר אומר: שייעא. ר' ברכיה בשם רבסא: סידקה כדג. ר' נחמן בר יעקב אמר: פירקה ממקומה. היך מה דאת אמר: (יחזקאל כ"ב) ותקע נפשי מעליה.
ר' יוחנן פתר קרייה מקוטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל בקטרת בית אבטינס. וזה אחד מאחד עשר סממנין, שהיו נותנין בה. רב הונא פתר לה (שמות ל') ויאמר ה' אל משה קח לך סמים הא תרין. נטף ושחלת וחלבנה, הא חמישה סמים. אי תימר דאינון תרין והלא כבר נאמר סמים? בד בבד יהיה אילין חמשה, כנגד חמשה, הא עשרה. ולבונה זכה הא אחד עשר סממנין. מכאן בדקו חכמים ומצאו, שאין יפה לקטורת, אלא אחד עשר סממנין הללו שבה. תני: בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת, בפיטום הקטרת והיה מעלה עשן. ולא רצו ללמד ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריה, והיו בקיאין במעשה הקטרת, ולא היו בקיאין במעלה עשן. של בית אבטינס, הייתה מתמרת ועולה כאשכול, עד הקורות, ואחר כך, פוסה ויורדת כמקל. של אלכסנדריה, הייתה פוסה ויורדת למטן מיד. וכשידעו חכמים בדבר, אמרו: כל שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא, אלא לכבודו. שנאמר: (ישעיה מ"ג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. וחזרו בית אבטינס למקומן, שלחו אחריהם ולא רצו לבא, עד שכפלו להם שכרן: י"ב מנה היו נוטלין בכל יום, חזרו להיות נוטלין כ"ד מנה, כדברי ר' מאיר. ר' יודא אומר: בכל יום היו נוטלין כ"ד מנה ועכשיו נטלו מ"ח מנה. אמרו להם: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו: מסורת בידינו מאבותינו, שעתיד המקדש להחרב ולא רצינו ללמד, שלא יהיו נוהגין ועושים לפני עבודת כוכבים שלהן, כדרך שאנו עושין לפני הקדוש ברוך הוא. ובדבר הזה היו מזכירין אותן לשבח. ולא עוד, אלא שלא יצאה אשה מהם ותינוק מהם, כשהוא מבושם. וכשנושאין אשה ממקום אחר, הם פוסקים עמה שלא תתבשם לעולם. שלא יהיו ישראל אומרים: מפיטום הקטרת, הם מתבשמות. לקיים מה שנאמר: (במדבר ל"ב) והייתם נקיים מה' ומישראל. ואומר: (משלי ג') ומצא חן ושכל טוב, בעיני אלוהים ואדם. אמר ר' עקיבא: סח לי שמעון בן לוגה: אני ותינוק אחד מבני בניהם של בית אבטינס, היינו מלקטים עשבים בשדה, וראיתיו שבכה וצחק. ואמרתי לו: בני על מה בכית? אמר לי: על כבוד בית אבי שנתמעט. - ולמה צחקת? אמר לי: שמור ומתוקן לצדיקים, לעתיד לבא. וסוף, שהמקום עתיד לשמח את בניו בקרוב. ומה ראית? אמר לי: והלא מעלה עשן כנגדי. נומיתי לו: הראני! אמר לי: מסורת בידינו, שלא להראות לאדם בעולם. אמרו: לא באו ימים קלים בעולם, עד שמת אותו התינוק. אמר ר' יוחנן בן נורי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי זקן אחד של בית אבטינס, ובידו מגילת סממנין. אמרתי לו: מה בידך? אמר לי: כשהיו צנועין בית אבא היו מוסרין מגילותם זה לזה. ועכשיו הא לך והזהר בה שמגילת סממנין היא. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר' עקיבא זלגו דמעותיו. אמר לי: מעתה אין אנו רשאין לספר בגנויין של אלו.
של בית גרמו היו בקיאים במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד. ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריה, והיו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו בקיאים. של בית גרמו היו מסיקים בתנור מבחוץ, והיא נרדת מבפנים. ואלו היו מסיקין מבפנים, ואופין מבחוץ. ויש אומרים: שהיתה מעפשת. וכשידעו חכמים בדבר אמרו: כל שפעל הקדוש ברוך הוא לא פעל, אלא למענו, שנאמר: (משלי ט"ז) כל פעל ה' למענהו. וחזרו בית גרמו למקומן. שלחו אחריהם ולא רצו לבא. עד שכפלו להם שכרן י"ב מנה היו נוטלין בכל יום. חזרו והיו נוטלין כ"ד מנה כדברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר: בכל יום היו נוטלין כ"ד מנה ועכשיו מ"ח מנה. אמרו להם: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו: יודעים היו בית אבא, שבית המקדש עתיד להחרב ושמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך. ובדבר הזה, מזכירין אותם לשבח. ולא עוד, אלא שמעולם לא נמצאה פת נקיה ביד בניהם ובנותיהם, שלא יהיו ישראל אומרין: מלחם הפנים הם נזונים, לקיים מה שנאמר: והייתם נקיים מה' ומישראל. ואומר: ומצא חן ושכל טוב, בעיני אלוהים ואדם. וכולן מצאו תשובה לדבריהם, חוץ משל בית קמצר שלא מצאו תשובה. אמרו להם: מה ראיתם שלא ללמד? ושתקו ולא השיבו תשובה. ועל ידי שבקשו להרבות כבודן ולמעט כבוד המקום, כבודן נתמעט ומלכות שמים במקומה. ולא עוד, אלא שאין להם לא נין ונכד בישראל. על הראשונים נאמר: (משלי י') זכר צדיק לברכה. ועל אלו נאמר: ושם רשעים ירקב. מכאן אמר בן עזאי: משלך יתנו לך ובשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ואין שכחה לפני המקום, ואין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה, אפילו כמלא נימא.
הוגרם בן לוי היה יודע פרק בשיר יותר מאחיו ולא רצה ללמד. אמרו עליו על הוגרם בן לוי: בשעה שפותח פיו בשיר היה נועץ אגודלו בתוך פיו, ואגודלו אחר בקרקע , ומכניס אצבעות בין הנימים ומגביה קולו בנעימה. והיה מוציא כל מיני זמר, עד שהיו כל אחיו הלוים נסקרין בבת ראש לאחוריהם. פנחס המלביש, אלבש איסטראטיגא ונסב אגריה.
מי זאת עולה מדבר באלישבע בת עמינדב. אמרו: אלישבע בת עמינדב, ראתה חמש שמחות ביום אחד: ראתה יבמה מלך. ואחיה נשיא. ובעלה כוהן גדול. ושני בניה סגני כהונה. ופנחס בן בנה משוח מלחמה. כיון שנכנסו בניה להקריב, יצאו שרופין ונהפכה שמחתה לאבל. מיד נעשית כתימרות עשן. כד דמך ר' אלעזר ברבי שמעון: היה דורו קורא עליו מי זאת עולה מן המדבר וגו' מכל אבקת רוכל מה הוא מכל אבקת רוכל? דהוה ר' אלעזר בר ר' שמעון, קראוי ותנויי וקריבוי ופייטויי.
ז. [ עריכה ]
הנה מטתו שלשלמה ר' ביבי בשם רבי אלעזר בר' יוסי פתר קרייה בברכת כוהנים הנה מטתו הנה מטותיו ושבטיו. היך מה דאת אמר: (חבקוק ג') 'שבועות מטות'; 'שלשלמה' של מלך, שהשלום שלו. ששים גבורים סביב לה אלו שישים אותיות שבברכת כהנים. מגבורי ישראל שהם מגברין את ישראל. כלם אחוזי חרב. אמר ר' עזריה: דברים מבורכין בגבורה: (במדבר ו') יברכך ה', יאר ה', ישא ה'. מלומדי מלחמה שהם נלחמים בכל מיני פורעניות שיש בעולם. איש חרבו על ירכו מפחד בלילות שאפילו אדם רואה בחלומו, חרב מחתכת בירכו. מה יעשה? ילך לבית הכנסת ויקרא קריאת שמע ויתפלל תפלתו, וישמע ברכת כוהנים ויענה אחריהם אמן ואין דבר רע מזיקו. לפיכך, מזהיר את בני אהרן ואומר להם: (שם) כה תברכו את בני ישראל
ר' שמלאי פתר קרייה במשמרות: הנה מטתו הנה מטותיו ושבטיו. היך מה דאת אמר:שבועות מטות אומר סלה. שלשלמה למלך שהשלום שלו. ששים גבורים סביב לה אלו כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לוויה ושתים עשרה מחלוקות מגבורי ישראל, שמשמרין את ישראל. כלם אחוזי חרב רבי זעירא ור' יהודה בשם שמואל: אלו תלמידי חכמים, שמלמדין לכהנים שחיטה והלכות זריקה וקבלה וקמיצה. ר' יצחק בשם ר' אמי אמר: אלו מבקרי מומי קדשים ונוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רבי גידול בר בנימין בשם רבי יסא: שני דייני גזלות היו בירושלים והיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. שמואל אומר: נשים היו אורגות בפרוכת ונוטלות שכר מתרומת הלשכה. רב הונא אמר: מלשכת בדק הבית הדין עבד לה כבנין, והדין עבד לה כקרבנות. מלמדי מלחמה שהיו מלמדין לכהנים היאך יעשו עבודה. איש חרבו וגו' שהיו מזהירין אותם בעת ששוחטים, שלא יפגל אחד מהזבחים, שלא לפסול אחד מהקרבנות בנותרות.
רבי יוחנן פתר קרא בסנהדריות הנה מטתו מטותיו ושבטיו כמה דתימר שבועות מטות שלשלמה למלך שהשלום שלו. ששים גבורים אלו שישים איש מעם הארץ. הדא הוא דכתיב: (מלכים ב' כ"ה) וששים איש מעם הארץ, הנמצאים בעיר מגבורי ישראל אלו, אחד עשר אנשים. הדא הוא דכתיב: (שם) ויקח שר טבחים את שריה כוהן הראש ואת צפניהו כוהן משנה ואת שלשת שומרי הסף ומן העיר לקח סריס אחד. זה מופלא בית דין. ולמה קורא אותו סריס? שמסרס את ההלכה. וחמשה אנשים מרואי פני המלך הרי אחד עשר. וכשהוא אומר: (ירמיה נ"ב) שבעה להוסיף עליו שני סופרי דיינין, שיושבין לפניהם. מגבורי ישראל מזכין את ישראל בגבורה. כלם אחוזי חרב ר' מאיר ור' יוסי. רבי מאיר אומר: שהיו כלן שונין הלכה כחרב, שאם בא מעשה על ידיהם, לא תהא הלכה קוהא להם. ר' יוסי אומר: בשעת הדין, הכל נושאין ונותנין היאך להוציא את הדין ואת המעשה, ומתפחדין מדינה של גיהינום. רבי מנחם חתניה דר' אלעזר בר אבונא בשם ר' יעקב בר אבינא: אם באת אשה לפניך לבית המדרש, לשאול לך שאלה על כתמה ועל נדתה, תהא רואה אותה, כאילו שיצאת מירכיך. ואל תתן עיניך בה ותתפחד מדינה של גיהינום.
ורבנן פתרי קרא ביוצאי מצרים. הנה מטתו, מטותיו ושבטיו, היך מה דאת אמר: שבועות מטות. שלשלמה למלך, שהשלום שלו. ששים גבורים אלו שישים רבוא, שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמעלה. מגבורי ישראל אלו שישים רבוא, שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה. כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו שבשעה שאמר להם משה: כך, אמר אלי הקדוש ברוך הוא סונטימוס. (שמות י"ב) וכל ערל לא יאכל בו מיד, כל אחד ואחד נטל חרבו על ירכו ומל עצמו. מי מלן? ר' ברכיה אמר: משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה. ויש אומרים: יהושע היה מוהל ואהרן פורע ומשה משקה. הדא הוא דכתיב: (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע: עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית. ולמה שנית? מכאן שמלן בראשונה. מיד: (שם) ויעש לו יהושע חרבות צורים וגו' וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות. ומהו אל גבעת הערלות? אמר ר' לוי: מכאן שעשו אותה גבעה בערלה.
תני: עד שלא יחטא אדם, נותנין לו אימה ויראה והבריות מתפחדין ממנו. כיון שהוא חוטא, נותנין עליו אימה ויראה ומתפחד הוא מאחרים. תדע לך שכן. אמר רבי: עד שלא חטא אדם הראשון, היה שומע קול הדיבור עומד על רגליו ולא היה מתיירא. כיון שחטא, כששמע קול הדיבור, נתיירא ונתחבא. שנאמר: (בראשית ג') את קולך שמעתי וגו'. ויתחבא האדם. רבי איבו אמר: באותה שעה, נגרע גובה קומתו של אדם ונעשית של מאה אמה. רבי לוי אמר: עד שלא חטא אדם הראשון, היה שומע את הקול אדיבון. וכיון שחטא, היה שומע את הקול אגריון. עד שלא חטאו ישראל, רואין טוכסות זו את זו ולא היו מתיראין ומזדעזעין ונפחדין. וכיון שחטאו, אפילו פני הסרסור, לא היו יכולין להסתכל. הדא הוא דכתיב: (שמות ל"ד) כי קרן עור פני משה, וכתיב: וייראו מגשת אליו. ר' פנחס ורבי אבון בשם ר' חנין אמרו: אף הסרסור הרגיש עמהם באותה העבירה. עד שלא חטאו ישראל. מה כתיב: (תהילים ס"ח) מלכי צבאות ידודון ידודון רבי איבו אמר: 'מלאכי צבאות' אין כתיב, אלא 'מלכי צבאות' מלכיהון דמלאכיא. אי זה? זה מיכאל וגבריאל, לא היו יכולין להסתכל פניו של משה. וכיון שחטאו, אפילו פניהם של גוליירין, לא היה יכול משה להסתכל. הדא הוא דכתיב: (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה. עד שלא אירע לדוד אותו המעשה, כתיב: (תהילים כ"ז) ה' אורי וישעי ממי אירא. משאירע בו, כתיב: (שמואל ב' י"ז) ואבא אליו והוא יגע ורפה ידים. עד שלא חטא שלמה, היה רודה בשרים ובשרות. הדא הוא דכתיב: (קהלת ב') עשיתי לי שרים ושרות זכרים משוררים ונקבות משוררות ותענוגות בני האדם פרובטייה שדה ושדות שידה ושידתה דהוו אזיין בהון. כיון שחטא, מינה לו שישים גבורים מגבורי ישראל, והעמידן לשמור את מטתו. הדא הוא דכתיב: הנה מטתו וגו'. כולם אחוזי חרב שהיה מתפחד מן הרוחות.
ח. [ עריכה ]
( אין טקסט בדפוס בסימן זה )
ט. [ עריכה ]
אפריון עשה לו ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון פתר קרייה במשכן אפריון, זה משכן. אמר ר' יהודה ברבי אלעאי: למלך שהיתה לו בת קטנה, עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנים היה רואה אותה בשוק ומדבר עמה בפרהסיא במבוי ובחצר. כיון שהגדילה ובאת לידי סימנין, אמר המלך: אין שבחה של בתי, שאהא מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פפליון וכשאהיה צריך לדבר עמה, אדבר עמה מתוך הפפליון. כך כתיב: (הושע י"א) כי נער ישראל ואהבהו. במצרים ראו אותו בפרהסיא, שנאמר: (שמות י"ב) ועבר ה' לנגוף את מצרים. בים ראו אותו בפרהסיא, שנאמר: (שם י"ד) וירא ישראל את היד הגדולה, והיו העוללים מראים אותו באצבען ואומרים: (שם ט"ו) זה אלי ואנוהו. בסיני ראו אותו פנים בפנים, שנאמר: (דברים ל"ג) ויאמר ה' מסיני בא וגו'. כיון שעמדו ישראל על הר סיני וקבלו את התורה ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, נעשה לו אומה שלימה. אמר הקדוש ברוך הוא: אין שבחן של בני שאהיה מדבר עמם בפרהסיא, אלא יעשו לי משכן וכשאני צריך לדבר עמהם, אהיה מדבר עמהם מתוך המשכן. הדא הוא דכתיב: (שם ל"ד) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו. עשה לו המלך שלמה המלך, שהשלום שלו. מעצי הלבנון היך מה דאת אמר: (שם כ"ו) ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים.
י. [ עריכה ]
עמודיו עשה כסף אלו העמודים, שנאמר: (שם כ"ז) ווי העמודים וחשוקיהם כסף. רפידתו זהב שנאמר: (שם כ"ז) ואת הקרשים תצפה זהב . מרכבו ארגמן שנאמר: (שם) ועשית פרכת תכלת וארגמן. תוכו רצוף כסף רבי יודן אמר: זו זכות תורה וזכות צדיקים שעוסקין בה. רבי עזריה בשם ר' יודה בשם רבי סימון אמר: זו השכינה. כתוב אחד אומר: (מלכים א' ח') ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת וגו'. וכתוב אחד אומר: (יחזקאל י') והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'. כיצד יתקיימו שני כתובים? רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: למה היה אהל מועד דומה? למערה שהיתה סמוכה לים. געש הים והציף את המערה, המערה נתמלאה והים לא נחסר כלום. כך אהל מועד, נתמלא מזיו השכינה והעולם לא חסר מן השכינה. אימתי שרתה השכינה בעולם? ביום שהוקם את המשכן. שנאמר: (במדבר ז') ויהי ביום כלות משה וגו'.
ר' יודה ברבי אלעאי פתר קרא בארון אפריון זה הארון. ומה הוא אפריון? פריומא. משל למלך שהיתה לו בת יחידה, נאה וחסידה ומשובחת. אמר להם המלך לעבדיו: בתי נאה, וחסידה ומשובחת, ואין אתם עושין לה פריום?! עשו לה פריום! ומוטב שיראה יפיה של בתי, מתוך הפריום. כך אמר הקדוש ברוך הוא: תורתי נאה וחסידה ומשובחת ואין אתם עושים לה ארון?! מוטב שיראה יופיה של תורתי מתוך הארון! עשה לו המלך שלמה המלך שהשלום שלו. מעצי הלבנון היך מה דאת אמר: (שמות ל"ז) ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. עמודיו עשה כסף אלו שני העמודים העומדים לפנים שהיו של כסף. רפידתו זהב שנאמר: (שם) ויצפהו זהב טהור. מרכבו ארגמן ר' תנחומא אומר: זו פרכת הסמוכה לה. רבי ביבי אמר: זה הכפרת, שזהבה דומה לארגמן. ר' יודן אמר: תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים זו זכות תורה ולומדיה. רבי עזריה אמר בשם ר' יודה בשם ר' סימון: זו השכינה. אמר רבי אבא בר כהנא: ונועדתי לך שם וגו'. ללמדך שאפילו מה שאחרי הכפרת לא היה פנוי מן השכינה. עובד כוכבים אחד שאל לר' יהושע בן קרחה. אמר לו: למה דבר הקדוש ברוך הוא מתוך הסנה ולא מאילן אחר? אמר לו: אלו דבר עמו מתוך חרוב או מתוך שקמה, היית שואלני והייתי משיבך! עכשיו להוציאך חלק אי אפשר, ללמדך שאין מקום פנוי בארץ מהשכינה, שאפילו בתוך הסנה היה מדבר עמו.
דבר אחר: אפריון זה בית המקדש. עשה לו המלך שלמה שלמה ודאי. מעצי הלבנון שנאמר: (ד"ה ב' ב') ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון. עמודיו עשה כסף שנאמר: (מ"א ז') ויקם את העמודים לאולם ההיכל. רפידתו זהב כההוא דתנינן: שכל הבית נטוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות. אמר ר' יצחק: הדא מתניתא דתנינן: לבנין השני, אבל לבנין הראשון אפילו אחורי הדלתות, היה מחופה בזהב . תנינן: שבעה מיני זהבים הם שהיו בו: זהב טוב. זהב טהור. זהב סגור. זהב שחוט. זהב מופז. זהב מזוקק. זהב פרוים. זהב טוב, כמשמעו. היך מה דאת אמר: (בראשית ב') וזהב הארץ ההיא טוב. אמר רבי יצחק: טובוי דהוא בביתה טובוי, דהוא בת בלוייתיה. זהב טהור, שהיו מכניסין אותו לכור ואינו חסר כלום. ר' יודה בשם רבי אמי: אלף ככרים זהב, הכניס שלמה לאור אלף פעמים, עד שהעמידו על ככר אחד. והא תני: אמר רבי יוסי ב"ר יהודה: מעשה במנורת המקדש, שהיתה יתרה על מנורת המדבר משקל גורדינון, הכניסוה לאור שמונים פעמים עד שחסרה. אלא מן קדמיי, הות חסרה סגין. ברם, מן הכא ולהלן, לא הות חסרה, אלא צבחר צבחר, זהב שחוט, שנמשך כשעוה. אדריינוס היה לו משקל ביצה. דוקליטיאנוס היה לו משקל דינר. גורדייני הדא מלכותא, לית לה מיניה ולא הווי ליה מיניה. זהב סגור, שהיה סוגר בעד כל בעלי זהבים. והא כתיב: (ד"ה א' כ"ט) ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים. וכי כסף היה, והלא זהב היה, ולמה קורין אותו כסף? שהיה מכסיף בעד כל בעלי זהבים וממנו היו נעשים כל הכלים: הסיפים. והסירות. והיעים. והמזמרות. והמזרקות. והמזלגות. והכפות. והמחתות. והפותות. ר' יצחק מגדלאה אמר: אלו חפיפות. ר' סימאי אמר: זה פותה שתחת הציר, ללמדך שאפילו דבר קל לא היה המקדש חסר. זהב מופז ר' פטריקי אחוי דרבי דרוסה בשם ר' אבא ברבי בונא אמר: דומה לגפרית הזה שמוצצת באש. רבי אבון אמר: על שם מדינתו נקרא מאופז. זהב מזוקק דבי ר' ינאי ודבי רבי יודן ברבי שמעון - דבי ר' ינאי אמרי: שמחתכין אותו כזיתים ומאכילין אותו לנעמיות והוא יוצא מזוקק. דבי ר' יודן ברבי שמעון אמרי: שמטמינין אותו בזבל ז' שנים ויוצא מזוקק. זהב פרוים ריש לקיש אמר: אדום דומה לדם הפר. ויש אומרים: שעושה פירות. שכשבנה שלמה בית המקדש, צר בו כל מיני אילנות. ובשעה שאילנות שבשדה עושים פירות, אלו שבבית עושים פירות, והיו משירים פירותם. ומלקטין אותם ומניחים אותם לבדק הבית. ובשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל, יבשו כל אותם האילנות. הדא הוא דכתיב: (נחום א') ופרח לבנון אמלל. אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא חוזר אותם, הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל"ה) פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן, מרכבו ארגמן. היך מה דאת אמר: (ד"ה ב' ג') ויעש את הפרוכת, תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ. תוכו רצוף אהבה ר' יודן אמר: זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה. ר' עזריה בשם ר' יודה בשם ר' סימון אמר: זו השכינה.
דבר אחר: אפריון זה העולם. עשה לו המלך שלמה המלך שהשלום שלו. מעצי הלבנון שנבנה מבית קדשי הקדשים שלמטה. דתנינן: משניטל הארון אבן הייתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה הייתה נקראת. ולמה נקראת שתיה? שממנה הושתת כל העולם. הדא הוא דכתיב: (תהילים נ') מציון מכלל יופי. עמודיו עשה כסף - זה שלשלת יוחסין. רפידתו זהב אלו פירות הארץ ופירות האילן שנמכרין בזהב. מרכבו ארגמן היך מה דאת אמר: (דברים ל"ג) רוכב שמים בעזרך. תוכו רצוף אהבה ר' יודן אמר: זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה. רבי עזריה בשם רבי יודה בשם ר' סימון אמר: זו השכינה. דבר אחר: אפריון זה כסא הכבוד. עשה לו המלך שלמה המלך שהשלום שלו. מעצי הלבנון זה בית קדשי הקדשים של מעלה, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים של מטה. הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) מכון לשבתך - מכוון כנגד שבתך. עמודיו עשה כסף היך מה דאת אמר: (איוב כ"ו) עמודי שמים ירופפו. רפידתו זהב אלו דברי תורה, שנאמר: (תהילים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב. מרכבו ארגמן היך מה דאת אמר: (שם ס"ח) לרוכב בשמי שמי קדם. ר' ברכיה ורבי בון בשם ר' אבהו: ארבע גאים הם: גאה שבעופות, נשר. גאה שבבהמות, שור. גאה שבחיות, אריה. גאה שבכלן, אדם. וכלן נטלן הקדוש ברוך הוא, וחקקן בכסא הכבוד. שנאמר: (שם ק"ג) ה' בשמים הכין כסאו. ממה שהכין כסאו על הגאים, תדע שמלכותו בכל משלה.
דבר אחר: אפריון זה בית המקדש. עשה לו המלך שלמה שלמה ודאי. מעצי הלבנון שנאמר: (ד"ה ב' ב') ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון. עמודיו עשה כסף שנאמר: (מ"א ז') ויקם את העמודים לאולם ההיכל. רפידתו זהב כההוא דתנינן: שכל הבית נטוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות. אמר ר' יצחק: הדא מתניתא דתנינן: לבנין השני, אבל לבנין הראשון אפילו אחורי הדלתות, היה מחופה בזהב . תנינן: שבעה מיני זהבים הם שהיו בו: זהב טוב. זהב טהור. זהב סגור. זהב שחוט. זהב מופז. זהב מזוקק. זהב פרוים. זהב טוב, כמשמעו. היך מה דאת אמר: (בראשית ב') וזהב הארץ ההיא טוב. אמר רבי יצחק: טובוי דהוא בביתה טובוי, דהוא בת בלוייתיה. זהב טהור, שהיו מכניסין אותו לכור ואינו חסר כלום. ר' יודה בשם רבי אמי: אלף ככרים זהב, הכניס שלמה לאור אלף פעמים, עד שהעמידו על ככר אחד. והא תני: אמר רבי יוסי ב"ר יהודה: מעשה במנורת המקדש, שהיתה יתרה על מנורת המדבר משקל גורדינון, הכניסוה לאור שמונים פעמים עד שחסרה. אלא מן קדמיי, הות חסרה סגין. ברם, מן הכא ולהלן, לא הות חסרה, אלא צבחר צבחר, זהב שחוט, שנמשך כשעוה. אדריינוס היה לו משקל ביצה. דוקליטיאנוס היה לו משקל דינר. גורדייני הדא מלכותא, לית לה מיניה ולא הווי ליה מיניה. זהב סגור, שהיה סוגר בעד כל בעלי זהבים. והא כתיב: (ד"ה א' כ"ט) ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים. וכי כסף היה, והלא זהב היה, ולמה קורין אותו כסף? שהיה מכסיף בעד כל בעלי זהבים וממנו היו נעשים כל הכלים: הסיפים. והסירות. והיעים. והמזמרות. והמזרקות. והמזלגות. והכפות. והמחתות. והפותות. ר' יצחק מגדלאה אמר: אלו חפיפות. ר' סימאי אמר: זה פותה שתחת הציר, ללמדך שאפילו דבר קל לא היה המקדש חסר. זהב מופז ר' פטריקי אחוי דרבי דרוסה בשם ר' אבא ברבי בונא אמר: דומה לגפרית הזה שמוצצת באש. רבי אבון אמר: על שם מדינתו נקרא מאופז. זהב מזוקק דבי ר' ינאי ודבי רבי יודן ברבי שמעון - דבי ר' ינאי אמרי: שמחתכין אותו כזיתים ומאכילין אותו לנעמיות והוא יוצא מזוקק. דבי ר' יודן ברבי שמעון אמרי: שמטמינין אותו בזבל ז' שנים ויוצא מזוקק. זהב פרוים ריש לקיש אמר: אדום דומה לדם הפר. ויש אומרים: שעושה פירות. שכשבנה שלמה בית המקדש, צר בו כל מיני אילנות. ובשעה שאילנות שבשדה עושים פירות, אלו שבבית עושים פירות, והיו משירים פירותם. ומלקטין אותם ומניחים אותם לבדק הבית. ובשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל, יבשו כל אותם האילנות. הדא הוא דכתיב: (נחום א') ופרח לבנון אמלל. אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא חוזר אותם, הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל"ה) פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן, מרכבו ארגמן. היך מה דאת אמר: (ד"ה ב' ג') ויעש את הפרוכת, תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ.
יא. [ עריכה ]
צאינה וראינה בנות צייון בנים המצוינים לי: בתגלחת, במילה ובציצית. במלך שלמה במלך שברא בריותיו שלמות. ברא חמה ולבנה על מלאתן, כוכבים ומזלות על מלאתן. בר קפרא אמר: אדם וחוה כבן עשרים שנה נבראו. במלך שלמה במלך שהשלום שלו. דבר אחר: במלך שלמה במלך שהשלים מעשיו לבריותיו. כיצד? השלים האש לאברהם אבינו. השלים החרב ליצחק. השלים המלאך ליעקב. דבר אחר: במלך שלמה במלך שעשה שלום בין בריותיו. תני ר' שמעון בן יוחאי: הרקיע של שלג והחיות של אש הרקיע של שלג, שנאמר: (יחזקאל א') ודמות על ראשי החיה, רקיע כעין הקרח הנורא וגו'. והחיות של אש,שנאמר: (שם) ודמות החיות, מראיהם כגחלי אש. וכתיב: (שם) והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק ולא זה מכבה זה, ולא זה מכבה זה. מיכאל שר של שלג וגבריאל של אש ולא זה מכבה זה ולא זה מזיק זה. אמר רבי אבין: לא סוף דבר בין מלאך למלאך, אלא אפילו בין מלאך אחד שחציו שלג וחציו אש, הקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהן. ואית ליה חמש אפין ואלו הן: וגויתו כתרשיש. ופניו כמראה ברק. ולא זה מזיק זה. כתוב אחד אומר: (תהילים ק"ד) המקרה במים עליותיו. וכתוב אחד אומר: (דברים ד') כי ה' אלוהיך אש אוכלה הוא. וכתיב: (דניאל ז') כרסיה שביבין די נור. ולא זה מזיק זה ולא זה מזיק זה. אמר רבי יוחנן: כתיב: (איוב כ"ה) עושה שלום במרומיו. הרקיע של מים והכוכבים של אש ואינן מזיקין זה לזה. מעולם לא ראתה חמה, פגימתה של לבנה. אמר יעקב דכפר חנין: כתיב: (שם) המשל ופחד עמו. המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל. עמו מהו? עמו מושלמין לו. אמר רבי לוי: אין לך כל מזל ומזל שהוא קודם לחברו בעלייתן. אין לך כל כוכב, שמביט מה למעלה ממנו, אלא מה שלמטה ממנו. כהדין בר נשא דנחית בסולמא ואינו חמי לאחוריו. אף במכות פרעה, עשה הקדוש ברוך הוא שלום. שנאמר: (שמות ט') ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד. רבי יודה ורבי נחמיה ורבנן ר' יודה אמר: צלוחיות של ברד מלאות אש ולא זו מכבה זו ולא זו מכבה זו. אמר ר' חנין: הדא דר' יודה דמייה לההיא פיטרתא דרימונא, דכל הדא פיטרתא, מיתחמיא מלגו. ור' נחמיה אמר: אש וברד פתוכין זה בזה. אמר ר' חנין: הדא דרבי נחמיה דמייה להדא עשאשיתא, דקנדילא מיא ומישחא מערבין כחדא, והיא דלקה ואזלה ולא זה מכבה זה ולא זה מכבה זה. ורבנן אמרי: מיתא ומתקלחא, מיתה ומתקלחא, בשביל לעשות רצון בוראם. אמר רבי אחא: למלך שהיו לו שני לגיונות קשין והיו דבובין זה לזה. כיון שראו שהוקשה מלחמתו של מלך עשו שלום זה עם זה, כדי לעשות מלחמתו של מלך. כך. אש וברד דבובין זה עם זה. כיון שראו מלחמתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהיא מלחמת המצריים, עשו שלום ביניהם ועשו מלחמת הקדוש ברוך הוא, במצרים. הדא הוא דכתיב: ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד נס בתוך נס.
אמר רבי יוחנן: שאל רבי שמעון בר יוחאי את רבי אלעזר ברבי יוסי: אמר לו: אפשר ששמעת מאביך, מהו בעטרה שעטרה לו אמו? אמר לו: הן. אמר לו: היאך? אמר לו: למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי. והיה קורא אותה בתי! ולא זז מחבבה, עד שקרא אותה אחותי! ולא זז מחבבה, עד שקרא אותה אמי! כך היה מחבב יותר מדאי הקדוש ברוך הוא לישראל וקראן בתי! הדא הוא דכתיב: (תהילים מ"ה) שמעי בת וראי. ולא זז מחבבן, עד שקראן אחותי, שנאמר: (שיר ה') פתחי לי אחותי רעיתי. ולא זז מחבבן, עד שקראן אמי, שנאמר: (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי, ולאומי אלי האזינו. וּלְאִמִּי כתיב. עמד רבי שמעון בר יוחאי ונשקו על ראשו ואמר: אלו לא באתי, אלא לשמוע מפיך הטעם הזה דיי. אמר רבי חנינא בר יצחק: חזרנו על כל המקרא כולה ולא מצינו, שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה. ואת אמרת בעטרה שעטרה לו אמו?! אלא, מה עטרה הזו מקובעת, באבנים טובות ומרגליות, כך היה אהל מועד מצויין בתכלת וארגמן ובתולעת השני ובשש. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: את מוצא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: עשה לי משכן! היה לו להעמיד ארבעה קונדסין ולמתוח המשכן עליהם והרי הוא משכן, אבל הקדוש ברוך הוא לא עשה כן, אלא העלה אותו למעלה והראהו אש אדומה, ירוקה, שחורה, לבנה. ואמר לו: עשה לי כזה! אמר לפניו: רבונו של עולם, וכי מניין יש לי אש שחורה אדומה ירוקה ולבנה?! אמר לו: (שמות כ"ה) בתבניתם אשר אתה מראה בהר. אמר רבי אבון: למלך שהיה לו אותונין נאה, אמר לבן ביתו עשה לי כמותה! אמר: אדוני המלך, וכי יכול אני לעשות כמותה?! אמר לו: את בסממניך ואני בכבודי. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: וראה ועשה. אמר לפניו: רבונו של עולם, אלוה אני שאעשה כמותו?! אמר לו: בתבניתם וגו'. רבי ברכיה בשם ר' בצלאל: למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון ואמר לו: עשה לי כמוהו! אמר לו: אדוני המלך וכי יכול אני לעשות כמוהו?! כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עשה לי משכן! אמר לפניו: רבונו של עולם, יכול אני לעשות כמוהו?! אמר לו: וראה ועשה. אמר לו: יכול אני לעשות כמוהו?! אמר ליה: בתבניתם, כשם שאתה רואה למעלה עשה למטה. עצי שטים העמיד אין כתיב כאן, אלא עומדים, כנתונים באיסטרטיאה של מעלה. ואם את עושה לזה של מעלה, למטה אני מניח סנקליטון שלי של מעלה, ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטה. כיצד? מה למעלה שרפים עומדים אף למטה עצי שטים עומדים. מה למעלה כוכבים אף למטה כוכבים. אמר רבי חייא בר אבא: מלמד שהיו קרסי זהב נראים במשכן ככוכבים הנראים ברקיע . ביום חתונתו זה סיני כחתנים היו. וביום שמחת לבו אלו דברי תורה. היך מה דאת אמר: (תהילים י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. דבר אחר: ביום חתונתו זה אהל מועד. וביום שמחת לבו זה בית העולמים.
<< · שיר השירים רבה · ג · >>
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.