ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא/אבא סבא
| יוסף יהודה טשארני | |
| ספר המסעות | |
|---|---|
| בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא ───── אבא סבא | |
| →קדמוניות דרבנד | מצב ישראל במדינה זאת← |
י) הנסיעה אל חרבות הכפר אבא-סבא.
למען דעת אל נכון אם נכונים דברי הקהל שבאו לאַבאַ-סבא לפני שתי מאות שנה בערך, אמרתי בלבבי לנסוע אל הכפר ההוא ולראות את המצבות אשר בשדה הקברות שמה, אולי אמצא כתבות עתיקות אשר תעידנה על זמן יותר קדום מכפי הקבלה אשר בידי יהודי דרבנד. חשבתי וכן עשיתי, שלחתי משרתי אל הנשיא ר' בנימין ובקשתיו שיכין סוסים בעדי ובעד המליץ ר' עקיבא ומשרתו המושלמני, וגם הוא חלך עמנו לאבא-סבא. הנשיא עשה במהרה את רצוני, אבל במקום סוסים הביא אלינו אבעה חמורים, ואמר שעל הסוסים לא יתכן לנסוע לשם, מפני שיפוי ההרים הרמים, ורק החמורים יכולים להביאנו בטח. מיד הכינו ר' עקיבא המליץ והנשיא צדה לדרך, ישבנו על החמורים ויצאנו מן העיר דרך השער הנקרא באַייאַט-קאפוסי, ועברנו לפני שדה קברות המושלמנים והערביים הקדמונים, והמון מצבות כעצי היער באין מספר תשתרענה על שטח גדול מאוד לימין הדרך המוליך אל העיר קובאַ. על כל מדרך כף רגל התנגפו רגלינו על אבנים וצורי מכשול, משמאל הדרך עברנו לפני גנים וכרמים רבים של יהודים ומושלמנים ולפני שדה הקברות החדש של היהודים, ונטינו מעט מערבה לצד הררי טאַבאַסאַראַן. שאלתי את המליץ אם אין סכנת דרכים פה? „חס ושלום”, ענה לי ר' עקיבא בצחוק, ראה נא אדוני את הדקר והקנה רובה שלי, אני אוכל להכות זרוע אף קדקד, והמשרת המושלמני גם הוא מזוין, ור' בנימין הזקן גם הוא יכול להכות ולירות בקנה שרפה אשר בחגורו, לכן אל תפחד אדוני, וזולת זאת אין שום פחד בדרך אשר אנחנו הולכים בה". השמש בערה כאש צורבת, חול הישימון היה כנחל גפרית ואבני המקום כאבני אש, נחלה זיעה ירדה מגויתו, וסביבותינו הרי אימה וסלעי מגור, עלינו הרים, ירדנו בקעות ועמקים והגענו אל שיפוי הר אחד אשר לא יכלנו לעלות עליו ברכיבהף ירדנו מן נחמורחם, הנשיא הלך מקודם, ר' עקיבא אחז את ידי ונהל אותי אחריו, המשרת הוליך את החמורים מאחרינו, וכאשר ירדנו מאותו ההר מצד השני באנו אל בקעה גדולה רחבת ידיים והרים גדולים ורמים סביב לה. ויערי חמד ועצים רעננים ישמחו בני האדם בהוד מראיהם. שדות ואחים מעלפים בירקי עשב רמי הקומה, וממרחק ישמע קול המית מי נחל השוטף בעמק. בבקעה הנחמדה ההיא עמדנו מעט להנפש ואמרתי למנהלי, לוּא היה לאל ידי, הלא בחרתי לי המקום הנה לשבת כי כעדן גן ה' הוא בעיני! כן אדוני, אמרו אלי האנשים, פה בחרו גם אבותינו לשבת בעת אשר מצאו את ידם להסיר את עול בעקי ראסטאוו מעליהם ולעזוב את ארץ כלאם, ועלו מן הארץ המלאה חמס ורצח והלכו לבקש להם מקום מפלט ומחסה באשר ימצאו, ובאו אל הארץ הזאת ובחרו להם המקום הזה לשבתם. „האם פה אַבאַ-סבא”? שאלתים בתימהון, „כן אדוני” ענו האנשים, והראו לי ממרחק בימינם על גבעה קטנה. „שם על הגבעה נראה עוד מעט את חרבות בתיהם”. כאשר באנו לשם ראיתי החרבות תשתרענה על שטח גדול, כפי הנראה היה לפנים ישוב גדול של ישראל, ועתה מקומות בתיהם ובית תפלתם אשר שפכו שיחם לאלהי אבותיהם שוממים, ורק גלים של אבנים וערמות עפר ולבנים שבורות נשארו לזכרון היותם בימי קדם. מן החרבות שמנו דרכינו הלאה ופגענו במעין מים חיים ויקרים. המעין הזה היה לפנים של ישראל, יען כי קרוב הוא להחרבות. שתינו וגם נתנו לחמורינו לשתות, והיו לנו המים אז כמים קרים על נפש עיפה. משם הלכנו דרך שדות ומצאנו שם שני יהודים מתושבי דרבנד אשר עסקו בזריעת שרשי צבעי המאַראַנאַ, את החמורים מסרנו בידי המושלמני לשמרם, והיהודים עזבו על שעה את עבודתם, והלכו בחברתנו אל שדה הקברות הישן.
בין המות המצבות המושכבות על קברי בני ישראל באבא-סבא, אחרי החקירה והדרישה והחפוש הרב, מצאתי רק שתי מצבות עם כתבות היותר ישנות, על מצבות אחדות לא מצאתי שום כתבות, ולא נכר אם היו אותיות לפנים עליהן ויתר המצבות חדשות הן, והנה מעתיק שורות הרשימות כמו שהן על המצבות:
.1 № זה חיים בן של אהרן בן יוסף הנולד מן רחל. שנפטר לבית עולמו בשנת התמ"ז ליצירה. (=1687) |
.2 № זה פנואל בן של ניסים בן יוסף שנפטר לבית עולמו בשנת התמ"ח ליצירה. (=1688) |
.3 № ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם. יום שמבקש [1] חסיד שמואל ב"ר טוביהבישיבה של מעלה ביום חמישי בשבת לעשרים בחדש תשרי בשנת התקס"ה. (=1808) [2] |
.4 № ורבים מישני אדמת עפר יקיצו ביום ששי בשבת נפטר חכם ריחנה ב"ר אבישי עשרים ושמנה לחדש ניסן שנת התקע"ט. (=1819) |
.5 № יום שנפטר החסיד אלעזר בן מרדכי ביום ראשון בשבת בי"ד לחודש חשון בשנת התקפ"ח לפ"ג. (=1828) [3] |
מן בית הקברות שמנו דרכנו בחזרה, במסלה צרה ברגלים דרך הר גבוה ותלול, משמאלי נקיק עמוק ונורא, והשיםוי במורד ההר מכוסה ביערים עבתים, בסלעים גדולים ובדשא עשב רמי הקומה, הנשיא הלך בראשונה, המליץ נהל אותי בידו, והמושלמני עם החמורים מאחרינו. הלכנו לאט לאט מפני סכנת הדרך, וראשי היה עלי ככרמל בהביטי את העזאזל לרגלי, כי פשע אחד היה בין החיים ובין חדרי שאול ואבדון, ירדנו מעט מעט בשלום אל תוך עמק עמוק בין שני הרים תלולים ורמים, והעמק משתרע למטה עד קצה ההרים ויצא אל המישור הגדול אשר על חוף הים. מרחוק נראה הים בצבע תכלת ודגלי האניות התנוססו מעל אופק המימי, מה נחמד המראה לעינים! בתוך העמק הלכנו ובאנו אל חרבות אחרות. פה עמד המליץ והנשיא ויאמרו לי: במקום זה ישבו גם כן בני ישראל מלפנים, והיו שכנים לאחיהם אשר באבא-סבא, ונחרבו בזמן אחד עם יהודי אבא-סבא, והראו לי יסוד הבנין של בית התפלה שלהם, ורחוק משם כרבע ווערסט הראו לי חרבות בנין המקוה שלהם, וגלי אבנים עם ערמות עפר נשארו לזכרון על בניניהם הקדמוֹנים. ברוח נכאה התבוננתי המקומות אשר נשפכו דמי אחי בני עמי כמים, ובמר נפש צעדתי על משאות ישראל שמות ונשמות, עין כל עובר תשתומם לראות המקומות אשר בחרו אז היהודים לשבת גלמוד בין הררי עד וסלע מגור ובנקרות הצורים למען הסתתר מחמת מצוקיהם ורודפיהם בשנים עברו. משם הלכנו ובאנו אל מעין יקר והוא תחת צל אילני חמד ועצים רעננים ודשא עשב רמי הקומה, שם ישבנו אצל המעין תחת האילן על העשב לנוח ולהתקרר מעט מחום היום הגדול למאד, ומי המעין הקרים והטובים היו מאוד נעמים לנפשינו. ואחרי אשר נפשנו כשעה במנוחה נעימה, קמנו ממושבנו וירדנו במסלה צרה אל תוך העמק, שם ישבנו על החמורים ורכבנו ובאנו אל המישור והגענו אל כרם אחד של ישראל. בתוך הכרם ההוא ישב הנשיא עם המליץ לאכול פת ערבית על מי נחל קטן העובר דרך הכרם, חכיתי עד אשר כלו לאכול, ושמנו אח"כ דרכנו הלאה, ובאנו אל שדה הקברות החדש של ישראל. והנה מציג פה רשימות אחדות מן הכתבוֹת החרותות על מצבות אחדות אשר העתקתי, הכתבה נומר 1 היא מצבת אבן אשר על הקבר הראשון בבית הקברות החדש הזה, ויתר הכתבוֹת חרותות על מצבות העומדות על קברי החשובים והחשובות, אף אם חדשות הן, בכל זאת העתקתי וסדרתי אותן על הסדר לדוגמא:
.1 № יום שנפטר שאלתיאל בן יהודה יום ה' ניסן שנת תק"ץ לפ"ק. (=1830) |
.3 № פ"נ התלמיד הבחור יוסף בן יהונתן מק"ק יכסי שנת תר"ב. (=1842) |
.2 № פה נקבר האיש הוותרן בממונו אשר נתן מלחמו לרעבים ומימיו לצמאים מוה"ר אביה בר שלום יום ג' בשבת י"ג לחודש אלול שנת תקצ"ב. (=1832) |
.4 № פה נקבר האיש החריף החסיד מו"ה רחמים במו"ה מיכאל מק"ק אנדורי שנפטר יום ש"ק כ"א לחודש טבת שנת תר"ג. (=1843) [4]. |
.5 № פה נקבר הרב הגדול בחו"י [5] אב"ד למדינת דגוסתן מהר"ר אליהו זצ"ל בה"ר מישאל שהלב"ע [6] ביום א' בשבת י"ט לחודש אלול שנת התר"ח לפ"ג. (=1848). |
.6 № פ"נ האיש פנואל ב"ר עבדיאל יום ש"ק עשרים ושלשה לחדש טבת שנת תרי"א לפ"ק. (=1851) [7]. |
.9 № פה נקבר האיש הנכבד הנגיד הוותרן המרומם כ"ש רבי אבשלום בן חנוכה הנפטר לבית עולמו יום ראשון בשבת אחד עשר לחודש תשרי שנת תרכ"ב לפ"ק. (=1862) [8]. |
.7 № פה נקבר האיש הוותרני והנגיד הלקיה בן חנוכה שנפטר לבית עולמו יום ה' בשבת ט"ז לחודש כסליו שנת תרי"א לפ"ק. (=1851) [9]. |
.10 № פ"נ זלפה בת אבשלום שנת תרכ"ג לפ"ק. (=1863). |
.8 № פ"נ מ' אלישבע בת זרובבל ה'תרי"א לפ"ג. (=1851). |
.11 № פ"נ האיש הנשיא והנגיד והוותרן והוותיק והעניו והחסיד נוריאל במ' יהונתן שהלך לבית עולמו ביום ש"ק שהוא ט' לחודש טבת שנת תרכ"ד לפ"ק. (=1864) [10]. |
יצאתי משדה הקברות וישבתי עם אנשי על החמורים ורכבנו העירה, השמש נטה מערבה בבואנו בשלום דרבנדה. בבואי הביתה באה גברת הבית לקבלנו בשלום ואמרה: הגיע העת לאכול פת ערבית. מן רשימות המצבות אשר בשדה הקברות שלא אבא-סבא נוכל לשפוט, כי דברי הקבלה אשר בידי זקני דרבנד, שנתישבו קרוב לשתי מאות שנה בכפר אבא-סבא נכונים הם, כי משנת התמ"ז (1687 לס"ה) זמן החרות על מצבה 1 №, עד שנת התרכ"ז (1867) זמן בואי לדרבנד חלפו 180 שנים; ומן חרבן אבא-סבא אשר היה לפ"ד הקהל בשנת התקנ"ז (1797) או לפ"ד סופרי דברי הימים הנ"ל בשנת התקנ"ט (1799) שתי שנים אח"כ, אשא אז נתישבו בני ישראל בדרבנד, עד שנת בואי לדרבנד התרכ"ז חלפו 68 שנים, או לפ"ד הקהל 70 שנים (אינני יודע אצל מי הטעות בשתי השנים או אצל סופרי דברי הימים או אצל היהודים). מזמן החרות על המצבה הראשונה אשר בשדה הקברות החדש (התק"ץ = 1830 לס"ה) נראה כי עד שנת 1830, זמן 39 שנים מן חרבן אבא-סבא, לא היה לישראל בית קברות אצל העיר, ונשאות תמיד את מתיהם שבעה ווערסט בערך אל שדה הקברות הישן אשר בכפר השמם הנ"ל, כפי הנראה מרשימת המצבות החדשות אשר בשדה הקברות של אבא-סבא; אבל מסופק אנכי אם המצבה המסומנת אצלי 1 № ממצבות אבא-סבא אם היא הראשונה? יען כי מצאתי שם מצבות אבנים עתיקות בלי כתבות כלל, ואולי ישבו בני ישראל שם יותר מן הזמן הנ"ל, והכתבוֹת על המצבות נפסדו מרוב שנים, או אולי לא היו עליהן שום כתבות כלל.
מן דברי הקהל נראה, שלפני שתי מאות שנה לא ישבו יהודים באבא-סבא ובדרבנד כי אם או מרוסטאָוו (Рустовъ) [11] לאבא-סבא ובעת החרבן של אבא-סבא (1799 לס"ה) נתישבו בדרבנד. לפי דעתי שכחו היהודים שישבו אבותיהם בדרבנד עוד בימי קדם, כי מצאתי כתוב בספר המסעות הנקרא: „Der curieuse Antiquarius durch Asia (s 131-132)“, הדברים האלה: „חלק גדול מן העיר דרבנד כעת חרב, היהודים היושבים בתוך העיר מתיחסים לשבט בנימין“, והוא היה בערך במאה השבע עשרה לס"ה. הנוסע החכם רוברוקוויס (Робруквисъ) במסעותיו בארץ קוקז יספר כי ראה בשנת 1253 לס"ה ישוב גדול מהיהודים בדרבנד [12]; ואולי נתגרשו היהודים מן העיר, או יצאו בעצמם מפני איזה סיבה ונתישבו באבא-סבא, ואח"כ באו אליהם גם יהודים מרוסטאָוו הנ"ל להתישב ביניהם שמה? קשה מאד לדעת הדבר אל נכון, אבל ברור הוא וידוע כי ישבו יהודים בדרבנד עוד בשנות קדם ודורות עולמים. הנוסע הספרדי ר' בנימין הראשון מטודעללא, היה בעיר בגדד בשנת ד' אלפים תתקל"ג לב"ע (1170 לס"ה) [13] בזמן ממשלת הכליף אמיר-אל-מומענין או יוסף-אבול-מאָדאפֿער או מאָסטארסהעד (Mostarshed) [14]
- ^ צ"ל שנתבקש, ואולי הוא טעות החורת.
- ^ צ'ל 1807.
- ^ צ"ל 1828
- ^ צ"ל 1842.
- ^ צ"ל בתו"י: בתורה ויראה.
- ^ שהלך לבית עולמו.
- ^ צ"ל 1850.
- ^ צ"ל 1861.
- ^ צ"ל 1850.
- ^ צ"ל 1863.
- ^ רוּסטאָוו (Рустовъ) כפר גדול תחת ההר קאַבוּט (Кабутъ) 14 וויערסט מן העיר קוּבאַ בגליל באַקוּ. כעת ימצאו בתוכו 295 בתים טאַטאַרים סוניטים, מספרם 2391 נפש, כפ"ד החכם נ. זיידליץ בספרו: „Списки населенныхъ мѣстъ Бакинской гуь. стр. 58. № 1224“
- ^ Въ рукописи исторіи Восточн. части Кавказа, Аббасъ-Кули-Вакинскаго, наход. въ Тифлиской публичн. библіотекѣ.
- ^ צ"ל 1173, וראה בהערות הסמוכות.
- ^ K. Ritters, Erdkunde. B. 10 s. 239., הנוסע ר' בנימין יכנה את שם השליש בשם הכללי אמיר-אל-מומענין, ואינו מזכיר את שמו הפרטי. הסופר קאַרל ריטטער מעיד שם כי הוא יוסוף-אבול-מאָדעפאַר המכונה בשם מאָסטארסהעד אשר ישב על כסא הכליפים בבגדד בשנת 1160 ומשל עד שנת 1170 לס"ה, ובאותו הזמן היה הנוסע בנימין הנ"ל שמה.