ספר המקבים א יא

<< · ספר המקבים א · יא · >>

ומלך מצרים אסף חיל רב כחול אשר על שפת הים ואניות הרבה ויבקש לכבוש את מלכות אלכסנדר במרמה ולספחה אל מלכותו:
ויבוא לארם בדברי שלום ויפתחו לו אנשי הערים ויבואו אליו כי מצוות אלכסנדר המלך הייתה לבוא אליו כי חותנו הוא:
ויהי כאשר בא תלמי אל הערים ויעמד את החיל למצב בכל עיר:
וכאשר קרב אל אשדוד הראו לו את מקדש דגון הנשרף ואשדוד וסביבותיה שוממות והגויות מושלכות ואת הנשרפים אשר שרפו במלחמה כי עשו מהם תלים בדרכו:
ויספרו למלך את אשר עשה יונתן להוציא עליו דיבה והמלך החשה:
ויבוא יונתן אל המלך ליפו בכבוד וישאלו איש לשלום רעהו וילינו שם:
וילך יונתן עם המלך עד הנהר הנקרא כביר וישב ירושלים:
והמלך תלמי השתרר על ערי החוף עד סלבקיה אשר על הים ויחשוב על אלכסנדר מחשבות רעות:
וישלח מלאכים אל דמיטריוס המלך לאמור בוא נכרתה ברית בנינו ונתתי לך את בתי אשר לאכסנדר ומלכת על ממלכת אביך:
כי ניחמתי כי נתתי לו את בתי כי ביקש להמיתני:
ויוצא עליו דיבה מחמדו את ממלכתו:
ויקח את בתו ויתנהָ לדמיטריוס ויתנכר אל אלכסנדר ותגל שנאתם:
ויבוא תלמי לאנטיוכיה וישם על ראשו כתר אסיה וישם שני כתרים על ראשו כתר אסיה וכתר מצרים:
ואלכסנדר המלך היה בקיליקיה בעת ההיא כי מרדו אנשי המקומות ההם:
וישמע אלכסנדר וילך לקראתו במלחמה ויוצא תלמי את חילו ויבוא אליו ביד חזקה ויגפהו:
ויברח אלכסנדר לערב ולהסתר שם והמלך תלמי גבה:
ויסר זבדיאל הערבי את ראש אלכסנדר וישלח אל תלמי:
והמלך תלמי מת ביום שלישי ואשר היו במבצריו נהרגו בידי האנשים אשר במבצרים:
וימלוך דמיטריוס בשנת שבע וששים ומאה:
בימים ההם אסף יונתן את האנשים מיהודה לכבוש את המצודה אשר בירושלים ויעשו עליה מכונות הרבה:
ויבואו שונאים לעמם אנשים פושעים אל המלך ויודיעו לו כי יונתן צר על המצודה:
ובשמעו קצף וכשמעו מיהר וילך ויבוא לעכו ויכתוב ליונתן לבלתי צור ולבוא אליו ולשוחח אתו בעכו עד מהרה:
וכשמוע יונתן ציווה לצור ויבחר מזקני ישראל ומן הכהנים ויסכן את נפשו:
ויקח כסף וזהב ומלבושים ושאר מתנות הרבה וילך אל המלך לעכו ימצא חן בעיניו:
ויתאוננו עליו פושעים אחדים מן העם:
ויעש לו המלך כאשר עשו לו אשר היו לפניו וינשאוהו לפני כל אוהביו:
ויקיים לו את הכהונה הגדולה וכל המעלות אשר היו לו לפנים ויעשהו לנשיא ראשוני האוהבים:
ויבקש יונתן מאת המלך לעשות את יהודה חפשיה ממס ושלושת הגלילות שומרון ויבטח לו שלוש מאות כיכר:
ויאות המלך ויכתוב ליונתן אגרות על כל אלה כמשפט הזה:
המלך דמיטריוס ליונתן האח שלום ולעם היהודים:
פתשגן האגרת אשר כתבנו אל לסתנס שארנו עליכם גם אליכם כתבנו למען תראו:
המלך דמיטריוס ללסתנס האב שלום:
לעם היהודים אוהבינו והממלאים החובות אלינו בצדק גזרנו לעשות טוב בעד רצונם הטוב אלינו:
ועתה קיימנו להם גבול יהודה ושלושת הגלילות עפריים ולוד ורמתים חוברים ליהודה משומרון וכל אשר להם לכל המקריבים בירושלים תחת מסי המלך אשר היה לוקח המלך מהם לפנים שנה שנה מתבואות האדמה ומפרי העץ:
וכל שאר המגיע לנו מעתה מן המעשרות והמסים המגיעים לנו ומכרות המלח ומסי הכתר והמגיעים לנו הכול אנחנו מניחים להם:
ואל יבוטל אחד מאלה ממעתה לכל הימים:
ועתה שימו עין לעשות פתשגן מאלה ולתתו ליונתן ולשימו בהר הקודש במקום מצוין:
וירא דמיטריוס המלך כי שקטה הארץ לפניו ואין איש עומד כנגדו וישלח את כל חילו איש למקומו מלבד חיל הנכרים אשר רסף מאיי הגוים וישנאוהו כל חיל אבותיו:
וטריפון היה מן האנשים אשר היו עם אלכסנדר לפנים וירא כי כל החיל מתאוננים על דמיטריוס וילך אל ימלכו הערבי אשר היה מכלכל את אנטיוכוס בן אלכסנדר הרך:
ויפצר בו כי ימסרהו לו למען ימלוך תחת אביו ויאמר לו את אשר עשה דמיטריוס והשנאה אשר ישנאוהו חילו וישאר שם ימים רבים:
וישלח יונתן אל דמיטריוס המלך כי יוציא את האנשים מן המצודה מירושלים ואשר במבצרים כי היו נלחמים את ישראל:
וישלח דמיטריוס אל יונתן לאמר לא אלה בלבד אעשה לך ולעמך כי גם כבד אכבדך ואת עמך כאשר אמצא עת נכונה:
ועתה טוב תעשה ושלחת לי אנשים אשר ילחמו לי כי כל חילי יצאך:
וישלח יונתן שלושת אלפים איש גיבורי חיל אליו לאנטיוכיה ויובואו אל המלך וישמח המלך לבואם:
ויתאספו האנשים מן העיר לתוך העיר כשתים עשרה רבו איש ויבקשו להמית את המלך:
ויברחו המלך אל החצר ויתפשו האנשים מן העיר את מבואות העיר ויחלו להלחם:
ויקרא המלך ליהודים לעזרה ויתאספו אליו כולם ויחד ויפוצו בעיר וימיתו בעיר ביום ההוא כעשר רבואות:
וישרפו את העיר ויקחו שלל רב ביום ההוא ויצילו את המלך
ויראו האנשים מן העיר כי כבשו היהודים את העיר כאשר ביקשו וירך לבם ויזעקו אל המלך בתחנונים לאמר:
תן לנו ימים וחדלו היהודים להלחם אותנו ואת העיר:
וישליכו את הנשק ויעשו שלום ויכבדו היהודים לפני המלך ולפני כל אשר במלכותו ויהי להם שם במלכותו וישובו ירושלים בשלל רב:
וישב המלך דמיטריוס על כיסא מלכותו ותשקוט הארץ לפניו:
וישקור כל אשר דיבר ויתנכר ליונתן ולא השיב הטובות אשר גמל לו ויצר לו מאד:
ואחרי־כן שב טריפון ואנטיוכוס הבן הצעיר אתו וימלוך וישם כתר:
ויאספו אליו כל החיל אשר נטש דמיטריוס וילחמו בו וינס וינגף:
ויקח טריפון את הפילים ויכבוש את אנטיוכיה:
ויכתוב אנטיוכוס הצעיר אל יונתן לאמר קיימתי לך את הכהונה הגדולה ואעמידך על ארבעת הגלילות והיית מאוהבי המלך:
וישלח לו כלי זהב וכלי בית ויתן לו תוקף לשתות בכלי זהב וללבוש ארגמן ולהיות לו קרס זהב:
ואת שמעון אחיו עמיד לשר צבא בסולם צור עד גבול מצרים:
ויצא יונתן ויסע לעבר הנהר ובערים ויאספו אליו כל חיל ארם לעזרה וילך לאשקלון ויצאו אליו אנשים מן העיר בכבוד:
וילך משם לעזה ויסגרו בעדם אנשי עזה ויצר עליה וישרוף פרווריה באש ויבז אותם:
ויבקשו אנשי עזה שלום מיונתן ויתן להם ימים ויקח את בני השרים לערבון וישלחם ירושלים ויעבור את הארץ עד דמשק:
וישמע יונתן כי באו שרי דמיטריוס לקדש אשר בגליל בחיל רב ברצותם להפריעו ממעשה:
ויבוא אליהם ואת שמעון אחיו השאיר בארץ:
ויחן שמעון על בית צור וילחם אותה ימים רבים ויסגרם:
ויבקשו ממנו לקחת ימין ויתן להם ויגרשם משם ויקח את העיר ויעמד בתוכה מצב:
ויונתן ומחנהו חנו על מי גניסר וישכימו בבוקר לבקעת חצור:
והנה מחנה נכרים לקראתו בבקעה וישימו מארב לו בהרים והם יצאו מנגד:
והמארב יצא ממקומותיהם ויאסרו מלחמה:
וינוסו כל אנשי יונתן ולא נשאר אף אחד מהם מלבד מתתיהו בן אבשלום ויהודה בן חלפי שרי צבא החיל:
ויקרע יונתן את בגדיו ויעל עפר על ראשו ויתפלל:
וישב אליהם למלחמה וינגפם וינוסו:
ויראו את הנסים מעליו וישובו אליו וירדפו אתו עד קדש עד מחניהם ויחנו שם:
ויפלו מן הנכרים ביום ההוא כשלושת אלפים איש וישב יונתן ירושלים:

<< · ספר המקבים א · יא · >>