ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שלא לגנוב נפש מישראל[עריכה]

שלא לגנוב נפש מישראל, שנאמר (שמות כ יג) לא תגנב, ובא הפירוש שבגונב נפשות הכתוב מדבר (סנהדרין פו א).

שורש המצוה נגלה הוא.

דיני המצוה, כגון מה שאמרו[1] אין חלוק בין גדול לקטן ובין איש לאשה, דנפש מכל מקום משמע. ודין האב הגונב בנו או הרב את תלמידו, ויתר פרטיה מבוארים בפרק י"א מסנהדרין.

ואסורה נוהגת בכל מקום בזכרים ונקבות. והעובר עליה וגנב נפש, חייב חנק, והוא שמכר אותו נפש, שכן בא הפירוש[2] שאין החיוב חל עליו עד שימכר, שכתוב אחר מגלה עליו, דכתיב וגונב איש ומכרו מות יומת (שמות כא טז).

הערות[עריכה]

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/036