משנה ערלה ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) תרומה,

ותרומת מעשר,

ותרומת מעשר - של דמאי,

החלה,

והבכורים -

עולין - באחד ומאה,

ומצטרפין - זה עם זה,

וצריך - להרים.

הערלה,

וכלאי הכרם -

עולין - באחד ומאתיים,

ומצטרפין - זה עם זה,

ואינו צריך - להרים.

רבי שמעון אומר:

אינן מצטרפין.

רבי אלעזר אומר:

מצטרפין - בנותן טעם,

אבל - לא לאסור.

(ב) התרומה - מעלה את הערלה,

והערלה - את התרומה.

כיצד? -

סאה תרומה - שנפלה למאה,

ואחר כך, נפלו -

שלשת קבין - ערלה,

או שלשת קבין - של כלאי הכרם,

זו היא -

שהתרומה - מעלה את הערלה,

והערלה - את התרומה.

(ג) הערלה - מעלה את הכלאים,

והכלאים - את הערלה,

והערלה - את הערלה.

כיצד?

סאה ערלה - שנפלה למאתיים,

ואחר כך, נפלה -

סאה ועוד - ערלה,

או סאה ועוד - של כלאי הכרם,

זו היא -

שהערלה - מעלה את הכלאים,

והכלאים - את הערלה,

והערלה - את הערלה.

(ד) כל המחמץ, והמתבל -

מדמע - בתרומה.

ובערלה, ובכלאי הכרם - אוסר.

בית שמאי אומרים:

אף מטמא.

בית הלל אומרים:

לעולם - אינו מטמא,

עד שיהא בו - כביצה.

(ה) דוסתאי איש כפר יתמה,

היה מתלמידי בית שמאי, ואמר:

שאלתי את שמאי הזקן, ואמר:

לעולם - אינו מטמא,

עד שיהא בו - כביצה.

(ו) ולמה אמרו:

כל המחמץ, והמתבל - מדמע?

להחמיר - מין, במינו.

להקל, ולהחמיר - מין, בשאינו מינו.

כיצד?

שאור - של חיטים,

שנפל - לתוך עיסה של חיטים,

ויש בו - כדי לחמץ,

בין שיש בו, לעלות באחד ומאה,

בין שאין בו, לעלות באחד ומאה - אסור.

אין בו, לעלות באחד ומאה -

בין שיש בו, כדי לחמץ,

בין שאין בו, כדי לחמץ - אסור.

(ז) להקל, ולהחמיר - מין, בשאינו מינו,

כיצד?

גריסין - שנתבשלו עם העדשים,

ויש בהן - בנותן טעם,

בין שיש בהן, לעלות באחד ומאה,

ובין שאין בהן, לעלות באחד ומאה - אסור.

אין בהן, בנותן טעם -

בין שיש בהן, לעלות באחד ומאה,

ובין שאין בהן, לעלות באחד ומאה - מותר.

(ח) שאור - של חולין,

שנפל - לתוך עיסת חולין,

ויש בו - כדי לחמץ,

ואחר כך, נפל -

שאור - של תרומה,

או שאור - של כלאי הכרם,

ויש בו, כדי לחמץ - אסור.

(ט) שאור - של חולין,

שנפל לתוך עיסה - וחימצה,

ואחר כך, נפל -

שאור - של תרומה,

או שאור - של כלאי הכרם,

ויש בו, כדי לחמץ - אסור.

ורבי שמעון - מתיר.

(י) תבלין -

שנים, שלשה שמות - ממין אחד,

או שלשה - אסור, ומצטרפין.

רבי שמעון אומר:

שני שמות - ממין אחד,

או שני מינין - משם אחד,

אינן מצטרפין.

(יא) שאור -

של חולין,

ושל תרומה,

שנפלו - לתוך עיסה,

לא בזה - כדי לחמץ,

ולא בזה - כדי לחמץ,

ונצטרפו, וחימצו -

רבי אליעזר אומר:

אחר האחרון - אני בא.

וחכמים אומרים:

כיון שנפל איסור,

בין - בתחילה,

בין - בסוף,

לעולם - אינו אוסר,

עד שיהא בו - כדי לחמץ.

(יב) יועזר איש הבירה,

היה מתלמידי בית שמאי, ואמר:

שאלתי את רבן גמליאל הזקן,

שהיה עומד בשער המזרח,

ואמר:

לעולם - אינו אוסר,

עד שיהא בו - כדי לחמץ.

(יג) כלים -

שסכן - בשמן טמא,

וחזר, וסכן - בשמן טהור,

או שסכן - בשמן טהור,

וחזר, וסכן - בשמן טמא,

רבי אליעזר אומר:

אחר הראשון - אני בא.

וחכמים אומרים:

אחר האחרון.

(יד) שאור -

של תרומה,

ושל כלאי הכרם,

שנפלו - לתוך עיסה,

לא בזה - כדי לחמץ,

ולא בזה - כדי לחמץ,

נצטרפו, וחימצו -

אסור - לזרים.

ומותר - לכהנים.

רבי שמעון -

מתיר - לזרים, ולכהנים.

(טו) תבלין -

של תרומה,

ושל כלאי הכרם,

שנפלו - לתוך קדירה,

לא באלו - כדי לתבל,

ולא באלו - כדי לתבל,

ונצטרפו, ותיבלו -

אסור - לזרים.

ומותר - לכהנים.

רבי שמעון -

מתיר - לזרים, ולכהנים.

(טז) חתיכה -

של קודשי קדשים,

ושל פגול,

ושל נותר,

שנתבשלו עם החתיכות -

אסור - לזרים.

ומותר - לכהנים.

רבי שמעון -

מתיר - לזרים, ולכהנים.

(יז) בשר קודשי קדשים,

ובשר קדשים קלים,

שנתבשלו, עם בשר התאוה -

אסור - לטמאים.

ומותר - לטהורים.

הדף הראשי של משנה ערלה ב

משנה ערלה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב