מלבי"ם על דברי הימים א א
(א - ג)" אדם שת אנוש". ר"ל בן אדם שת ובן שת אנוש. באשר עקר כונת הספר לחשוב היחוס של אנשי הלב והסגולה, שהם בני ישראל שהם סגולה מן העמים, וע"כ קצר ביחוס האומות ולא הזכיר רק הלב והסגולה מהם. וכבר כתב הכוזרי שתחלה היה נמצא הלב והסגולה רק ביחידים והמותר היו כקליפות, וזה היה מאדם ועד נח ומנח עד אברהם, ויש מהם שגם היחידים לא היו סגולה רק היה טמון בו סגולה לדור בניו או בני בניו. ולכן חלק מאמרו זה לג' פסוקים, כי אדם ושת ואנוש היו בעצמם סגולה, לא כן קינן מהללאל ירד שלא היו סגולה רק שבניהם היו לב וסגולה, שהם חנוך מתושלח למך שהיו צדיקים כמ"ש חז"ל. וכן אמרו במדרש ב"ר (כג, ו) בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק (ר"ל למה חלקם בפסוק מיוחד), א"ל עד כאן בצלם ובדמות, כי לא חזר הצלם והדמות עד חנוך מתושלח למך שהם היו בעצמם סגולה, וכאשר הגיע אל נח שמבניו נבנה העולם, חשב:
(ד) "נח שם חם ויפת". כי מבניו יצאו השבעים אומות הקדמונים, כי כן חלק בחכמתו את ישוב העולם לשבעים, ומינה עליהם שבעים שרים למעלה. וכבר כתבנו במק"א כי כמו שבהאילן הפרי היא הסגולה והעלים הם השומרים לפרי, והמותר הם קליפות, כן בני אדם יתחלקו לאנשים אלהיים אשר את האלהים יתהלכו שהם הפרי, ובעבורם נטע ה' עץ החיים על תבל וכל בני אדם כולם, ויש אנשים בהמיים שנמשכים רק אחר חומרם, ויש ממוצעים בין שניהם שעוסקים במדיניות וישלימו שכלם ומדותיהם בדתות נימוסיים, והם האמצעיים בין האלהיים ובין הבהמיים, ושלשת אלה נמצאו תיכף בשלשה הבנים בני נח שהיו השורש לכל בני אדם העתידים להולד, כמ"ש (בראשית ט, יח - יט) ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם חם ויפת שלשה אלה בני נח, ר"ל ששלשה אלה היו מוכרחים להולד מנח כי מהם נפצה כל הארץ, שיהיה בהם שלש כתות אלה, והיו מוכרחים להתראות תיכף בשרשם, שמבני שם יצאו האנשים האלהיים, ומבני חם יצאו עם הארץ ועבד עבדים יהיה לאחיו, ויפת היה האמצעי, שישכון לפעמים באהלי שם, ואז יהי כנען עבד גם לו:
(ה - ו) "בני יפת". כתב יחוסו של שם באחרונה מפני שבו יאריך, כי בו מצא את המרגלית שהם אברהם וזרעו כמ"ש חז"ל והביאם רש"י, שעקר כונת הספר לחשוב את הסגולה, והתחיל תמיד בהטפל כמו שכן דרכו בכל הספר, והקדים יפת שהיה גדול בשנים ובמעלה מחם:
"בני יפת, ובני גומר." לא חשב בכאן רק ראשי השבעים אומות, שגומר היה לו כמה בנים חוץ מארבעה הנחשבים פה וכולם היו לאומה מיוחדת בשם גומר, וע"כ לא הזכירם כי לא היו אומות בפ"ע, רק אשכנז ודיפת ותוגרמה היו לאומות בפ"ע, עד שגומר וג' בניו היו לד' אומות, וכן יון היה לו כמה בנים ונכללו בשם יון, חוץ מארבעה בנים שחשב שהיו ראשי אומות בפ"ע, אבל בני מגוג ומדי לא היו לאומות מפורדים רק כולם היו לאומה אחת תחת שם אביהם מגוג ומדי, והיו מבני יפת י"ד אומות. ובטעם החלופים מריפת לדיפת, מדודנים לרודנים, שבעת כותב ספר דה"י נשתנה שמם וכתבם כמו שהם נקראים בימיו, ויש בזה דרש לחז"ל ב"ר פל"ז (א):
(ח - ט)" בני חם". היו שלשים אומות וכוש היה לו כמה בנים חוץ מהנחשבים בפסוק ט' והיו כולם אומה אחת נקראה בשם כוש, ובניו סבא וחוילה היו לאומות מיוחדות, וכן מצרים:
(י)" הוא החל להיות גבור". שעשה גבורות ומלחמות ומשל ממשל רב מה שלא היה עד עתה, וכ"ה בפי' המיוחס לרש"י. ובפי' התורה (בראשית י, ח) כתב רש"י כפי הדרש שהמריד את העולם על השי"ת:
(יב)" אשר יצאו משם". מכסלוחים, וגם ילד את כפתורים:
(יז) "בני שם." היו כ"ו אומות, כי גם שלח ועבר היו לאומות מפורדות חוץ מבניו, וע"כ חשבם כאן מצד שהיו אומות, ובפסוק (כד, כה) הזכירם להזכיר שלשלת היחוס עד אברהם:" ועוץ." ר"ל ובני ארם עוץ וחול: "ומשך". ובתורה "ומש," שם קצר השם להבדילו בין משך שנזכר בין בני יפת:
(יט) "כי בימיו נפלגה." שהיה דור הפלגה בימיו, וי"ל כי תחלה היו כולם מדברים שפת עבר ואחר פילוג הלשונות לא נשארה שפה הקודמת רק לבני פלג, דהא אברהם שיצא מפלג דבר שפת עבר, ולכן נקרא הוא פלג, שכולם נפלגו ממנו בלשונם:
(כג) "כל אלה בני יקטן." כי במ"ש ומצרים ילד את לודים ואת ענמים היינו שאומות אלה יצאו מחלציו ומבני בניו, אבל במ"ש ויקטן ילד היינו שהיו בניו ממש לא בני בניו:
(כד - כו) "שם ארפכשד". עתה חוזר לחשוב הסגולה שהיתה תחלה באנשים יחידים וחושב מנח עד אברהם, ויש שהיו בעצמם סגולה כמו שם ועבר, ויש שהיו מוכנים שיצא מהם סגולה כמו תרח, וכמ"ש הכוזרי כנ"ל:
(כז) "אברם הוא אברהם". כמ"ש (נחמיה ט, ז) אשר בחרת באברם ושמת שמו אברהם, להורות שיהיה אב המון גוים, וכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה (ברכות יג א), לכן אמר הוא אברהם:
(כח) "יצחק וישמעאל". הקדים יצחק שהיה בן הגבירה וישמעאל עשה תשובה והקדימו תחלה, לא כן עשו, בפסוק ל"ד, וכן בתורה (בראשית כה, ט; לה, כט):
(כט) "אלה תולדותם". היו י"ג עם ישמעאל, וכן בני קטורה הם י"ג, וע"ז אמרו במדרש שהיו ראויים י"ב שבטים לצאת מאברהם כי הי"ב שבטים הם י"ג עם לוי, וכמו שהוליד מיתר נשיו היה ראוי שיצאו גם משרה לצד הקדושה:
(לב) "ובני קטורה". יען היתה פילגש כמ"ש (בראשית כה, ו) ולבני הפילגשים אשר לאברהם, קורא הבנים על שמה, משא"כ בהגר כתיב (שם טז, ג) ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה: שבא ודדן. ממה שלא חשב אשורים ולטושים ולאומים מבואר שאינם שמות אומות כדעת רש"י בפי' התורה (שם כה, ג), רק שם אומנתם קא חשיב כדעת התרגום:
(לד) "ויולד אברהם." כמ"ש (שם כא, יב) כי ביצחק יקרא לך זרע:
(לו) "ותמנע". בתורה כתב (שם לו, יב) ותמנע היתה פילגש לאליפז ותלד לו את עמלק, והרשב"ם פי' שתמנע הנאמר שם בראש הכתוב נמשך גם למעלה וגעתם וקנז ותמנע, ותמנע היתה פילגש, והראשון זכר והשני נקבה, ובפי' הגר"א ווילנער כמה דוגמאות לזה. אבל יפלא מאד מדוע לא חשב את תמנע בין אלופי אליפז, וזאת שנית שבין אלופי אליפז נחשב אלוף קרח והוא לא נזכר בין בניו, רק בין בני אהליבמה. וע"כ נראה כי אלוף קרח שנחשב בין אלופי אליפז הוא בנו תמנע, ואליפז בא על אהליבמה אשת עשו והוליד את קרח, וע"כ נחשב קרח בין בני אהליבמה ובין אלופי אליפז, וקרח זה נקרא בשני שמות, שאמו קראתו בשם קרח, ואליפז קרא שמו תמנע כשם פילגשו, וע"כ בתחלה כשחשב בני אליפז לא נזכר תמנע בנו בבאור, כי היה ממזר ובעת שנולד היו חושבים שהוא בן עשו, רק נרמז במלת תמנע שנקרא למעלה ולמטה כפי' רשב"ם, ובעת שחשב אלופי אליפז חשבו בין אלופי אליפז, ובשמו קרח, כי אז כבר נודע שהוא בן אליפז, ועזרא למדנו זאת במה שחשב בין בני אליפז את תמנע, שהוא קרח שנחשב בין בני עשו. ודעת רש"י ז"ל שתמנע הנחשבת פה היא פילגש עשו[1] והיתה ג"כ בתו, שבא על אשתו של שעיר ויצאה תמנע מביניהם, ולקחה לפילגש, ואין זה זרות שיחשב הבת בין הבנים:
(לח)" ובני שעיר". מפני שבני עשו השמידו את בני שעיר וישבו תחתם, ותחת אלופי שעיר נעשו אלופים מבניו של עשו, חשב אלופי שעיר כדי שנדע כמה אלופים היו תחתם מבניו של עשו, וכשתמנה תראה שישמעאל ובניו הם י"ג ובני קטורה ג"כ י"ג ועשו ובניו הם ט"ז (שתמנע אינה מן החשבון לשני הפירושים) ובני שעיר הם כ"ו, שנכנסו כ"ו בני עשו תחתם, סה"כ הם ס"ח ועם עמון ומואב שהיו ג"כ ממשפחת אברהם הם שבעים, ובא להודיע שכמו שעמדו שבעים אומות בעולם הכללי עמדו שבעים נפש נשיאים ואלופים וראשים מזרע אברהם, וכנגדם שבעים נפש מבני יעקב שהיו שורש לכלל ישראל כמ"ש האריז"ל בספר הגלגולים, את זה לעומת זה:
(מג) "ואלה המלכים". בתורה לא כתיב וימת הדר רק וימלך תחתיו הדר וכו' ואלה שמות אלופי עשו (בראשית לו, לט - מ), שהיה באדום מלך שבחרו תמיד מארץ אחרת ולא היה בהם מלך מעמם ולא מלך בן מלך, גם היו ביניהם תמיד י"א אלופים מבני עשו שהנהיגו את המדינה עם המלך אשר בראשם, ובעת שכתב משה את התורה היה המלך האחרון הדר עודהו בחיים, וגם הי"א אלופים הנקובים בשמותם היו אז כמ"ש (שמות טו, טו) אז נבהלו אלופי אדום, ומרע"ה נבא שעת ימלוך מלך לבני ישראל תופסק המלוכה מאדום, כי כשזה קם זה נופל כמ"ש (בראשית כה, כג) ולאום מלאום יאמץ, וע"כ אמר שמלכים אלה יתקיימו לפני מלך מלך לבני ישראל ואחר יחדלו, ועזרא ספר לנו שאחר שמת הדר המלך האחרון שהיה בימי משה שאז כבשו ישראל את הארץ וישראל עושה חיל ויהושע היה המלך עליהם, לא קבלו אדום עוד מלך עליהם רק האלופים הנהיגו את המדינה, שעז"א ויהיו אלופי אדום, ר"ל הם נשארו לבדם בהנהגת המדינה, ולא מלך מלך עליהם כל זמן שהיה לישראל מלך, כמ"ש (ש"ב ח, יד) (מלכים א' מב, כג) עד ימי יורם (שם ב' ח, כ):
הערות
- ^ ט"ס, ברש"י שם כתב שהיא פילגש אליפז