מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ג/פרק לה
פרק לה
[עריכה]ראיתי לחלק המצוות לפי זאת הכונה אל ארבעה עשר כללים:
הכלל הראשון כולל המצוות אשר הם דעות שרשיות והם אשר ספרנום ב"הלכות יסודי התורה". ומן הכלל הזה עוד התשובה והתעניות - כמו שאבאר. ולא יאמר בנתינת הדעות האמיתיות והמועילות באגמונת התורה מה תועלתם? - כמו שבארנו:
הכלל השני כולל המצוות הנתלות באיסור עבודה זרה והם אשר מנינו אותם ב"הלכות עבודה זרה". ודע שכלאי בגדים וערלה וכלאי הכרם הם גם כן מזה הכלל - כמו שיתבאר. וסיבת זה הכלל גם כן ידועה מפני שהוא - לאמת הדעות האמתיות ולהשאירם לנצח בהמון:
הכלל השלישי כולל המצוות התלויות בתיקון המידות והם אשר ספרנום ב"הלכות דעות". וידוע שבטוב המדות תשלם חברת בני אדם וקיבוציהם אשר הוא הכרחי לסידור עניני בני אדם:
הכלל הרביעי כולל המצוות התלויות בצדקות ובהלואות ובמתנות ומה שנמשך עמהם כערכים והחרמים ודיני המלוה והעבדים - וכל המצוות אשר נמנו ב"ספר זרעים" מלבד הכלאים והערלה. וסיבת אלו כולם מבוארת כי תועלתם חוזרת על הכל חלילה כי העשיר היום - הוא או זרעו יהיה עני למחד והעני היום - הוא או בנו יהיה עשיר למחר:
הכלל החמישי כולל המצוות התלויות במניעת העול והחמס והם אשר כלל אותם "ספר נזיקין" מחיבורנו. ותועלת זה הכלל מבוארת:
הכלל הששי כולל המצוות התלויות בדיני ממונות כדין גנב וגזלן ודין עדים זוממין ורוב מה שספרנום ב"ספר שופטים". ותועלת כל אלו מבוארת - שאם לא יענש החוטא והחומס לא יסתלק נזק בשום פנים ולא יסתלק חושב להרע. ולא כשטות החושבים שהנחת דיני התשלומים היא חמלה על בנעי אדם אבל היא אכזריות גמורה והפסד סדר המדינה. אבל החמלה היא מה שציוה בו ית' "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך":
הכלל השביעי כולל דיני ממון התלויים בעסקי בני אדם קצתם עם קצתם כהלואה והשכירות והפקדונות והמקח והממכר וכיוצא באלו וירושות מזה הכת. והם המצוות אשר ספרנום ב"ספר קנין ומשפטים". ותועלת זה הכלל מבוארת כי זה ההשתתפות בממון הכרחי לבני אדם בכל מדינה ואי אפשר בלא נתינת דרכי יושר באלו העסקים ולשערם שיעור מועיל:
הכלל השמיני כולל מצוות הימים הידועים - רצוני לומר שבתות וימים טובים - והם אשר ספרנום ב"ספר זמנים". והתורה בארה עילת כל יום מהם וזכרה סיבתו ושהוא - להגיע אל דעת אמיתי או למנוחת גוף או לשניהם יחד - כמו שאני עתיד לבאר:
הכלל התשיעי כולל שאר העבודות הכוללות המעשיות כתפילה וקריאת שמע ושאר מה שספרנום ב"ספר אהבה" - מלבד המילה. ותועלת זה הכלל מבוארת שהוא כולו - מעשים שמחזקים הדעות באהבת האלוה ומה שצריך שיאמן בו ושייוחס אליו:
הכלל העשירי כולל המצוות התלויות במקדש וכליו ומשרתיו והם המצוות אשר ספרנום ב"ספר עבודה". וכבר קדם לנו זכרון תועלת זה הכלל:
הכלל העשתי עשר כולל המצוות התלויות בקרבנות והם רוב המצוות אשר ספרנום ב"ספר עבודה" ו"ספר קרבנות". וכבר קדם לנו זכרון תועלת המצוה בקרבנות בכלל ואיך היה הכרחי בזמן ההוא:
הכלל השני עשר כולל המצוות התלויות בטומאות ובטהרות והכונה בכולם בכלל - להתרחק מהכנס למקדש כדי שיהיה לו בנפש גדולה ויהיו יראים ופוחדים ממנו - כמו שאני עתיד לבאר:
הכלל השלושה עשר כולל המצוות התלויות באיסור מאכלים ומה שנתלה בהם והם המצוות אשר זכרנום ב"הלכות מאכלות אסורות" ונדרים ונזירות מזה הכלל. והכונה בכל זה - לפסוק רוב התאוות והשילוח בבקשת הערב ולשום תאות המאכל והמשתה תכלית - כמו שבארנו בפתיחת "אבות" מפרוש ה"משנה":
הכלל הארבעה עשר כולל המצוות הנתלות באיסור קצת הביאות - והם אשר ספרנום ב"ספר נשים" ו"הלכות איסורי ביאה"; וכלאי בהמה - מזה הכלל. והכונה באלו גם כן למעט המשגל ולמעט מותר תאות הביאה בכל אשר יוכל ולא יעשה זה התכלית כמעשה הסכלים - כמו שבארנו בפרוש "מסכת אבות"; והמילה גם כן מזה הכלל:
וכבר נודע שהמצוות כולם יחלקו לשני חלקים" "עברות שבין אדם לחברו ועברות שבין אדם למקום". ואשר בין אדם לחברו מאלו הכללים אשר חלקנום וספרנום הם - הכלל החמישי והששי והשביעי וקצת השלישי; ושאר הכללים הם בין אדם למקום. והוא - שכל מצוה בין שתהיה עשה או לא תעשה ויהיה הכונה בה - ללמד מדה טובה או דעת או תקון מעשים שהם מיוחדים לאדם עצמו וישלימוהו - הם יקראו אותה שבין אדם למקום ואף על פי שעל דרך האמת יביאו לענינים שבין אדם לחברו אך אחר אמצעות דברים רבים ובבחינות הכוללות ואינם באים לנזוק אחרים מתחלה. - והבן זה:
ואחר שהגדתי סיבות אלו הכללים אשוב למצות כל כלל מהם מצוה מצוה ממה שיחשב שאין תועלת בה או שהיה דין שלא יושכל כלל ואבאר עילתה ומקום תועלתה - מלבד המעט אשר לא השגתי הכונה בהם עד היום: