מאמרי הראיה/נאום בחנוכת בית הרב
אנו קוראים בפרשת השבוע ע"ד חצוצרות הכסף שהן משמשות למקרא העדה ולמסע את המחנות. הננו מסמיכים על זה מה שאנחנו פוגשים בהתנהגות שלנו, בעת אשר אנחנו מוציאים מן הכח אל הפועל מפעלים טובים מועילים, לטובת הכלל או לטובת הפרט, שני שבילים שהם לכאורה הפוכים זה מזה ומ"מ הם שניהם מכוונים למקום אחד ושניהם צריכים לקחת את מקומם הראוי להם. שני הדרכים האלה הם ; מצד אחד דרך הפרסום, הפומביות וההפגנה ; והדרך השני הוא דרך החשאיות והצניעות. מעבר מזה אנחנו מוצאים: "בבית אלקים נהלך ברגש", ומטעם זה מפיסין וחוזרין ומפיסין, ומטיבין וחוזרים ומטיטין, כמבואר ביומא כ"ד ע"ב ול"ג ע"ב, כדי להרגיש את כל העזרה כולה, ומקראות מלאים הם, לקבע הדרת קודש בקול המון חוגג במאורעות רבים: "הללוהו בתוף ומחול, הללוהו בצלצלי שמע, הללוהו בצלצלי תרועה". ולעומת זה כמה אנחנו מדברים בשבחה של הצניעות והחשאיות במפעלים הטובים והקדושים, והנביא אומר: "הגיד לך אדם מה טוב וגו, והצנע לכת עם אלקיך". וגם דברים שדרכם לעשותם בפרהסיא אמרה תורה והצנע לכת, כמבואר בסוכה מ"ט ע"ב. ואיך יכונו יחדיו שני הדברים הללו, צורך הצנע וצורך הפרסום ? אבל לכל זמן והכל לשם שמים ולפי הנדרש לשם המטרה הקדושה שאיש יהודי נאמן מציב לו נגד עינו ולבו במפעליו. כי ישנם מפעלים מעשיים, וישנם מחשבות, שאיפות ואידיאלים, שבהתרחבותם והתפרסמותם הם הם הגורמים לחזק את המפעלים ולהרבות בטובתם בכמות ובאיכות. האידיאלים נכרזים בעולם ע"י הפרסום, הרמת הקול והפומביות. והמעשים כשהם לעצמם, בין המובילים לטובת הכלל בין שהם מביאים לטובת הפרט, כמה שהם יותר מוצנעים הם יותר יפים. ואין לך יפה מן הצניעות והצנע לכת עם אלקיך. הריח והטעם במובנם הרוחני מקבילים לעומת האידיאל והמעשה. הריח מסמן את השאיפה האידיאלית לפי ערכה לפני התגשמותה במעשה, ובמדרש שיר השירים ?א', כ') לריח שמניך טובים כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. והטעם אחרי ההתגשמות המעשית שבפועל. השמן והיין מקבילים לעומת הריח והטעם. הריח?לריח שמניך טובים", והטעם כאמור "וחכך כיין הטוב", כהדין דשתי חמר עתיק אע"ג דהוא שתי ליה טעמיה בפומיה (ירושלמי ברכות פ"ב ה"א). הבשמים נותני הריח, שהם הסמנתם של האידיאלים והשאיפות, והיין בעל הטעם הממשי הטוב, מחולקים זה מזה לעומת שאלת הפרסום והחשאיות. בבשמים שנינו: כשהוא שוחק אומר הדק היטב, היטב הדק, מפני שהקול יפה לבשמים (ברייתא דקטורת, כריתות דף ו' ע"ב). ואצל היין שנינו גזבר הקיש בקנה, ועל השאלה ולימא ליה מימר, אמרו: מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר ריו"ח כשם שהדיבור יפה לבשמים כך דיבור רע ליין (מנחות פ' ע"א). הקול והפרסום לצורך הכרזתם של האידיאלים הם יפים מאד, אבל מצד המעשים יותר יפה היא הצניעות. נדיבי ישראל המצטינים בצדקתם יש בהם ממדות שנשתבחה בהן אומתנו הקדושה: שלשה סימנים יש באומה זורחמנים, בישנים, וגומלי חסדים (יבמות ע"ט א'). סמוכה היא מדת הבישנות הישראלית שהיא שרשה של הצניעות למדת גמילות חסדים. אנחנו יודעים כמה צדקות וגמילות חסדים עושים נדיבינו המצוינים שאחד מהמכובדים והמעולים שבהם הוא נדיבנו היקר מר ישראל אהרן פישל שליט"א. בחשאי בצניעות בלא פרסום ובלא שום קולות, כיין הטוב ההולך למישרים שהקול והדיבור קשה לו. והלואי שנעשה את כל מעשינו הכלליים ביחוד בתכונה מעשית כזאת שיש בה הרבה מהמעשה ומעט מהקולניות והפומביות היתירה המזקת ומקלקלת ע"פ רוב. אמנם הסכמנו כולנו שמפעל הזה של הבנין החשוב שנדב הנדיב היקר שאנו חוגגים עתה את חנוכתו יהיה מחובר עם סגולתם של הבשמים נותני הריח, שהקול יפה להם, ולמה ? מפני שכאן אנו עסוקים בהצורך של הכרזה על אידיאל מרומם שצריך ללכת מעלה מעלה, להתפתח ולהגדיל את מפעלו ע"י קבוץ הכחות המפוזרים שלנו שיחדיו ילכו מעלה מעלה בבנין חורבות ירושלים, הכולל בתוכו את החזוק של בנין הארץ ובנין האומההבנין החומריבתור בסיס להבנין העליון הקדוש והרוחני, בנין התורה והקדושה, אור החיים של כל התחיה הלאומית כולה לכל אגפיה. ודבר הצריך לפטם בריחו למרחקים הקול בודאי יפה לו ; כשהוא שוחק, אומר: הדק היטב, היטב הדק, מפני שהקול יפה לבשמים. הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, ואם משמחו זוכה לתורה שנתנה בחמישה קולות ועוד הוא כאילו בנה אחת מחורבות ירושלם שנאמר: ?????ישמע... בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ד' צבאות כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ד'..." (ברכות ו' ע',ב). סמכו ענין בנין חורבות ירושלם לשמחת חתן שהיא קשורה להאזהרה של כל הנהנה ממנו ואינו משמחו, ומעריצה היא את השמחה האידיאלית לעומת ההנאה. שמחתה של תורה, המרוממת את החיים למדריגת הקדושה והאצילות הטהורה, היא השמחה הזכה המתעלה מעל נטית ההנאה. ע"י בעלי העדינותהנוטים אל הצחצחות האידיאלית במפעליהם, שלא יבקשו רק את ההנאה, את הרוח הגשמי תבנה ירושלים. והנדיב היקר, ששם לו את בנין ירושלם לאידיאל המרומם במעשה צדקותיו, ראוי לנו לשמוח בשמחתו, ומכוונים הם לטובה של הפצת הריח הטוב של הבושם האידיאלי של אהבת ארצנו הקדושה, של חבת ציון ואהבת ירושלים ובנינה, בלב כל אחינו מקרוב ומרחוק וביחוד מרחוק. חצוצרות הכסף היו משמשות בשביל האידיאל הגדול של מקרא העדה, התאחדות הכחות, ומסע המחנותהצעידה מחיל אל חיל בבנין הקודש בבנין ירושלם בצורה פרטית ובצורה כללית, אשר מהמעשה הנאה הזה של ההתנדבות היפה של הבנין הזה, שאני מחבבו בתור בנין אחת מחרבות ירושלם, ויותר הוא חביב לשם מטרתו העדינה שיש בה משום חזוק התורה וכבודה ואמוץ יראת ד' טהורה בעיר קדשנו ותפארתנו. שוה הוא המפעל הנאה הזה שיוכל לשמש דוגמא למעשים עוד יותר כוללים ויותר כבירים, כמו בנין האולם הגדול להרבנות הראשית בארץ ישראל בכללותה, שיהי לתפארת לעם ד' הגוי כולו, שאנו מקוים שיבנה בע"ה, ועוד בנינים חשובים וקדושים לטובת הצבור להגדיל על ידם את כבודה של ירושלם וקדושתה. שוה היא העובדה החשובה הזאת לאותן חצוצרות כסף המסמנות את החגיגיות הפומביות הנאה של נוכחות הוד מעלתו אחינו הנציב העליון השוכן כעת כבוד עם משפחתו הנשאה בחברתנו פה, ויתר גדולי עולמנו הרבנים הגאונים וגדולי המעשים והעסקנות בחיינו הכלליים בישראל ובאדם שנתועדו כולם יחד ברגש חגיגי משותף לשם מפעלו החשוב של נדיבנו היקר. והקולות הללו היוצאים מהחצוצרות הפומביות הללו יהי רצון שישמשו לנו למקרא העדה, לאחדות כל כחותינו המנהלים את האומה. זאת היא ועידתם של הנשיאים "ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל", ונועדו על ידם אלינו כל ישראל, כל העדה. אין להסתפק במועט כי אם ללכת הלאה בעבודת הקודש של בנין הקודש שלנו, של בנין חורבות ירושלם ולמסע את המחנות. ברוח קדוש זה העלול לצאת מתוך ההכרזה האידיאלית הזאת, נוכל לקוות שדלתי ארצנו הקדושה תפתחנה לרוחה לרבבות אלפי בניה השואפים אליה לעבדה ולשמרה ולהגדיל את כבודה. והמפתח הזה של הבית שמסרת, נדיב יקר, למשמרת בידים האמונות של הוד מעלתו אחינו הנציב העליון לארץ ישראל, ירום הודו, יהיה סימן למפתח הגדול אשר על ידו יפתחו השערים הגדולים, ובית ישראל יבוא ברינה על אדמת קדשו. ?פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים". ונזכה כולנו יחד לשמח בשמחת בנין שלם, בנין בית קדשינו ותפארתנו שיבנה בכליל תפארתו, וירושלים תהיה כסא ד', ונקוו אליה כל הגויים לשם ד' לירושלים לשמחת לב כל עם הקודש, ולשמחת כל ישרי הלב אשר בכל העמים כולם המחכים ליום הגדול אשר בו מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים. ?קול יעקב, גליון לד לה, תרפ"ג)
על השניות (תום ומדע) שיחה עם הרב קוק
[עריכה]?ההתפתחות התרבותית הרוחנית של הנוער הדתי כיום יונקת גם מהמדע הכללי וזה בולט בקלסתר פניו: שניות בעולם אחד. הוא שואף לאמונת תום, ומכאן שמירת המצוות המעשיות והשאיפה להתלהבות חיה של קדושה. ובמציאות עמוק בנפש מנקר... המדע ערער את הטבעיות והתמימות שבאמונה, ומכאן נראה כאילו נפגמה ונגרעה במדת מה ההתלהבות התמימה המתחברת עם קיום התורה ומעשי המצוות כולם". הפתרון - אמר הרב קוק (לפי מה שתפסתי את דבריו) - לכאורה הוא כך. אבל בעצם השאלה היא העברת דרגות ההתפתחות מהאמונה הטבעית התמימה ע"י המדע להתפתחותה המלאה והשלמה של האמונה, שאז תפעול ביותר הארה. שעת המעבר קשה. צריכים התחזקות והיא ישנה. הדברים צריכים להיות ברורים. לא רק בעולם האמונה והקדושה בלבד ואף גם לא בעולם הרוחני והמחשבתי ישנה התערערות היסודות לרגלי המדע, אלא בכלל ערערו המדע, התרבות וההתפתחות, את היסודות הטבעיים הטבועים בחיים מעצם יצירתם והויתם. וכאן אותה השניות: הכל וכלם בעד התרבות וההתפתחות, בהיות הכל מחיב כי בתרבות וההתפתחותהעתיד, בו טמון וצפון אושר האדם, גאולת האנושיות ותקון כל העולם; ובמציאותהתרבות וההתפתחות הביאו לכאורה רעה לעולם ומתוך כך השאיפה, שישנה בתרבות החדשה, לחזרה לפרימיטיביות עד כדי מצב פראי. ויש כאלה שהם מאמינים ובטוחים למצא ע"י הנסיגה הזאת את האושר אבל כל הטוב והאור שנמצא בהתפתחות המדעית עומד בנגוד לשאיפה הזאת. התרבות והתפתחות במהותן הלא הן הולכות להעלות את הכחות הטבעיים המונחים בשורש החיים למדרגה יותר מעולה ולהתפתחות יותר עליונה, לגלות את כל הטמיר והצפו בכחות הללו, שע"י מצבם הפרימיטיבי הנם בהסתר ובהעלמה ועי"ז היקף פעולתם מצומצם ויכולים לספק את הנפש בזמן שאדם עומד על מדרגה תרבותית נמוכה. בהרחב היקף התפיסה והמחשבה של האדם אין ביד הכחות האלו להעלותם ממדרגה למדרגה. בשעת העברה ממדרגה למדרגה, עד הגיעם לידי השתלמותם והתפתחותם המוחלטתנעתקים היסודות והכחות הללו משרשם, מתמוטטים עמודיהם. מטבעיותם יצאו ולידי השתלמותם לא הגיעו. בכחם הטבעי הפרימיטיבי אינם יכולים לפעול, כי ערערנום ועוררנו וגלינו בהם עוד כחות צפונים שגם הם התחילו כבר לפעול, וע"י רבוי הפעולות הללו נפרעה ההרמוניה והאחדות. ומתוך כך ישנה השניות, עד שעת הגיע ההתפתחות המלאה שאז תגלה שוב האחדות, שתפעול כבתקופה הפרימיטיבית אך ביתר אורה, ותביא להרמוניה שלימה ומקיפה. השניות תחלוף, ההתפתחות והתרבות תביאנה אך אושר וטוב לעולם. מי שאינו יכול להבחין שהשניות הזאת מקורה בעצם ההתפתחות ובעצם ההעברה ההדרגתית מחיים טבעיים לחיים תרבותיים, תולה את הקולר בתרבות ובהתפתחות וחושב כי תור הזהב זאת אומרת: הפראות, אי המדע ושלילת ההתפתחות הרוחנית של האדם. אולם הדבר בעצם לא נכון ; בזמן שהאדם היה במצב פראי הכחות שבו לא פעלו כראוי וחסרו בהם שלמות והרמוניה, ודוקא התרבות וההתפתחות תביאנה אורה לעולם. צריכים רק לדעת שההתפתחות ההדרגתית מוכרחה להביא בעקבה התערערות היסודות הקודמים ותלישתם, במדה ידועה, משרשם, ושעה זו קשה היא. אולם בדעת האדם, כי לא התרבות גורמת לזה אלא להיפך, המצב הטבעי שעד עכשיו, וכי צועדים קדימה לשלמות ולטוביתחזק ויתנחם ויתגבר וזה יוסיף לו אומץ להרגיש אושר גם בשעת ההדרגה. וכגורל התרבות וההתפתחות הכללית והרוחנית כך הוא גם הגורל של התעלות רגשי הקדש וארחות האמונה והקדושה ועילוים. בעצם ההויה של נפש האדם טבוע היסוד של ההכרח הנשמתי והאמונה באלקים יוצר העולם ומשגיח על כל, יראת הרוממות והאהבה ושאיפת הדביקות האלקית העליונה. ואמונה זאת היא תוכן החיים ופועלת על האדם בכל ימי חייו ובפעולותיו. והיסוד הטבעי הזה שבמעמקי הנשמה, בהתפתחותו המוחלטת והמלאה, יפעול בקדושת קדושתו בחיים ובזיו אורו ביתר שאת וביתר עז. החובות המעשיים, הנובעים מאמונה זו ומחויבים מעצם היסוד הטבעי הקדוש הזה הטבוע באדם, יפעלו את פעולתם ויתמלאו ע"י האדם ביתר שלמות וביתר שמחה. ההתפתחות הרוחנית והמחשבתית אינה יכולה, איפא, להוות יסוד לגזול מהאדם את מנוחת נפשו ולגרום לשניות בחייו, להרוס את יסודות אמונתו ולערער את תמימותו ואחדותו. להיפך, כל מה שהאדם מתפתח יותר וצורתו הרוחנית משתלמת יותר, צריכה האמונה, באורה הבהיר ושלמותה, למצוא קן בלבו באופן יותר יסודי, יותר אחדותי ויותר הרמוני. כי הלא יסוד האמונה טבוע באופן טבעי בחיי נפשו, וההתפתחות הרוחנית שלו עוזרת רק לגלות את כל הטמיר והצפון בכח הקדוש הזה, החלק האלקי שבו, השואף לשרשו, המתעלה והמעלה את האדם אתו. ואם כך, כל מה שהוא למראית עיןואפילו הרגשת הנפששניות, הנגרמת ע"י המדע הכללי והתפתחותו הרוחנית של הנוער גם במובן הכללי, הנהו כתוצאה משעת המעבר, שעת ההתפתחות ההדרגתית, שאז היסוד הטבעי הפרימיטיבי נעתק משרשו ועד הגיעו לידי השתלמות נדמה שישנה שניות. העצה היעוצה: ההכרה הברורה והמוחלטת, שההתפתחות המקודשת בהגיעה לקצה תביא בכנפיה לידי השתלמות מלאה גם את יסוד הטבעי הקדוש שבנו, האמונה וההכרה האלקית. הידיעה התמידית, שאנו נמצאים, ע"י התקדמותנו וצעדנו לקראת השתלמות, במצב של מעבר והדרגהשזה מוכרח לגרום שהיסוד הטבעי הרוחני שבנו איננו יכול לפעול באופן פרימיטיבי כמקדם, אבל טרם נתגלתה הפעולה החדשה של ההתפתחות, וזה גורם שמצד אחד אמונתנו תהיה יותר צרופה, הולכת ומתעלה ותהיה באמת יותר אמיצה ויותר מזוקקה, ולא נפחד אם מצד אחד ירמה אותנו הדמיון הכוזב לחשוב שלכאורה פעולתה עלינו נחלשה באיזו מדה ידיעה והכרה זו תחלוץ אותנו מן המיצר והמבוכה. הדבר הזה יתן לנו כח ועצמה להתחזק על הנפילות הזמניות הבאות מתוך הדרך לעליה וכמדרגות ממנה, ובהן העליה. המדע אינו צורר לתום. בהגיע המדע להשתלמות המוחלטתהתום יהיה תוצאה ממנו, וזאת נחמתנו ! מהאור האלקי הנצחי, אשר נתגלה בהופעות קדושות על אבותינו ועל רבותינו הקדמונים רוויי שאיפת הקודש העומדת ממעל לכל סדרי הזמנים וארחות ההתפתחות, הננו יונקים את לשד חיינו ואומץ בטחוננו. לרום הפסגה הזאת הננו שואפים, להעלות גם את תחיתנו הלאומית לכל ערכיה שיזדרחו ביותר פה, בארץ תקותנו, אדמת האבות והבנים. ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור, עד נכון היום. ?נרשם ע"י ש"ז שרגאי, נתיבה שנה ז' חוב' ד' תרפ"ט)