כתבי דב בר בורוכוב/לשאלת ציון וטריטוריה
לשאלת ציון וטריטוריה
[עריכה]- מאת דב בר בורוכוב[1], עמודים 36–37:
"היהודים בגולה תמיד נחשבו זרים, בעלי מאפיינים חברתיים, מחשבתיים ("פסיכיים" כלשון בורוכוב) ובעיקר פיזיים (מבטא, פנים, חזות, תנועות, אופן הליכה). הם היו חסרי נחלה וטריטוריה, והיחס אליהם היה על עצם היותם יהודים ולא על צד כלשהו שלהם ("עילה" לאהבה או שנאה). הרגשות האלה היו רגשות שאינם תלויים בדבר, ושנאת ישראל נתפסה כאיבה כלפי היהודי סתם ככה, ללא כל אשמה ואמתלה, שנבעה מתנאי החיים המשקיים, החומריים והכלליים של החברה. גם ההתקדמות האינטלקטואלית של אותן שכבות החברה החדורות שנאת ישראל לא החלישה את השנאה, אלא להיפך הגבירה אותה. ככל שהקידמה שיפרה את מצב האוכלוסייה, ביטלה את המחיצות השדרתיות, העניקה לתושבים זכות בחירה כללית, בתי דין של שופטים ומושבעים, וככל שנחלשו ההבדלים בין השכבות העליונות והתחתונות שבחברה, כך התמזגה שנאת ישראל מלמעלה עם שנאת ישראל מלמטה ומהצדדים, תוך הבלטת היהודים כהמון של זרים לעיני כל, והפיכתם לתלויים עוד יותר בשנאת ישראל ובחרם חברתי".
- כתבים א', עמודים 38–39:
"בתקופת המשק הפיאודלי באירופה, אירגנו היהודים קשרי מסחר בין המחוזות המסוגרים שהיו נבדלים זה מזה, והועילו לסביבתם מבחינה כלכלית. עם התפתחות הקפיטליזם בארצות השונות, קמה בורגנות מקומית והתחרתה עם היהודים.
האוכלוסייה המקומית, שהייתה תפוסה לשנאת ישראל, התחילה להחרים לאט-לאט את היהודים, בדרך תחיקתית או באורח בלתי מאורגן. תפקידי היהודים בחברה הלכו ונעשו מיותרים והכנסתם התמעטה, עד לגירושם על ידי השלטונות. כך רדף הקפיטליזם האירופי המנצח בעקבות היהודים ממערב למזרח, והמתח הגבוה ברדיפות היהודים חל לא במאה ה-12 בעת השיא של הקנאות הדתית, אלא במאה ה-14, בזמן שהבורגנות המסחרית התבצרה בכל מערב אירופה, הקימה גילדות ופיתחה בנקאות. התחרות הלאומית מצד הבורגנות גרמה שהמסחר היהודי, המלאכה ועסקי הריבית נעשו מיותרים בעת ההיא כמעט בכל מקום במערב אירופה, ושנאת ישראל באה לידי ביטוי בפוגרומים, מעשי-איבה אנטישמיים והסתה".
הערות שוליים
[עריכה]- ^ בר בורוכוב, כתבים, כרך א', תל אביב: הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים, תשט״ו-1955