כתבי דב בר בורוכוב/המן שביקש להרעיל את הרוח היהודית
המן שביקש להרעיל את הרוח היהודית
[עריכה]- מאת דב בר בורוכוב[1][2], עמודים 283–286:
"נהפך עוד דף טרגי בתולדות צרות ישראל. קאסו, שר ההשכלה של רוסיה, המיניסטר של הצאר ניקולאי לבערות העם, מת.
דמיון העם ירקום אגדות קודרות חדשות סביב השם הזה, כשם שעשה בשמות פרעה, המן, אנטיוכוס, טיטוס, טורקוומדה, ופובדונוסצב[3].
מת המתועב בצוררי היהודים בזמננו, האיש שהיה צורר, עיקש ומסוכן יותר מרבים אחרים.
המן, טיטוס, טורקוומדה ופובדונוסצב רצו להמית אותנו מיתה חומרית, לכלות את גופנו, לבער את השם 'יהודי' מקרב הארץ. בדרכיהם של אלה הלכו גם פורעי הפרעות, אבל קאסו, המולדאבי הבור, הגס והמגושם, בעל ההליכות של פריץ רוסי אמיתי, היטיב להבין את הנשמה היהודית, וכיוון את ארסו ליקר ליהודי מכל: לא אל הגוף, לא אל הרוח, לא אל הקיבה, אלא אל המוח היהודי.
מידיהם של ההמנים והאנטיוכוסים אפשר להינצל בדרך נס, מידי פורעי הפרעות – על ידי הגנה עצמית בנשק, אבל מגזירותיו של קאסו לא הייתה להמוני היהודים שום הצלה, אלא לנוס לגרמניה, לשווייץ, לעבור את הים הגדול, ולברוח למקום בו יש מנוחה למוח היהודי, וההשכלה אינה אסורה עליו.
הנפטר כשלעצמו, אינו ראוי שנייחד עליו את הדיבור כאדם. הוא אינו ראוי לכך, כי כאדם פרטי היה אדם ללא עקרון וללא אידאלים, חוץ מהצלחה אישית גסה בלבד. מכל רגשותיו בא לידי גילוי רק אחד, יצרו המיני השפל, בו נכשל הביורוקרט הקפדן הזה אפילו בזקנתו בשערוריה עם אשה באה בימים, אם לבנים מבוגרים, כשהופתע על ידי בנה כשהתייחד איתה. בנה של הגברת המפותה ניסה תחילה לירות במפתה, ואחר-כך התאבד, כי לא היה יכול לשאת את חרפת אימו. אולם עניין מזעזע זה נגע לליבו של הקרייריסט היבש ממש כפי שנגעו לליבו ייסוריהם של הסטודנטים היהודים. הוא פשוט התעלם מכך.
קאסו שנא את השכלת העם יותר מכל המיניסטרים שקדמו לו. הפרופסורים והסטודנטים נרדפו על ידיו באכזריות וללא כל בושה, יותר מכל שאר משרתיהם של אלכסנדר וניקולאי. אוניברסיטאות נחרבו, וטובי הפרופסורים נאלצו להסתלק ולפנות מקומם לגדולים בעמי הארצות, שנשאו חן לפני המיניסטר. אוניברסיטת מוסקבה ירדה בימי שלטונו של קאסו לדרגת בורסה של המאה השחורה. מוחו שהתטמטם היה מתייגע ללא הפוגה להמציא גזירות, פלפולים וחומרות חדשות לבקרים, כדי לכבול את הנוער היהודי השואף לחוכמה ותרבות. הוא נטפל בראש ובראשונה לאקסטרן היהודי, אותו טיפוס של הבחור החיוור, הצנום והרעב המתרוצץ בחיפושיו אחרי "שיעורים" בשכר רובל אחד לחודש, כדי לפרנס את עצמו ולהתכונן לתעודת בגרות. גזירת האקסטרנים שלו, שצימצמה את מספרם ל-15% מהמספר הכללי, חוללה תהפוכה של ממש בחיים הרוחניים של אחינו יהודי רוסיה, ונפסקה התפתחות רבת-שנים של הנוער היהודי. אולם קאסו לא אמר די בזה. הוא התאווה להשפיל את המוח היהודי ולהטיל עליו הכרעה מקרית של מנגנון פיס, לכן הנהיג "הגרלה" בין בחורי ישראל, הרוצים ללמוד באוניברסיטה. עד כה התקבלו לאוניברסיטה בני-הנעורים המוכשרים ביותר, המשכילים ביותר, ועתה מתקבלים רק המאושרים ביותר, אלה שהעלו במקרה את הטוב שבגורלות[4].
בפברואר 1911 פורסמה "הבהרה" מטעם קאסו, לפיה התקנות הקובעות מיכסות לקבלת יהודים בבתי-ספר תיכוניים, חלות גם על בני מוצא יהודי הנבחנים כאקסטרנים. כלומר, לא די בכך שרק ב"אחוז מסוים" מתאפשרת קבלת יהודים לבתי-ספר תיכוניים, אלא שגם האפשרות לעמוד בבחינות בגרות תינתן ליהודים רק באחוז מסוים לעומת האקסטרנים הלא-יהודים העומדים לבחינה. רק מעטים מאוד מבין הלא-יהודים נזקקו ללימודים אקסטרניים, כי דלתות בתי-הספר היו פתוחות לפניהם. כך, אם לגמנסיה אחת בתחום המושב היהודי פנו 7 רוסים ו-9 יהודים כדי להיבחן כאקסטרנים, הרי לפי מיכסת האחוזים (15% ממספרם של הלא-יהודים) יוכל רק יהודי אחד להיבחן. למיצוי משמעותה של הגזירה הזאת, בלי תעודת בגרות לא התקבלו יהודים רוסים באוניברסיטאות בחוץ לארץ.
לשיא ההתעללות הגיע קאסו בהנחייתו מ-7 בפברואר 1914, הידועה כ"חוזר מספר 6204 של שר ההשכלה", שבה דאג למניעת "העדפת האחד לעומת קיפוח השני" בין צעירי ישראל, וכדי "למנוע מקריות" (כך במקור אצל קאסו) הוא מצווה: לקבל יהודים כסטודנטים, בגבולות המכסה הקובעת, לא בדרך אחרת אלא לפי הגרלה (zherebʹevka ,жеребьевка). מאחורי ההנמקה הצבועה הזו בלטה הכוונה הזדונית למנוע את ההשכלה הגבוהה דווקא מהמוכשרים שבסטודנטים היהודים. לשם כך הומצאה "סלקציה הפוכה", שלפיה גם בבחירת המעטים (בתחום המכסה) יקבעו המקרה העיוור והפיס, ולא השקידה והכשרון. ואמנם, על פי רוב, דווקא המצטיינים ביותר (ואף אלה שסיימו את בית הספר התיכון עם מדליית זהב), לא זכו בדרך כלל בהגרלה.
למרות זאת, לא נחה דעת קאסו עליו, ובראשית 1914 הוא ביקש להפעיל את ההגרלה גם על קבלת יהודים בבתי הספר התיכוניים. כאן נקבע כי ההגרלה תופעל לא על מי שכבר נבחנו, אלא בין המועמדים לבחינות. כלומר, הזכייה בהגרלה איננה מבטיחה כניסה לבית הספר, אלא רק מעניקה זכות להיבחן! ההגרלה נקבעה לפעם אחת בשנה, כדי להבטיח שמקומו של נער יהודי שנכשל בבחינות לא ייתפס על ידי נער יהודי אחר, ואפילו המלחמה לא הביאה ליהודי רוסיה שום רווחה, כאשר קאסו נשאר על כנו עד שמת, לא לפני שנמלט מגרמניה באוניה שבה היה שלום עליכם גם כן, עם בניו שבפניהם סגר קאסו את שערי המדע הרוסי. קרה המקרה וירד גשם, והמיניסטר בחפזו שכח את מטרייתו. צורר היהודים נאלץ למצוא מחסה תחת מטרייתו של שלום עליכם, שלא חשב על "אחוזים" ו"הגרלות", אלא קיבל בנימוס את הגוי האלמוני, והוכיח שוב שלא רק מוח יש ליהודים, אלא גם לב".
הערות שוליים
[עריכה]- ^ פורסם בעיתון 'די ווארהייט' ("האמת") בארצות הברית ב-11 בדצמבר 1914, אחרי הידיעה על מות קאסו, שר ההשכלה של הצאר ניקולאי, בדצמבר 1914
- ^ בר בורוכוב, כתבים, כרך ג', תל אביב: הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים, תשט״ו-1955
- ^
קונסטנטין פובדונוסצב היה פרופסור למשפט וריאקציונר קיצוני, יועצו של הצאר אלכסנדר השלישי, ממנו קיבל סמכויות בלתי מוגבלות, ונקט בהן כדי לבטל את זכויות היהודים, ולכנס ועדות מקומיות לחקירת הגורמים לפרעות, שתמיד הגיעו למסקנה שהיהודים אשמים - ^ כתבים ג', עמודים 692–693
