ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קיז
כתוב אחד אומר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול, וכתוב אחד אומר כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. אמר רבי שמואל בר נחמני פעמים שהוא עושה בעבור שמו הגדול ופעמים שהוא עושה בעבור שמו ונחלתו. בחוצה לארץ בעבור שמו ונחלתו, בארץ בעבור שמו הגדול. אמר רבי ראובן לעולם הוא עושה בעבור שמו הגדול, הדא הוא דכתיב למעני למעני אעשה לכם בית ישראל:
כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר אין הואלה אלא תחלה כמה דאת אמר ועלה הואל וברך את עבדך. ר' נחמיה אומר אין הואלה (כז) אלא לינה, כמה דאת אמר הואל נא ולין וייטב לבך. ורבנן אמרין אין הואלה אלא שבועה, כמה דאת אמר ויואל שאול את העם:
בן שנה שאול במלכו. רבי זעירא בעו מימניתיה ולא קביל עילויה כיון דשמע הדא מתניתא חכם וחתן ונשיא מכפרין קביל עילויה. חכם מפני שיבה תקום וכתיב כי יגור אתך גר מה גר נמחלו לו עונותיו אף זה נמחלו לו ונותיו. חתן דכתיב וילך עשו אל ישמעאל וגו' וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה, אלא מלמד שנמחלו לו עונותיו. נשיא דכתיב בן שנה שאול במלכו וכי בן שנה היה שאול כשמלך, אלא מלמד שנמחלו לו כל עונותיו כבן שנה שלא טעם טעם חטא. רב הונא אמר כבן שנה שלא חטא ממימיו, מתקיף לה רב נחמן אימא כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה. חזה רב נחמן סיטא בחלמיה אמר נעניתי לכם עצמות שאול, הדר חזא סיוטא בחלמיה אמר נעניתי לך שאול בן קיש מלך ישראל. אמר ר' יהודה אמר שמואל מפני מה לא נמשכה מלכות שאול מפני שלא היה בה שום דופי, דאמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הצבור אא"כ היתה קופה של שרצים תלויה בצוארו שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך. אמר רבי יהודה אמר רב מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו שנאמר ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויהי כמחריש:
אם כה יאמרו אלינו דומו. אמר רב כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיהונתן בן שאול אינו נחש. רב בדיק במעברא כי הא דרב הוה אזיל לבי רב חנן בר רבא חתניה, חזי מעברא אתיא לאפיה, אמר יומא טובא לגיו. שמואל בדיק בספרא, ר' יוחנן בדיק בינוקא. תניא רבי שמעון בן אלעזר אורמ בית תינוק ואשה אע"פ שאין נחש יש סימן. אמר רבי אלעזר והוא דאיתחזק עד תלת זימנין שנאמר יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כולנה:
ויואל שאול את העם (כתוב ברמז ט"ז):
תדע לך כה החרם והשבועה בוא וראה משאול בן קיש שהחרים שיצומו כל העם מגדול ועד קטן שנאמר ארור האיש אשר יאכל לחם, וינהונתן בנו לא הייה שם ולא שמע וטבל את קצה המשענת אשר בידו בדבש ונתן בפיו ואכל והאירו עיניו. וראה שאול את פלשתים שהיו מחזקים בישראל מיד הבין שמעלו בני ישראל בחרם וראה בי"ב אבנים שעל כהן גדול וראה שהיתה אבנו של בנימן מכהה אורה וידע ששבט בנימן מעל בחרם והפיל גורלות ונלכד שאול ויהונתן בנו, מיד לקח שאול את חרבו ורצה להרוג את בנו, אמרו לו כל העם אדוננו המלך היא שגגה (כח) והקריבו קרבן עולה על שגגתו ונעתר לו ופדו אותו ממות שנאמר וירדו העם את יונתן ולא מת:
ויטבול אותה ביערת הדבש. תי המכבד והמרבץ והרודה את הדבש בשוגג בשבת חייב חטאת. הזיד ביום טוב לוקה את הארבעים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות. אמר רבי אלעזר מ"ט דר"א דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש, וכי מה ענין יער אצל דבש אלא לומר לך כיער מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף חלת הדבש הרודה ממנה בשבת חייב חטאת:
ועוד אמר ר"א כוורת דבורים הרי היא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול ואינה מקבלת טומאה במקומה, וחכמים אומרים אינו כקרקע וכו':
ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה. שנו רבותינו מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה מפני שהדבש וכל מיני מתיקה מאירים את העינים. אמר אביי לא שנו אלא לאחר אכילה אבל קודם אכילה גריר שנאמר וימצאו איש מצרי בשדה ויקחו אותו אל דוד ויתנו לו לחם ויאכל וישקוהו מים ויתנו לו פלח דבלה ושני צמוקים ויאכל ותשב רוחו אליו. מעשה בר' יהודה ור' יוסי שהיו מהלכין בדרך וכו':
ויאמר בגדתם. איתמר שחיטת לילה בבמת יחיד רב ושמואל חד אמר כשרה וחד אמר פסולה. קא מפלגי בדר' אליעזר דר' אליעזר רמי כתיב ויאמר בגדתם גולו אלי היום אבן גדולה ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם, וכתיב ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו. מר משני כאן בחולין כאן בקדשי קשדשים, ומר משני כאן בקדשי במה גדולה כאן בקדשי במה קטנה:
ושחטתם בזה ואכלתם. א"ר חסדאי מנין לבדיקת סכין לחכם מן התורה שנאמר ושחטתם בזה ואכלתם. והיכן פרע לו הקב"ה ביום מלחמת שנאמר והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאוןל ואת יונתן ותמצא לשאול וליונתן בנו. מי המציאה לו. רבי חני בש"ר יצחק המלאך המציאה לו:
ויבן שאול מזבח לה' אותו החל להיות ראש למלכים. א"ר יודן מאח שנתן נפשו על הדבר מעלה עליו הכתוב כאלו אותו החל: