ילקוט שמעוני/עמוס/רמז תקמא
בתחלה היה סוד ה' ליראיו שנאמר סוד ה' ליראיו. ואח"כ לישרים שנאמר סוד ה' ליראיו. ואח"כ לישראים שנאמר ואת ישררים סודו, ואח"כ לנביאים (א) כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו', אמר הקב"ה אברהם זה נביא הוא שנאמר השב אשת האיש כי נביא הוא ואיני מגלה לו וה' אמר המכסה אני מאברהםם:
אריה שאג מי לא יירא. הרואה ארי בחלום ישכים ויאמר אריה שאג קודים שיקדמנו פסוק אחר עלה אריה מסבכו (ברמז שפ"ב וברמז רנ"ט):
אמר ליה קיסר לר' יהושע אלהכון כאריה מתיל דכתיב אריה שאג מי לא יירא מאי רבותינו פרשא קטיל אריה, א"ל לאו להא אריה מתיל אלא כאריה דבי עילאי, א"ל בעינא דמחמת לי, א"ל לא מצית חזית ליה, א"ל איברא, בעא רחמי ועקר ליה מדוכתיה, כי הוה רחיק ארבע מאה פרסי נהים אפילו כל מעוברתא ושורא דרומאי נפל, כי הוה מרחק תלת מאה פרסי נהים נתור כבי ושני דגברי, ואף הוא נפל מכורסיה לארעא, אמר להי בעי עליה רחמי ואהדריה לדוכתיה. אמר ליה בעינא דחזינא לאלהכון אמר ליה לא מצית, אמר ליה איברא. אזל אוקמיה להדי יומא בתקופת תמוז אמר ליה דלי עיניך והסתכל ביה, א"ל לא מצינא, א"ל ומה יומא חד ממשמשי דקודדשא בריך הוא אמרת לא מצית, קודשא בריך הוא על אחת כמה וכמה. א"ל בעינא דאצבית ליה נהמא לאלהכון, א"ל לא מצית דנפישי גונדא, א"ל איברא, א"ל פוק צבי אגודא דרביתא דרויח עלמא, אזל טרח ששה ירחי דקייטא אתא זיקא כנשיה לימא הדר טרח ששה ירחי דסתוא אתא מטרא טבעיה לימא, א"ל מאי האי א"ל הני כנושאי וזלוחיא דאתו לקמיה, א"ל אי הכי לא מצינא:
כה אמר ה' כאשר יציל הרועה מפי הארי (ברמז רל"ו):