חות יאיר/רטז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רטז[עריכה]
תשובת הגאון מוהר"ר ישעי' זצ"ל א"ב דקק"ו על נדון הנ"ל.
מאחר שהגיעני זיו אותיות דמע"ל אמרתי לבוא בקצרה הגם שמפורש בתשובות הגאון מהר"ר מאיר לובלין בדף כ' סי' כ"ב וז"ל תשובה הגם שמנהגי תמיד לשמוע לעצת חכמים אחרונים שלא לכתוב שום פסק בדיני ממונות בלתי שמיעת הטענות מפי הצדדים בעלי דינים בעצמם כדאיתא במרדכי ובריב"ש אפי' בדרך שאלה ראובן ושמעון אלא א"כ שהשואלים הם בעצם הדיינים היושבים על אותו הדין מ"מ כאשר ידעתי שכ"ת הוא אחד ממנהיגים הגלילות ממדינת רוסיא ובלתי ספק אצלי שבידיעת חבירים היושבים עמך למשפט דין זה שלחה לידי הטענות הנזכרים עכ"ל.
והנה זו הקושיא וזו התשובה שבצידה שייך ג"כ בעסק זה ובכן מאחר שאני טרוד כעת בשאר שאלות ותשובות הבאים ממרחקים אמרתי שלא להאריך בזה והנחתי מן הצד אותן תשובות ממרחקים כדי למהר בדבר זה. והנה שני טענות שטוען לוי א' כנגד ראובן וא' כנגד שמעון אותה טענה שטוען כנגד ראובן זה הוא הדין המוזכר בסי' קכ"ה וזה שטוען כנגד שמעון זה הוא הדין המוזכר בסי' פ"ג. וכן מה שטוען נגד ראובן בוודאי הדין עם ראובן ושלא לצורך הביא טעמו מע"ל מאחר שנתפשרו יחד רו"ש ונתרצה ראובן לפטור שמעון מחיוב שבועה ושמעון נתרצה ליתן כ' ר"ט ונתן ע"ד כך ללוי וכו' כמבואר מע"ל זהו שלא לצורך אף שראובן לא הי' לו ידיעה מעולם מנתינת שמעון ליד לוי מ"מ אין ללוי שום טענה כמבואר באותו סי' סעי' ג' וז"ל וכ"ש אם אין המלוה מודה לשליח שחייב ליתנם לו אפי' אם אין לו נכסים אחרים עכ"ל וכמבואר בסעיף ד' ויש מי שאומר שאם בא השליח להחיק בהם בשביל חוב שיש לו ביד המלוה או המפקיד אינו יכול כדפירש הסמ"ע וז"ל הטעם מפורש בטור דס"ל דכל האומר תן או הולך לפלוני כמאן דאמר לו זכי ע"מ שתתננו בידו וכל זמן שלא קיים תנאו דהמשלח כאלו לא יצא מידו דמי עכ"ל .וזה היש מי שאומר הוא הרמ"ה שמביא הטור וכתב ע"ז מהר"ר יואב ב"ח ומסתברא כדעת הרמ"ה דהלכה רווחה כל היכא שעבר השליח ע"ד המשלחו בטל השליחות מעיקרא וכאלו לא יצא מיד המשלח ודלא כמ"ש בש"ע דלא הכריע עכ"ל.
א"כ אף שש"ע לא הכריע בין הדיעות מ"מ לא סותר שום דעת וב"ח הכריע כדכתוב לשון ומסתברא ואף שלא הכריע בש"ע מ"מ סמוך אדברי הטור שבטור נראה כמכריע כי מתחלה הביא בעל התרומו' וכתב אח"כ אבל הרמ"ה כתב וכו' ולא הביא כפשוטו דעת הרמ"ה כדרכו בשאר מקומות רק שמשמעות דעתו אף שבעל התרומות כתב כדעתו אבל הרמ"ה כתב וכו' וא"כ נראה שדעתו כדעת אחרונה הרמ"ה.
ובאמת אף שהטור והש"ע לא הכריעו כדעת הרמ"ה דהיינו לענין זה כמו שמביא שמה בב"ח וז"ל משמע דהרמ"ה קאמר אפי' בדלית ליה נכסים אחרים עכ"ל ואפשר ע"ז לא הכריעו אבל כשיש לו נכסים אחרים הוי דינו כאלו חי המשלח כדפירש בהדיא הסמ"ע בסעיף ד' שמה דכזה הכל מודים כאשר מביא הש"ע שמה בסעיף ג' בסתם בלי שום חולק.
וא"כ מכל הלין נשמע אף שלא ידע ראובן מתחילה ששמעון שלח לו המעות ע"י לוי מ"מ הדין עם ראובן כי כל זמן שלא בא ליד ראובן לא פקע שליחתו. ובוודאי לא דמי למתנה כדאית' בסי' ר"ה סעיף ג' שפשרה דינה כמכר ומחילה דינה כמתנה כדפירש הסמ"ע שמה מתוך שזה מוותר קצת וזה נותן קצת הוי כמכר וזה פשוט.
אך בטענה שטוען לוי כנגד שמעון הי' לכאורה נראה בסי' פ"ג כטענת שמעון כדכתיב שמה וז"ל וכן אם שלח עם המלוה מעות לאחרים וקבלם בשתיקה יכול לומר אח"כ אקבלם לעצמי עכ"ל וא"כ לפ"ז הי' לוי יכול לטעון לקבל לעצמו אף שתק. אבל באמת לא דמי ההוא דין לנדון דידן ולה כנגד שמעון צרכינן למימר אותו הטעם שמעל"כ כי אלו קיבל לוי המעות משמעון לחוד ליתן לראובן אז הי' יכול לומר דקבל לעצמו אבל באמת בנ"ד באו רו"ש שניהם ללוי לקבל הפס"ד והמעות וא"כ זה הלוי הי' שליח של שניהם. וכשם שאמרינן כל זמן שלא בא ליד ראובן לא פקע שליחתו דשמעון בטענה שטוען נגד ראובן כך אמרינן זה נגד טענה שמעון שלא פקע שליחתו של ראובן כי אדעתא דהכי פטרו ראובן את שמעון כדי לקיים שליחות שמעון ובאם שלא קיים שליחות שמעון אז לא קיים תנאו דראובן אז כאלו לא יצא הפס"ד מיד ראובן דמי והשבועה חל כדמעיקרא. א"כ מכל הלין נשמע שאין בטענת לוי שום ממש ואין לו לתפוס במעות הנשלש אצלו כי אין לו מגו כדאית' שאותו סעיף י"ט שאין לו מיגו נגד המשלח דהיינו שמעון כמו כן בנדון דידן אין לו מיגו נגד ראובן כי לוי הי' שליח של שניהם ואין להאריך לע"ע כי טרידנא באמת. הכותב בחפזון יום ו' י"א תמוז תמ"ד לפ"ק:
נאם ישעי' הלוי הורוויץ החונה פה ק"ק ורנקפורט.