חבל נחלתו יח כט
סימן כט- החזרת עזרא ונחמיה לשני ספרים
א. ספר נחמיה קרוי על שם עזרא
בבבא בתרא (טו ע"א) נאמר: "עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו. מסייעא ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה. ומאן אסקיה? נחמיה בן חכליה".
וא"כ לפי חכמים ספר עזרא כולל גם את ספר נחמיה, ובימינו הם נחלקים לשני ספרים.
רש"י (נחמיה א, א) מפרש: "דברי נחמיה וגו' – מכאן ואילך כתב נחמיה ספר זה".
כך מבוארת בסוגיא בסנהדרין (צג ע"ב) הסיבה לאיחוד הספרים על שם עזרא: "מכדי, כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו, ונחמיה בן חכליה מאי טעמא לא איקרי סיפרא על שמיה? אמר רבי ירמיה בר אבא: מפני שהחזיק טובה לעצמו, שנאמר זכרה – לי אלהי לטובה... רב יוסף אמר: מפני שסיפר בגנותן של ראשונים, שנאמר והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים וגו'. ואף על דניאל שגדול ממנו סיפר...".
מפרש רש"י (סנהדרין צג ע"ב): "מכדי וכו' – רוב דברים שבספר עזרא, ונחמיה אמרם".
"רב יוסף אמר – לאו אהכי איענש, דהא דוד נמי אמר כי האי גוונא, אלא לכך נענש – שספר בגנותן של ראשונים".
וכן ביד רמ"ה (סנהדרין צג ע"ב): "ודייקינן מכדי כל מילי דעזרא כו' כלומר מפני מה לא נקרא ספרו של נחמיה על שמו שהרי הוא היה אחרון וכל מילי דעזרא איהו כתבינהו אמר רב יוסף מפני שסיפר בגנותן של ראשונים שנאמר והפחות הראשונים כו' רבא אמר אף על דניאל דגדול ממנו סיפר מדקאמר הפחות הראשונים כולם בכלל... ומנא לן דגדול ממנו דכתיב והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה מאן נינהו אנשים זה חגי זכריה ומלאכי ומאחר (=שדניאל) דהוה עדיף מחגי זכריה ומלאכי דהוו נביאי כל שכן דהוה עדיף מנחמיה בן חכליה דלא הוה נביא".
[יש להעיר שהבקשה של נחמיה שהקב"ה יזכור לו את מעשיו מופיעה בנחמיה פרק יג ארבע פעמים.]
וכך מעיר ר' צדוק הכהן בספר תקנת השבין (אות ה): "ועזרא היה עם נחמיה יחד ראשי הדור כמו שאמרו בסנהדרין (ל"ו.), ושניהם ראשי אנשי כנסת הגדולה וראשי מביאי גאולה דבית שני לעולם שהוא אתערותא דלתתא דהופעת אור הגאולה הנזכר לעיל (סימן ד'), וכל ענין נחמיה כלול בעזרא דעל כן נקרא ספר נחמיה על שם עזרא כמו שאמרו בסנהדרין (צ"ג ע"ב) אף דשם נתן טעם על זה לעונש דנחמיה, סוף סוף הרי כלול כל ספרו שהוא חקיקת דברי חכמתו שחידש בעולם על שם עזרא והרי כלול בו ועל כן עשו עזרא לעיקר בכל מקום לנתינת התורה על ידו וליחס הלל לתלמידו".
וכך מעיר רעק"א בגליון הש"ס (סוכה יב ע"א) על רש"י שכתב: "צאו ההר פסוק זה בספר עזרא לעשות סוכות"...
והעיר רעק"א: "פסוק זה בנחמיה. וכן ברש"י בחומש דברים ל"ב, כ"ו: 'ודוגמתו מצינו בעזרא ותתן להם', והוא בנחמי' ט. וכן בביצה דף ט"ו ע"ב ברש"י ד"ה אכלו משמנים. וכן לשון הש"ס לקמן דף לז ע"א וכן בעזרא אומר צאו ההר וזהו עפ"י דברי חז"ל סנהדרין צג ע"ב מכדי כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו".
ועי' מקור חסד לרב ראובן מרגליות (ספר חסידים סי' תפב) שמביא עוד מקורות רבים מחז"ל ומדרשים שקוראים לספר נחמיה – עזרא.
וחכמים למדו מכאן מוסר.
כתב בספר חסידים (מרגליות, סימן תפב): "אם רואה אדם שעשו לו רעה ומספר בגנותן אם יש צדיק ביניהם אין לומר אתם עשיתם לפי שכולם מצרף. שהרי אביה המלך חשד את ירבעם ואמר ועמכם עגלי זהב והיה אחיה השלוני ביניהם, וכן נחמיה בפחות והיה דניאל ביניהם צדיק גמור לכך ניגוף אביה וספר עזרא לא נקרא על שם נחמיה".
וביערות דבש (ח"א דרוש טו) הוכיח את ציבור שומעיו כמה אדם צריך לחשב מילותיו מנחמיה שנענש.
ב. תמיהת הרב חיד"א
כתב החיד"א בספרו חומת אנך על נחמיה פרק א: "דברי נחמיה בן חכליה וכו'. בפ' חלק דף צ"ג אמרו מכדי כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו מ"ט לא אקרי ספרא על שמיה אמר רב ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו שנאמר זכרה לי אלהי לטובה וכו' רב יוסף אמר מפני שספר בגנותן של ראשונים שנאמר והפחות הראשונים אשר לפני וכו' ע"ש וצריך להבין דהאידנא קרו ליה ספר נחמיה נאמר לקרות וליכתב. וזה כמה מאות שנים בהגלות נגלות הדפוס בעולם מדפ"ס ועולה ספר נחמיה לחוד".
כלומר, הרב חיד"א תהה מדוע כבר מספר מאות שנים נחמיה הפך להיות ספר בפני עצמו ונקרא על שם נחמיה.
ואמנם הרב חיד"א כתב שהדבר השתנה מהתחדשות הדפוס, אבל מצאתי עדויות על כך הרבה לפני כן: רש"י, פעמיים, בשמואל (א' ו, יח) ובאיוב (לח, כח) קורא לספר בשם 'ספר נחמיה'.
וכן הר"י אברבנאל (דברים כג, ב) כותב ב'ספר נחמיה'. לעומת זאת מדברי ספר יוחסין במאמר הראשון (שהוא בן דורו של הר"י אברבנאל) משמע שספר נחמיה בימיו עדיין היה קרוי על שם עזרא (בעל ס' יוחסין היה ממגורשי ספרד בן ארבעים כשגורש.).
ג. חזרת שם הספר לנחמיה מנפלאות השם
כך כתב בספר סדר הדורות (חלק תנאים ואמוראים, אות ג'): "כתב בגלגולי נשמות אות א', רבן גמליאל היה גלגול נחמיה, ועל שאמר נחמיה זכרה לי אלוה לטובה נטרד רבן גמליאל מנשיאותו, כשם שלא נקרא ספר נחמיה על שמו, עכ"ל".
וכך ממשיך בחומת אנך (שם): "והנה בספר חזיונות1 כ"י להרב עיר וקדיש מהרח"ו ז"ל כתב דהגיד לו רבינו האר"י ז"ל דבן הראשון מבת שבע שמת הוא היה נחמיה התרשתא אדם גדול ולפי שמת בתחילה קודם מילה ולא זכה לשם גם אח"כ לא נקרא הספר על שמו אלא נטפל לספר עזרא זהת"ד.
"ואפשר לומר כי 'שם' גימט' 'ספר' וא"ש דבתחילה לא זכה לשם ולכן לא זכה שיקרא ספ"ר על שמו. "ועוד אפשר לומר דמה שאמר זכרה לי אלהי לטובה אי נמי במה שספר בגנותן של ראשונים ברוב הימים נתכפר ומה גם לפי מ"ש מהר"י סרוק ז"ל דרבן גמליאל עבר מן הנשיאות משום זה ובאותו הצער ובכמה זמן נתקן. ולכן בדורות אחרונים נקרא הספר נחמיה על שמו. ואינו מקרה ח"ו רק הכל בדקדוק גמור ומיהו יען היה הבן ראשון של בת שבע ולא זכה לשם דהוא רומז למ' ולא אערע דוד הע"ה בהאי באר כמ"ש בזהר הקדוש ושם וספר רומז למ' לכן אינו מכלל ד' ועשרים ספרים רק ספר עזרא לבד ולא ספר נחמיה ודוק היטב כי קצרתי וא"ש ההי"ב [ובקונטריס מראית העין שם כתבתי בסגנון אחר בס"ד ועיין ככר לאדן דף קצ"א]".
וכן בספר דף על הדף (סנהדרין צג ע"ב) כתב: "החיד"א בפתח עינים (בהשמטה שבסוף חי' על מסכת סנהדרין) כתב דבר חידוש, שהשתא בזמנינו שחולק הספרים וספר "נחמי'" נקרא על שמו, יש להניח מזה שכבר נתקן אותו חטא מה שאמר "זכרה לי אלקי לטובה", ומביא עוד ממקובלים שמה שהעבירו את רבן גמליאל מנשיאותו והעמידו ראב"ע במקומו, גם זה הצער הי' תיקון לזה, וממילא משמיא מצעדי גבר כוננו, שזה כמה מאות שנים נקרא ספר "נחמיה" על שמו".
(הרב חיד"א עוסק בכך בהרבה מקומות: מראית העין על סנהדרין, ככר לאדן, פתח עינים, חומת אנך, סוף שו"ת חיים שאל.)
ד. חלוקת הנכרים גרמה קריאת הספר על שם נחמיה
כתב בס' עלי תמר (חגיגה פ"ג ה"ח): "והנה מ"ש לעיל שספר נחמיה נקרא אצל רז"ל עזרא, כן הוא ששניהם מהווים ספר אחד בחשבון כ"ד ספרים. וכ"ה בסוכה י"ב וכן כתב בספר עזרה וכו', והוא מקרא בנחמיה, ובכ"ד. וחלוקת ספר עזרא לשני ספרים עזרא ונחמיה הוא כידוע נטע זר מבעלי הקונקורדנציא כמו שחילקו גם שמואל ומלכים לשני ספרים בניגוד למסורת ישראל, עיין בזה באריכות בספר מסורת התורה והנביאים להרב ר"פ פינפר ז"ל. ודבר זה היה בהעלם עין מרבינו הגדול רע"א ז"ל בגליון הש"ס בסוכה שם עיין שם".
ואיני חושב שדבר זה היה בהעלם מרעק"א, אלא שהסביר שכך נהגו חז"ל ולא סבר שהיה מן הראוי שחז"ל יכתבו נחמיה.
בשיטתו הלכו בספר דף על הדף (סנהדרין צג ע"ב) אולם הסבירו שהקב"ה עושה שליחותו אפילו ע"י נכרים:
"וצריך להוסיף, שאף שמה שנקרא ספר נחמיה על שמו, הוא חלוקה שנעשה ע"י אותם גוים, שחלקו בתנ"ך במספר פרקים ופסוקים, מ"מ כיון שנתקבל בכל תפוצת ישראל, מפלאות תמים דעים הוא ומהשגחה פרטית שיקרא "נחמי'" על שמו, אחרי שנתקן החטא".
כלומר אין לדחות כפי שנהג בעל עלי תמר את חלוקת הנכרים לנחמיה דמשמיא זיכו אותו שישוב וייקרא הספר על שמו.