ויקרא רבה טז א
א. [ עריכה ]
"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" - הה"ד (משלי ו, טז): "שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו" . ר' מאיר ורבנן:
- ר' מאיר אומר: שש ושבע הרי י"ג;
- ורבנן אמרי: שבע מקיימין[1]. ושבע דכתיב, זו שביעית שקשה כנגד כולם, ואיזה זה (יט): "משלח מדנים בין אחים".
ואלו הן: (יז): "עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם נקי", (יח): "לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה", (יט): "יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים". ואמר רבי יוחנן: וכולן לקו בצרעת:
- "עינים רמות" - מבנות ציון, דכתיב (ישעיה ג, טז) : "יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וּמְשַׂקְּרוֹת עינים", דכתיב (יז): "ושפח ה' קָדְקֹד בנות ציון", דהוויין שייפין ברומחין ומהלכין בגסות הרוח:
- "ותלכנה נטויות גרון" - שהיתה אחת מהן לובשת תכשיטיה והיתה מטה גרונה בשביל להראות את תכשיטיה.
- "מסקרות עינים" - רבי מני דקיסרי אמר: שהיו מסקרות עיניהם בסיקרא, וריש לקיש אמר: בקולריא אדומה.
- "הלוך וטפוף תלכנה" - כשהיתה אחת מהן ארוכה, היתה מביאה שתי קצרות, אחת מכאן ואחת מכאן, כדי שתראה ארוכה; וכשהיתה אחת מהן קצרה, היתה מביאה שתי קצרות, והיתה נותנת ברגליה קונדיריקון עבה, כדי שתראה ארוכה.
- "וברגליהם תעכסנה" - רבי אבא בר כהנא אמר: שהיתה צורות דרקון במנעליה, ורבנן אמרי: היתה מביאה שפופרת של ביצה, והיתה ממלאה אותה אפרסמון ונותנת אותה תחת עקיבה במנעליה, וכשהיתה רואה כת של בחורים - היתה רופסת עליה, והיתה אותו הריח מפעפע בהן כארס של עכנה.
- והיה הקדוש ברוך הוא אומר לישעיה: מה אלו עושות כאן?! יקומו ויגלו מכאן!
- והיה ישעיה אומר להם: עשו תשובה עד שלא יבוא עליכם שונאים!
- אמרו: אם יבואו שונאים עלינו, מה יהיו יכולים לעשות? שנאמר (ישעיה ה, יט): "האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה", דוכוס אחד רואני ונוטל אותי, אפרכוס רואה אותי ונוטל אותי, איסטרטליטוס רואה אותי ומושיב אותי בקרון, הוי "ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה" - ונדע דמן הוא דקיימא דילן או דיליה.
- כיון שגדלו עונות, באו השונאים, היו מתקשטות ויוצאות לפניהם כזונות, דוכוס ראה אותן ונטלן, אפרכוס ראה אותן ונטלן, אסטרטליטוס ראה אותן ונטלן ומושיב אותן בקרון. אמר הקב"ה: לא קיימא דילי וקיימא דילהון?! מה עשה? "וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בנות ציון", ר"א ור' יוסי ברבי חנינא:
- ר"א אומר: הלקן בצרעת, כדכתיב (ויקרא יד, נו): "ולשאת ולספחת";
- ר' יוסי בר חנינא אמר: העלה על ראשם משפחות משפחות של כנים;
- רבי חייא בר אבא אמר: עשאן שפחות מכודנות. מהו מכודנות? אמהן משעבדן.
- ר' חייא וחילפא בר אידי בשם רבי יוסי אמר: מהו "ושפח"? שמר משפחותיהם כדי שלא יתערב זרע קדש בעמי הארצות.
- אמר הקדוש ברוך הוא: יודע אני שאין או"ה בדילין מן הצרעת, מה עשה? "וה' פָּתְהֵן יְעָרֶה", רמז הקדוש ב"ה למעיניהם, והיא מוציאה דם, וממלא הקרון דם, והיה אותו שלטון נועצה ברומח ונותנה לפני הקרון, והיה קרון עוברות עליהן ומרמסן. הוא שירמיה אומר: (איכה ד, טו): "סורו טמא קראו למו". ר"מ אומר: לשון יוני הוא, סירון סירון.
- "לשון שקר" - ממרים, דכתיב (במדבר יב, א): "ותדבר מרים ואהרן במשה". ומנין שלקתה בצרעת? שנאמר (שם, י) "והענן סר מעל האהל והנה מרים מְצֹרַעַת כשלג".
- "וידים שופכות דם נקי" - מיואב, שנאמר (מ"א ב, לב): "והשיב ה' את דמו על ראשו". ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (ש"ב ג, כט): "יָחֻלוּ על ראש יואב וגו' זב וּמְצֹרָע".
- "לב חורש מחשבות און" - מעוזיה, שביקש לבוז כהונה גדולה. ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (מ"ב טו, ה): "וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו".
- "ורגלים ממהרות לרוץ לרעה" - מגיחזי, שנאמר (שם ה, כ) "ויאמר גחזי נער אלישע". ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (שם, כ) "וצרעת נעמן תדבק בך".
- "ומשלח מדנים בין אחים" - מפרעה, ששלח מדנים בין אברהם לשרה. ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (בראשית יב, יז): "וינגע ה' את פרעה".
אמר רשב"ג: פעם אחת הייתי מהלך בדרך מטבריא לצפורי. מצאני זקן אחד ואמר לי: כ"ד מיני שחין הן, ואין לך קשה לתשמיש המטה חוץ מבעל ראתן בלבד. אמר רבי פדת: ובו לקה פרעה. לפיכך היה משה מזהיר את ישראל: "זאת תהיה תורת המצרע" - המוציא שם רע.
תניא, אמר ר' יוסי: שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים: כ"ד מיני שחין הן, וכולן אמרו חכמים תשמיש המטה קשה להן, ובעל ראתן קשה מכלן. ממאי הוי? תנינא: הקיז דם ושמש מטתו הוין ליה בנים נכפין וכו'.
אמר ר"י: הזהרו מזבובי בעלי ראתן. רבי זירא לא הוה יתיב בגויה, ר"א לא עייל באהליה, ר' אמי ור' אסי לא הוו אכלין ביעא דיליה; ועל זה נאמר "זאת תהיה וגו'".
הערות
[עריכה]- ^ פי' שבע דווקא הן ולא יותר, והאי דכתיב "שש" ו"שבע", ולא כתיב "שבע שנא" היינו כמו "השביעית" (מתנות כהונה)