אגרת עליית הנשמה

אגרת עליית הנשמה

זאת האגרת שנתן הרב רבי ישראל בעש״ט זלה״ה לרבינו המחבר מו״ה יעקב יוסף הכהן, שיותן לגיסו רבי גרשון קוטווער שהיה בארץ הקודש. ועל ידי עיכוב שהיה מהשם ברוך הוא לא נסע לארץ ישראל, ונשאר בידו כדי לזכות עמינו בני ישראל

מתוך: בן פורת יוסף, קוריץ, תקמ״א, דף ק׳, עמוד א׳–ב׳; עם מעט הגהות (חלקן על פי העתקת כתב-יד בתוך "שבחי הבעש"ט", מהדורת מונדשיין, תשמ"א)

לכבוד אהובי גיסי חביבי וידידי כנפשי ולבבי, ה״ה הרבני המופלא החסיד המפורסם בתורה וביראה כבוד מוהר״ר אברהם גרשון נ״י וכל אשר לך שלום, ולאשתו הצנועה מרת בלומא עם כל יוצאי חלציהם, כולם יעמדו על הברכה של חיים אמן סלה.

גלילות ידי קדשו קבלתי ביריד לוקא שנת תק״י לפ״ק, אשר שלחת על ידי המשולח שהלך מירושלים, ושם נכתב בתכלית הקיצור, ושם נאמר כי כבר כתבת באריכות לכל אחד ואחד על ידי איש אחד שנסע למצרים. אמנם אותן הכתבים הנכתבים באריכות לא הגיעו לידי, וצער גדול היה לי על זה אשר לא ראיתי תמונת ידך קודש אשר כתבת בפרטות, ובוודאי זה מחמת קלקול המדינות בעוונותינו הרבים, שנתפשט הדבר בכל המדינות, כי גם קרוב לסביבותינו הגיע הדבר, בק״ק מאהילוב ובמדינות וואליחאיא ובמדינות קדר. וגם שם נאמר כי אותן החדושים וסודות אשר כתבתי לך על ידי הסופר הרב המוכיח דק״ק פאלנאיא לא הגיעו לידך, וצער גדול היה לי גם כן על זה, כי בוודאי נחת גדול היה לך אם הגיעו לידך; אמנם לעת עתה שכחתי כמה דברים מהם, אך פרטים מהם מה שאני זוכר אכתוב לך בקיצור גדול:

כי בראש השנה שנת תק״ז, עשיתי השבעת עליית הנשמה כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי. ואשר ראיתי ולמדתי בהעלות לשם – בלתי אפשרי לספר ולדבר אפילו פה אל פה. אך בחזירתי לגן עדן התחתון, וראיתי כמה נשמות החיים והמתים, הידועים לי ושאינם ידועים לי, בלי שיעור ומספר, ברצוא ושוב לעלות מעולם לעולם דרך העמוד הידוע ליודעי חן, בשמחה רבה וגדולה אשר ילאה הפה לספר וכבד אוזן הגשמי לשמוע, וגם רשעים רבים חזרו בתשובה ונמחל להם עוונותיהם, באשר שהיה עת רצון גדול, שגם בעיני יפלא מאוד שכמה וכמה נתקבלו בתשובה שגם אתה ידעת אותם; והיה ביניהם גם כן שמחה רבה עד מאוד, ועלו גם כן בעליות הנ״ל. וכולם כאחד בקשו ממני והרצו בי עד בוש, באמרם: ”לרום מעלת כבוד תורתך, חננך ה׳ בבינה יתירה להשיג ולדעת מענינים האלה, עמנו תעלה להיות לנו לעזר ולסעד”. ומחמת השמחה הגדולה שראיתי ביניהם אמרתי לעלות עמהם.

וראיתי במראה כי הס״ם עלה לקטרג בשמחה גדולה אשר לא היה כמוהו, ופעל פעולותיו גזירות שמד על כמה נפשות שיהרגו במיתות משונות. ואחזתני פלצות, ומסרתי ממש נפשי, ובקשתי ממורי ורבי שלי שילך עמי, כי סכנה גדולה לילך ולעלות לעולמות העליונים, כי מיום היותי על עמדי לא עליתי בעליות גדולות כמוהו.

ועליתי מדרגה אחר מדרגה, עד שנכנסתי להיכל משיח, ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים, וגם עם שבעה רועים. ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאוד, ואיני יודע לשמחה זו מה עושה; והייתי סובר שהשמחה זו חס ושלום על פטירתי מהעולם הזה. והודיעו לי אחר כך שאיני נפטר עדיין, כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה על ידי תורותיהם הקדושה, אבל מהות השמחה איני יודע עד היום הזה.

ושאלתי את פי משיח: ”אימת אתי מר?”, והשיב לי: ”בזאת תדע: בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך; ואז יכלו כל הקליפות, ויהיה עת רצון וישועה”. ותמהתי על זה, והיה לי צער גדול באריכות הזמן כל כך, מתי זה אפשר להיות. אך ממה שלמדתי שם שלשה דברים סגולות ושלשה שמות הקדושים, והם בנקל ללמוד ולפרוש, ונתקרר דעתי, וחשבתי אפשר על ידי זה יוכלו גם כן אנשי גילי לבוא למדרגה ובחינה כמותי, דהיינו: בהיותם יכולים לעליות נשמות, וילמדו וישיגו כמו אני. ולא נתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת, ובקשתי עבורך ללמוד אותך, ולא הורשתי כלל. ומושבע ועומד אני על זה.

אך זאת אני מודיעך, והשם יהיה בעזרך; ואל יעליזו, ובפרט בארץ הקדושה: בעת תפלתך ולמודך, וכל דיבור ודיבור ומוצא שפתיך, תכוין ליחד שם. כי בכל אות ואות יש עולמות ונשמות ואלקות, ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה, ואחר כך מתקשרים ומתיחדים האותיות ונעשים תיבה, ומתייחדים יחוד אמתי באלהות, ותכלול נשמתך עמהם בכל בחינה ובחינה מהנ״ל, ומתיחדים כל העולמות כאחד, ועולים ונעשים שמחה ותענוג גדול לאין שיעור; בהבינך בשמחת חתן וכלה בקטנות וגשמיות, וכל שכן במעלה העליונה כזאת. ובוודאי ד' יהיה בעזרך, ובכל אשר תפנה תצליח ותשכיל, תן לחכם ויחכם עוד. וכן תתפלל עבורי בכונה הזאת שאזכה להסת[ו]פף בנחלת ד' בחיים, ובעד שארית הנמצא בחוץ לארץ.

וגם התפללתי שם על מה עשה ה' ככה, ומה חרי האף הגדול הזה, על אשר נמסר להס״ם כמה נפשות מישראל להריגה, ומהם כמה נפשות שנשתמדו ואחר כך נהרגו, ונתנו לי רשות לשאול את פי הס״ם בעצמו. ושאלתי את פי הס״ם מה ראה על ככה, ומה דעתו בזה שימירו דתם ואחר כך נהרגין; והשיב לי שכוונתי [צריך להיות: שכוונתו] לשם שמים, [כי אם יהיו נשארין חיים אחר המרת דת, אז כשיהיה עוד איזה גזירות עלילות, אזי לא יקדשו שם שמים, רק שכולם ימירו דתם להציל על נפשם; לכך היה פעולתו שאלו שימירו דתם נהרגו אחר כך, ועל ידי זה לא ימיר דתו שום בר ישראל, ויקדשו שם שמים (נוסף על פי העתקה מכתב-יד)]. וכך היה בעוונותינו הרבים אחר זה, שבק״ק זאסלב היה עלילה על כמה נפשות, ושנים מהם המירו דתם ואחר כך הרגו אותם, והשאר קידשו שם שמים בקדושה גדולה, ומתו במיתות משונות. ואחר זה היה עלילות בק״ק סיבטובקע ובק״ק דונאוויץ, ואז לא המירו דתם אחר ראותן מעשה הנ״ל דק״ק זאסלב, רק כולם מסרו נפשם על קידוש השם, וקדשו שם שמים ועמדו בנסיון. ובזכות זה יבא משיחנו וינקום נקמתינו וכפר אדמתו עמו.

ובראש השנה שנת תק״י עשיתי עליית הנשמה כידוע, וראיתי קטרוג גדול, עד שכמעט ניתן להס״ם רשות לחרב כללות מדינות וקהלות. ומסרתי את נפשי, והתפללתי: ”נפלה נא ביד ה׳, ואל נפלה בידי אדם!”. ונתנו לי רשות שיהיה תמורת זה חולשות גדולות ודבר אשר לא היה כמוהו בכל מדינות פולין ושאר מדינות הקרובים לנו. וכך היה, שנתפשט החולשה עד למאוד אשר אין יוכל להספר, וגם הדבר בשאר מדינות. ונשאתי ונתתי עם החבורה שלי לומר קטורת בהשכמה לבטל הדינין הנ״ל, וגילו לי בחזיון לילה: ”הלא אתה ביררת לך בעצמך נפלה נא ביד ה׳, וכנ״ל, ולמה אתה רוצה לבטל, הלא אין קטיגור וכו׳”. ומאז לא אמרתי קטורת ולא התפללתי על זה. רק בהושענא רבה הלכתי לבית הכנסת עם כל העולם על ידי כמה השבעות מחמת פחד גדול, ואמרתי פעם אחת קטורת כדי שלא נתפשט [צריך להיות: יתפשט] הדבר לסביבותינו, וכך עלתה בידינו בעזרת ה׳.

ורציתי להרחיב הדבור ולטייל באריכות. אך מחמת הדמעות, אשר נזכרתי פרידתך ממני – לא יכלתי לדבר. אך בקשתי ממך לחזור על דברי מוסר שלי שאמרתי לך כמה פעמים, ולהיות תמיד על רעיונך, ולהגות בהם ולדקדק בהם. בודאי תמצא בכל דבור ודבור כמה מיני מתיקות, כי לא דבר רֵק הוא מה שאמרתי לך, כי השם יודע שאין אני מייאש עצמי מנסוע לארץ ישראל אם יהיה רצון השם, ולהיות עמך ביחד. אך אין הזמן מסכים לזה.

וגם אל ירע בעיניך על אשר לא שלחתי לך מעות, כי מחמת בגידת הזמן אשר היה עמדי מחמת דבר ורעב, וכמה טפלי דתלי בי ממשפחתנו לפרנס ולכלכל אותם חוץ משאר עניי ישראל – ותתום הכסף, ולא נשאר בלתי אם גויתינו. ואם ירצה ה׳, כי ירחיב ה׳ וכו׳, אז בודאי וכו׳.

וגם נכדי החתן החשוב כבוד אפרים, עלוי גדול בתכלית הלימוד. בודאי אם יהיה שעת הכושר, מה ראוי היה לבא בעצמך לכאן ולראות ולֵיראות עמי פנים אל פנים, ולשמוח בשמחתינו כאשר הבטיח אותי.

גם בקשתי מאוד ומאוד, אודות מחותני הרב המפורסם החסיד מ׳ יוסף כ״ץ עובד ה׳, לקרבו אותו בשתי ידים ובכל מיני הנייתא. כי מעשיו רצוים לפני השם יתברך וכל מעשיו לשם שמים. וגם לכתוב בעדו להגבירים, לעשות לו הספקה טובה, ולתמכו אותו ישיבה שיש בה סמיכה. כי בודאי יהיה לך לנחת אם יהיה אתך עמך במחיצתך.

כה דברי אהובך גיסך, המצפה לראותך פנים אל פנים, ומתפלל בעד אריכות ימיך ואשתך ויוצאי חלציכם, וד[ו]רש שלומם כל הימים לרבות הלילות לאורך ימים טובים אמן סלה,
ישראל בעש״ט מק״ק מעזיבוש