האוקאז של ואלוייב
האוקאז של ואלוייב היה אוקאז סודי מה־18 ביולי 1863 שנכתב בידי שר הפנים של האימפריה הרוסית, פיוטר ואלוייב, שעצר חלק גדול מהפרסומים בשפה האוקראינית. שמו המלא של המסמך היה "חוזר משרד הפנים של פיוטר אלכסנדרוביץ' ואלוייב אל וועדות הצנזורה של קייב, מוסקבה וסנט פטרבורג מה־18 ביולי 1863". האוקאז פורסם לראשונה בשנת 1904 בספר "עידן הרפורמות בצנזורה 1859—1865" («Эпоха цензурных реформ 1859—1865 гг»).
הטקסט בהמשך הוא תרגום לעברית של המקור הרוסי:
תוכן האוקאז
[עריכה]18 ביולי, 1863.
זה זמן רב שמתנהלים ויכוחים בעיתונות אודות היתכנות קיומה של ספרות נבדלת ברוסית-הקטנה[1]. שורש הוויכוחים מקורו ביצירות של סופרים מסויימים, שהצטיינו בכישרון רב ובמקוריות רבה. לאחרונה שאלת הספרות הרוסית-הקטנה קיבלה טבע אחר מסיבות פוליטיות, אשר אין להן דבר עם עניין ספרותי של ממש. בעבר החזיקו בחיבורים בשפה הרוסית-הקטנה רק בני המעמד הגבוה בדרום רוסיה, אך לאחרונה שוחרי הלאום הרוסי-הקטן הפנו את תשומת ליבם להמונים חסרי-ההשכלה, ואלה מביניהם החותרים למימוש השאיפות הפוליטיות שלהם החלו לעסוק, בתואנה של הפצת דעת, בהפצת ספרי קריאה למתחילים, עזרי קריאה, ספרי דקדוק, גאוגרפיה וכו'. בתוך אותם אנשים היה חלק גדול שאודות מעשיו הנפשעים נערכה חקירה בוועדה מיוחדת.
בסנט פטרבורג אפילו נאספות תרומות לשם הוצאת ספרים זולים בניב הרוסי-הדרומי[2] רבים מהספרים הללו כבר הוגשו לעיון בוועדת הצנזורה של סנט פטרבורג. מספר לא קטן של ספרים כאלה מוצג גם בפני וועדת הצנזורה של קייב. זו האחרונה מתקשה במיוחד באישור הפרסומים המוזכרים לעיל, בהתחשב בנסיבות הבאות: הלימודים בכל המוסדות ללא יוצא מן הכלל נערך בשפה הרוסית הכללית[3], והשימוש בשפה הרוסית הקטנה אינו מורשה במוסדות לימודים כלל; השאלה אודות התועלת ואפשרות השימוש בבתי-ספר בניב הזה לא רק שלא הוכרעה, אלא שגם עצם העלאתה מתקבל על ידי מרבית הרוסית-הקטנים[4] בהתמרמרות, שמובעת תדיר בכתב. הם מוכיחים ביסודיות, ששפה רוסית-קטנה נפרדת מעולם לא הייתה, איננה קיימת, ולא יכולה להיות, ושהניב שלהם, המשמש בפי פשוטי העם, הוא אותה שפה רוסית ממש שרק התקלקלה בהשפעתה של פולין; שהשפה הרוסית-הכללית מובנת לרוסים-הקטנים באותו אופן שהיא מובנת לרוסים-הגדולים, ואפילו מובנת עבורם יותר מאשר השפה הנוצרת כעת בידי רוסים-קטנים מסויימים ובמיוחד פולנים, זו שמכונה אוקראינית. את בני אותו החוג, שמתאמץ להוכיח את ההפך, מגנים מרבית הרוסים-הקטנים כשוגים בכוונות בדלניות, המזיקות לרוסיה והרות-אסון עבור רוסיה-הקטנה.
תופעה זו ראויה לציון ומצערת עוד יותר, בכך שהיא תואמת את הכוונות הפוליטיות של הפולנים, וספק אם לא להם היא חבה את קיומה, אם לשפוט לפי כתבי-היד שהוגשו לצנזורה, ולפי זה שמרבית החיבורים ברוסית-הקטנה אכן מגיעים מהפולנים. לבסוף, גם המושל הכללי של קייב מוצא למסוכן ומזיק את הוצאתו לאור של התרגום לרוסית-הקטנה של הברית החדשה שהוגש לאחרונה לצנזורה בידי הכנסיה.
בהתחשב מצד אחד במצב המדאיג של החברה המוטרדת עקב אירועים פוליטיים ומצד שני בכך שלימוד קריאה בניבים המקומיים עדיין לא אושר באופן חוקי, שר הפנים הכיר כהכרחי, עד להגעה להסכמה עם שר החינוך, עם ראש הסינוד הקדוש ועם מפקד הז'נדרמריה, בקשר להדפסת ספרים בשפה הרוסית-הקטנה, להורות למשרדי הצנזורה לאפשר רק הגעתן לדפוס של יצירות בשפה זו המצויות בתחום הספרות היפה; ואת התרת הספרים ברוסית-הקטנה בנושאי דת, כמו גם ספרי לימוד ובכלל ספרים למתחילים בקריאה להפסיק. החלטה זו הובאה לידיעת הקיסר, והוד גדולתו העניק לה את הסכמתו המלכותית.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ במאה ה־19 באימפריה הרוסית נחשב שהתקיימו שלושה סוגים של רוסית: Великорусский (וליקורוסקי), "רוסית גדולה" היא הרוסית; Малорусский (מאלורוסקי), "רוסית קטנה" היא האוקראינית; ו־Белорусский (בלורוסית), "רוסית לבנה" היא הבלארוסית.
לעתים האוקראינית והבלארוסית כונו Малороссийский (מאלורוסייסקי) ו־Белороссийский (בלורוסייסקי) בהתאמה, צורות שהדגישו את היותן "סוגים של רוסית". במקרים רבים הן גם כונו Малорусское наречие ו־Белорусское наречие, כלומר "הניב הרוסי הקטן" ו"הניב הרוסי הלבן" בהתאמה, כדי להדגיש את היותן ניבים, ולא שפות נפרדות של ממש. - ^ שוב, זוהי התייחסות לאוקראינית, כמו שניתן לראות משיוך "הניב הרוסי הקטן" לדרום רוסיה לעיל.
- ^ גם כאן הכוונה היא ל"רוסית הגדולה".
- ^ לחילופין, "אנשי רוסיה הקטנה"; הכוונה היא לאוקראינים.
