ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/שבת/פרק א/משנה ב
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
|
משנה ב בדפוס וילנא. במהדורה זו נביא גם מקורות לעדי נוסח ומאמרים על השוואת הנוסח למסורות אחרות כפי שאלו הגיעו אלינו מכתבי היד ומן הגניזה: משנה, ירושלמי, מדרשי הלכה, והנוסח כפי שהיה לראשונים. מסכת שבת בדפוס וילנא נשענת על כתבי היד: |
מהדורה מעומדת של התלמוד הבבלי
|
שבת דף ט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
שבת פרק א משנה ב[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה - עד שיתפלל.
- לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין.
- ואם התחילו אין מפסיקין. מפסיקין (לק"ש לקרות "שמע!") ואין מפסיקין לתפלה:
תלמוד בבלי על שבת פרק א משנה ב[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
דיוק מושגים (מתחיל דרך דיון מתי זמן מנחה)[עריכה]
{{רן? הי סמוך למנחה? אילימא למנחה גדולה - אמאי לא? האיכא שהות ביום טובא. אלא סמוך למנחה קטנה? אם התחילו אין מפסיקין? נימא תיהוי תיובתא דר' יהושע בן לוי? דאמר ר' יהושע בן לוי:
- כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה
לא. לעולם סמוך למנחה גדולה. ובתספורת בן אלעשה.
ולא למרחץ - לכולא מילתא דמרחץ. ולא לבורסקי - לבורסקי גדולה. ולא לאכול - בסעודה גדולה. ולא לדין - בתחלת דין.
רב אחא בר יעקב אמר: לעולם בתספורת דידן. לכתחלה אמאי לא ישב? גזירה שמא ישבר הזוג.
ולא למרחץ - להזיע בעלמא, לכתחלה אמאי לא? גזירה שמא יתעלפה.
ולא לבורסקי - לעיוני בעלמא, לכתחלה אמאי לא? דילמא חזי פסידא בזביניה ומטריד
ולא לאכול - בסעודה קטנה, לכתחלה אמאי לא? דילמא אתי לאמשוכי.
ולא לדין - בגמר הדין, לכתחלה אמאי לא? דילמא חזי טעמא וסתר דינא. }}
תחילת הפעולות[עריכה]
מאימתי התחלת תספורת? אמר רב אבין: משיניח מעפורת של ספרין על ברכיו.
ומאימתי התחלת מרחץ? אמר רב אבין: משיערה מעפרתו הימנו.
ומאימתי התחלת בורסקי? משיקשור בין כתיפיו.
ומאימתי התחלת אכילה?
רב אמר: משיטול ידיו.
ור' חנינא אמר: משיתיר חגורה.
ולא פליגי. הא לן והא להו:
אמר אביי הני חברין בבלאי:
למאן דאמר תפלת ערבית רשות: כיון דשרא ליה המייניה לא מטרחינן ליה.
ולמ"ד חובה: מטרחינן ליה.
והא תפלת מנחה דלכולי עלמא חובה היא?! ותנן: אם התחילו אין מפסיקין?!
ואמר רבי חנינא משיתיר חגורו
|
שבת דף י עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
שבת פרק א משנה ג[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה - שמא ישכח ויצא.
- ולא הלבלר בקולמוסו.
- ולא יפלה את כליו ולא יקרא - לאור הנר.
- באמת אמרו:
- החזן רואה היכן תינוקות קוראין, אבל הוא לא יקרא.
- כיוצא בו, לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה:
תלמוד בבלי על שבת פרק א משנה ג[עריכה]
שתיה בגבול הכרמלית[עריכה]
|
שבת דף יא עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
תנן התם:
לא יעמוד אדם ברה"י - וישתה ברה"ר.
...בר"ה - וישתה ברה"י.
אבל אם הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה מותר.
וכן בגת.
איבעיא להו כרמלית מאי?
אמר אביי היא היא!
רבא אמר אהיא? גופה - גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה?!
אמר אביי מנא אמינא לה? דקתני "וכן בגת". מאי גת? אי רשות היחיד - תנינא! אי רשות הרבים - תנינא! אלא לאו כרמלית?
רבא אמר "וכן בגת" - לענין מעשר.
וכן אמר רב ששת: "וכן בגת" - לענין מעשר. דתנן:
שותין על הגת בין על החמין בין על הצונן ופטור - דברי ר' מאיר
ר' אלעזר בר' צדוק מחייב
וחכ"א: על החמין - חייב. על הצונן - פטור, מפני שהוא מחזיר את המותר.
תנן:
לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה - שמא ישכח ויצא.
מאי? לאו דתחובה לו בבגדו?
לא. דנקיט ליה בידיה.
ת"ש:
לא יצא החייט במחטו התחובה לו בבגדו.
מאי? לאו בערב שבת?
לא. דכי תניא ההיא בשבת? והתניא?
לא יצא החייט במחטו התחובה בבגדו בע"ש עם חשיכה.
הא? מני? רבי יהודה היא! דאמר: אומן דרך אומנתו חייב. דתניא:
לא יצא החייט במחטו התחובה לו בבגדו, ולא נגר בקיסם שבאזנו,
ולא סורק במשיחה שבאזנו, ולא גרדי באירא שבאזנו,
ולא צבע בדוגמא שבצוארו, ולא שולחני בדינר שבאזנו.
ואם יצא - פטור, אבל אסור דברי ר"מ.
ר' יהודה אומר:
אומן דרך אומנתו - חייב.
ושאר כל אדם - פטור.
תני חדא: לא יצא הזב בכיסו - ואם יצא פטור אבל אסור
ותניא אידך: לא יצא... ואם יצא חייב חטאת.
אמר רב יוסף: לא קשיא! הא ר"מ הא ר' יהודה.
א"ל אביי:
אימור דשמעת ליה לרבי מאיר במידי דלאו היינו אורחיה, במידי דהיינו אורחיה מי שמעת ליה?
דאי לא תימא הכי? אלא מעתה הדיוט שחקק קב בבקעת בשבת - לר"מ הכי נמי דלא מחייב?
אלא אמר רב המנונא: לא קשיא! כאן בזב בעל שתי ראיות, כאן בזב בעל ג' ראיות.
מ"ש זב בעל שתי ראיות דחייב - דמיבעי ליה לבדיקה
זב בעל ג' נמי מיבעי ליה לספירה?!
לא נצרכא אלא לבו ביום.
והא מיבעי ליה כדי שלא יטנפו כליו?
|
שבת דף יב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
א"ר זירא האי תנא הוא דאמר: כל אצולי טינוף לא קא חשיב. דתנן
הכופה קערה על הכותל,
אם בשביל שתודח הקער' הרי זה בכי יותן
אם בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן
מי דמי?
התם לא קא בעי להו להני משקין כלל
הכא קא בעי להו להאי כיס לקבולי ביה זיבה
הא לא דמיא אלא לסיפא!
עריבה שירד דלף לתוכה,
מים הניתזין והנצפין - אינן בכי יותן.
ושבתוכה - הרי זה בכי יותן.
אלא אביי ורבא דאמרי תרווייהו:
ל"ק! הא ר' יהודה והא ר' שמעון.
יציאה בתפילין ומשמושם[עריכה]
תני דבי רבי ישמעאל:
יוצא אדם בתפילין בע"ש עם חשיכה.
מאי טעמא? כיון דאמר רבה בר רב הונא:
חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה
ק"ו מציץ.
מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת, אמרה תורה (שמות כח, לח) והיה על מצחו תמיד - שלא יסיח דעתו ממנו
תפילין - שיש בהן אזכרות הרבה - על אחת כמה וכמה?!
הלכך מידכר דכיר להו.
משמוש הבגדים בערב שבת[עריכה]
תניא:
חנניא אומר: חייב אדם למשמש בבגדו ע"ש עם חשכה
אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבת!
פליית כינים מבגדים לאור הנר[עריכה]
לא יפלה את כליו כו':
איבעיא להו:
לא יפלה את כליו - ביום, שמא יהרוג, ורבי אליעזר היא? דתניא:
אמר רבי אליעזר: ההורג כינה בשבת - כאילו הורג גמל!!
ולא יקרא לאור הנר - שמא יטה?
או דילמא תרוייהו שמא יטה?
ת"ש:
אין פולין ואין קורין לאור הנר.
מי אלימא ממתניתין?
ת"ש:
אין פולין לאור הנר ואין קורין לאור הנר.
אלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון.
ש"מ דתרוייהו שמא יטה? ש"מ!
אמר רב יהודה אמר שמואל ואפילו להבחין בין בגדו לבגדי אשתו.
אמר רבא:
לא אמרן אלא דבני מחוזא, אבל דבני חקליתא מידע ידעי.
ודבני מחוזא נמי לא אמרן אלא דזקנות, אבל דילדות מידע ידיעי.
התנהגות נאותה בציבור[עריכה]
ת"ר:
- אין פולין ברה"ר מפני הכבוד
- כיוצא בו אמר (רב) יהודה ואמרי לה רבי נחמיה:
- אין עושין אפיקטויזין ברה"ר מפני הכבוד.
פליית כינים בשבת[עריכה]
ת"ר:
המפלה את כליו מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג.
אבא שאול אומר: נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול.
אמר רב הונא:
הלכה: מולל וזורק וזהו כבודו. ואפי' בחול!
רבה מקטע להו, ורב ששת מקטע להו.
רבא שדי להו לקנא דמיא.
אמר להו רב נחמן: לבנתיה קטולין ואשמעינן לי קלא דסנוותי.
ברייתות רבי שמעון בן אלעזר, וביקור חולים[עריכה]
תניא:
- רשב"א אומר:
- אין הורגין את המאכולת בשבת דברי ב"ש
- וב"ה מתירין.
- וכן היה רשב"א אומר משום רשב"ג:
- אין משדכין את התינוקות לֵאָרֵס, ולא את התינוק ללמדו ספר, וללמדו אומנות
- ואין מנחמין אבלים ואין מבקרין חולין בשבת דברי בית שמאי
- וב"ה מתירין:
|
שבת דף יב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
{{רן| ת"ר
- הנכנס לבקר את החולה אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא
- ור"מ אומר: יכולה היא שתרחם.
- רבי יהודה אומר: המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל.
- רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל.
- שבנא איש ירושלים בכניסתו אומר: שלום וביציאתו אומר:
- שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא
- ורחמיו מרובין ושבתו בשלום.
|
תהלת אשרי משכיל אל דל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'! ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר (י)[וְ]אֻשַּׁר בָּאָרֶץ! וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו. ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי! כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ. אֲנִי אָמַרְתִּי: "ה'!! חָנֵּנִי!! רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ!! |
כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא?
מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל.
כמאן? כר' יוסי!
ואמר רבי חנינא:
בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת.
אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה
זימנין אמר: המקום יפקדך לשלום.
וזימנין אמר: (ליה) רחמנא ידכרינך לשלם.
היכי עביד הכי?! והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי!
ואמר רבי יוחנן:
כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו
שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי.
שאני חולה - דשכינה עמו.
דאמר רב ענן:
אמר רב: מנין ששכינה סועד את החולה
שנאמר (תהלים מא, ד) ה' יסעדנו על ערש דוי
תניא נמי הכי:
הנכנס לבקר את החולה - לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא,
אלא מתעטף ויושב לפניו - מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה.
שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי
ואמר רבא:
אמר רבין: מנין שהקב"ה זן את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.