ביאור:מבנה מיכה ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

[ע"פ ר' שרלו]

בדברי הנביאים יש הרבה נבואות טובות על העתיד, ואנחנו אמורים להאמין שהנבואות האלו יכולות להתגשם בכל רגע - אפילו עכשיו, ברגע זה! אבל המציאות בימינו נראית כל-כך שונה מהנבואות - אז איך אפשר להאמין שהנבואות יתגשמו עכשיו?! לנביא מיכה היתה (כנראה) בעיה דומה. הוא קיבל מה' נבואות נפלאות לעתיד - אבל אז ראה שהמציאות בשטח בכלל לא מתאימה לנבואות.

מיכה ד ח: "ואתה מגדל עדר, עופל בת ציון - עדיך תאתה, ובאה הממשלה הראשונה, ממלכת לבת ירושלים . עתה, למה תריעי ריע? המלך אין בך, אם יועצך אבד -- כי החזיקך חיל כיולדה?! ": הוא ניבא שבקרוב תשוב לירושלים הממשלה הראשונה, המלכות המפוארת של דוד ושלמה; אבל במציאות נראה שאין בכלל ממשלה - אין מי שיודע להתמודד עם האויבים הצרים על ירושלים [ הכוונה, כנראה, למצור ששם סנחריב מלך אשור על ירושלים בימי חזקיהו - מלכים ב יח יג והלאה ], וכולם רועדים מפחד, כמו יולדת! המצב בשטח נראה כל-כך שונה מהנבואה - מה יהיה?!

" "חולי" "וגוחי בת ציון כיולדה, כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה, ובאת עד בבל שם תינצלי - שם יגאלך ה' מכף אויבייך!" ": התשובה היא שצריך לפרש את המצב בצורה שונה. המצב של "חיל כיולדה" דווקא מתאים לנבואה: היולדה מאד פוחדת וסובלת מכאבים, אבל בסוף יוצא מתוכה ילד. גם ירושלים עכשיו פוחדת וסובלת מכאבים, אבל בסוף היא "תלד" את בני ישראל הנצורים - הם יצאו מתוכה, ישתחררו מהמצור ויוכלו לשכון בביטחון בשדה; הם יוכלו להגיע אפילו עד בבל!(2)

אבל הנביא שוב שם לב שהמציאות לא מתאימה לנבואות: " ועתה נאספו' עלייך גויים רבים - האומרים 'תחנף, ותחז בציון עינינו! ": הוא ניבא שה' יגאל את ירושלים מכף אויביה, אבל במציאות נראה שגויים רבים (אפילו גויים שלא היו אויבים של ירושלים) נאספים סביבה, ומתכוונים לפרוץ לתוכה ולראות את כל אוצרותיה! המצב בשטח נראה כל-כך שונה מהנבואה - מה יהיה?!

"והמה לא ידעו מחשבות ה', ולא הבינו עצתו: כי קיבצם כעמיר גורנה.": התשובה היא, שוב, שצריך לפרש את המצב בצורה שונה. המצב שבו גויים נאספים סביב ירושלים הוא דווקא הכנה מצוינת להתגשמות הנבואה: כמו איכר, שאוסף את התבואה אל הגורן כדי לדוש אותה, כך גם ה' אסף את כל הגויים אל ירושלים כדי ש... " "קומי ודושי בת ציון, כי קרנך אשים ברזל ופרסותייך אשים נחושה, והדיקות עמים רבים; והחרמתי לה' בצעם, וחילם לאדון כל הארץ" ! "

הטבלה הבאה מסכמת את מבנה הנבואה:

(ד8) ואתה מגדל עדר, עופל בת ציון - עדיך תאתה,	ובאה הממשלה הראשונה, ממלכת לבת ירושלים.
	(ד9) עתה למה תריעי רע? המלך אין בך, אם יועצך אבד,	כי החזיקך חיל כיולדה?
		(ד10) חולי וגוחי בת-ציון כיולדה, כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה, ובאת עד בבל שם תינצלי -	שם יגאלך ה' מכף אויבייך!
			(ד11) > ... גויים רבים, האומרים 'תחנף, ותחז בציון עינינו!'	ועתה נאספו עלייך... <
				(ד12) והמה לא ידעו מחשבות ה', ולא הבינו עצתו, כי קיבצם כעמיר גורנה. (ד13) קומי ודושי בת-ציון, כי קרנך אשים ברזל ופרסותייך אשים נחושה, והדיקות עמים רבים;	והחרמתי לה' בצעם, וחילם לאדון כל הארץ.

גם בימינו, כשרואים שיש צרות - צריך לדעת שהכל יכול להתהפך לטובה. אם נהיה ראויים לחסדי ה' - נגלה שכל הצרות הן בעצם הכנה לגאולה הקרובה.

 

שאלה פתוחה

מה המשמעות של המשך הנבואה, ומה הקשר בינה לבין מבנה הפרק הנ"ל?:

(ד14) עתה תתגודדי בת גדוד, מצור שם עלינו; בשבט יכו על הלחי, את שופט ישראל. {ס} (ה01) ואתה בית לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה--ממך לי ייצא, להיות מושל בישראל; ומוצאותיו מקדם, מימי עולם. (ה02) לכן ייתנם, עד עת יולדה ילדה; ויתר אחיו, ישובון על בני ישראל. (ה03) ועמד, ורעה בעוז ה'--בגאון, שם ה' אלוהיו; וישבו, כי עתה יגדל עד אפסי ארץ. (ה04) והיה זה, שלום; אשור כי יבוא בארצנו, וכי ידרוך בארמנותינו, והקמונו עליו שבעה רועים, ושמונה נסיכי אדם. (ה05) ורעו את ארץ אשור, בחרב, ואת ארץ נמרוד, בפתחיה; והציל, מאשור--כי יבוא בארצנו, וכי ידרוך בגבולנו. {פ} (ה06) והיה שארית יעקוב, בקרב עמים רבים, כטל מאת ה', כרביבים עלי עשב--אשר לא יקווה לאיש, ולא ייחל לבני אדם. {פ} (ה07) והיה שארית יעקוב בגויים, בקרב עמים רבים, כאריה בבהמות יער, ככפיר בעדרי צאן--אשר אם עבר ורמס וטרף, ואין מציל. (ה08) תרום ידך, על צריך; וכל אויביך, ייכרתו. (ה09) והיה ביום ההוא, נאום ה', והכרתי סוסיך מקרבך; והאבדתי, מרכבותיך. (ה10) והכרתי ערי ארצך; והרסתי כל מבצריך. (ה11) והכרתי כשפים מידך; ומעוננים לא יהיו לך. (ה12) והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך; ולא תשתחווה עוד למעשה ידיך. (ה13) ונתשתי אשריך מקרבך; והשמדתי עריך. (ה14) ועשיתי באף ובחמה, נקם -- את הגויים אשר לא שמעו. {פ}

]

(2) בסוף, כידוע, ישראל לא התפשטה עד בבל; בעוונותינו (ובמיוחד בעוונו של חזקיהו מלך יהודה) קרה ההפך מזה -- השליחים של מלך בבל הגיעו לבקר בירושלים, והמלך חזקיהו קיבל אותם בהכנעה והראה להם את כל אוצרותיו הסודיים! במקום שירושלים תתפשט ותגיע עד בבל - הבבלים הגיעו עד ירושלים, והתקיים בהם: "תחנף ותחז בציון עינינו"!

מידת התקוה

מקורות

על-פי מאמר של ע"פ הרב שרלו שפורסם לראשונה בנ..נח..נח"ת ניסן ס' וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-04-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/mi-04