לדלג לתוכן

ביאור:פרשת בהר: משמיטה ויובל להרמוניה של מספרים

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף Tnk1/messages/prqim t0325 1)
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


פרשת "בהר" : משמיטה ויובל להרמוניה של מספרים / מוטי לקסמן

בפרשת "בְּהַר" אנו קוראים על דיני שנת השמיטה, שנת היובל וגם השבת מוזכרת.

השנה, תשס"ח, היא שנת שמיטה. קוראים וודאי זוכרים את הדיון גם את הויכוחים בשאלה איך ומה מותר לגדל ולאכול בשנה זו; רוב הויכוחים עסקו בצורה ולא בתכנים (1).

אנו לא נעסוק בכך באופן ישיר אלא נתמקד במספרים.

ובכן, שנת השמיטה היא השנה השביעית: "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה, ג–ד) (2). '

השנה השביעית במניין שנים היא גם שנת שחרור העבד העברי: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם" (שמות כא, ב).

והיום השביעי הוא יום השבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות כג, יב).

בשלוש מערכות הדינים הללו אנו מוצאים תבנית שחוזרת: ששה משכי זמן של פעילות ומשך זמן אחד של הקפאת הפעילות.

מה אפשר להבין משני המספרים, שש ושבע, ומצירופם?

לשני מספרים אלה מעמד מיוחד: שש נחשב כמספר המושלם הקטן ביותר (3) ואילו שבע מוגדר כמספר טיפולוגי (4), אבל המספר שבע מוגדר גם כמספר השלמות (5). לקביעת "שלמותו" של המספר שבע כמספר השלמות יש גם טעם מתמטי, אבל מעמדו המיוחד קשור לנתון שהוא מציין תופעות שונות (6). כלומר בתרבות האנושית נפוץ מאוד המספר שבע לציון תופעות ואירועים.

פרשת השבוע מביאה אותנו להציע כוון נוסף.

נשים לב, המספר שש מציין פעילות והמספר שבע מסמן אתנחתא בפעילות שהתנהלה משך השש:

שישה ימים – שבת; שש שנות חקלאות – שנת שמיטה; שש שנות עבדות – שחרור.

האם השבע מציין הפוגה ללא כל עשייה?

לא.

השבע מציין עת של הפניית תשומת הלב לרוח, לערכי חברה ומוסר.

בשנת שמיטה מונחה האיכר או בעל האחוזה, לא להתעסק ברכושו ובמשאביו אלא לחשוב על הנזקקים השונים למיניהם. בעל הקרקע מצווה לאפשר לכל אלה שאין להם רכוש ומשאבים עצמיים לאסוף כל מה שגדל, למרות שהוא עצמו אינו מעבד את האדמה (7).

שישה ימים הם ימי חולין, והשבת היא מקודשת גם בכך שיש לדאוג שגם העבד והבהמה ינוחו (8).

וברור שהעבד ששש שנים רק הסתכל מלמטה אל אדונו, כעת יכול להישיר מבט לכל אדם, כאדם.

כלומר, בשלוש דוגמאות אלה אנו מזהים תהליך של מעשה חולין שמגיע לעת של רוח וערכים. וכנראה, מעשה שאינו מלווה ברוח ובערכים אינו שלם, אינו מלא. כאילו אמרנו מעשה ללא רוח הוא עוור, ורוח ללא מעשה היא ריקה.

ואנו מציעים שיקול נוסף.

השש הוא מספר זוגי, השבע פרט.

השש כולל בתוכו שלושה זוגות, בבחינת הרמוניה נאה, ואילו השבע יוצא חסר, כאילו ההרמוניה חסרה רכיב.

האמנם? השש הוא שלם והשבע הוא בבחינת חסר?

בואו נראה זאת אחרת: שש שהוא דבר מלא, הוא בבחינת דבר מוגמר; הכל מסודר, אין עוד למה לשאוף, אין מה לשפר או לתקן כי יש כבר זוג, התהליך קיים.

לעומת-זאת השבע, שהוא פרט, אמנם חסר בו רכיב. אבל, החסר הזה הוא מניע לשאיפה, לתקווה, ואולי לחלום להשלמה טובה ומעולה יותר.

ואם תשאלו, מה לך כי הפלגת משמיטה למספרים?

איני יודע, אבל כאשר מתיישבים בסירה והים הוא גדול ורחב, והרוח קלה, מפליגה לה הספינה למחוזות חדשים ומשונים.

וזה מעורר גם מפתיע.

<><><><><>

הערות ומראי מקום

(1) דיון מאתגר-חשיבה בדיני שנת השמיטה וביישומם החברתי-מוסרי ניתן למצוא במאמר: אבי שגיא וידידיה שטרן, "תנוח, תחלק, תניח, הארץ", הארץ ספטמבר 2007.

(2) נוסח דומה מצוי גם בחומש שמות: "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ" (שמות כג, י–יא).

(3) "שלמות" המספר שש מוגדרת בכך שהוא שווה לסכום מחלקיו (1+2+3) המספר המושלם הבא אחריו הוא 28.

(4) מספר "טיפולוגי" או "נוסחאי" הוא מספר בעל משמעות מיוחדת. המספר חוזר בכתוב המקראי ומשמש אמצעי להדגשה של הקבלות של קשרים של עניין לעניין. המספר שבע משמש להפלגה והוא היה אחד המספרים המיסטיים העיקריים בקרב כל העמים ובכל הזמנים. הוא מצוי הרבה יותר מכל מספר טיפולוגי אחר בסיפוריהם של כל עמי תבל" (על-פי אנציקלופדיה מקראית כרך ה' ע"מ 181-184 ערך "מספר").

(5) א"א עקביא, "סוד המספרים שבתורה", החינוך כ"ז (תשט"ו), עמ' 254.

(6) "כל השביעין חביבין לעולם [...] באבות שביעי חביב אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה [...] בשנים שביעי חביב שנאמר (שמות כג) והשביעית תשמטנה ונטשתה, [...] בימים שביעי חביב שנאמר (בראשית ב) ויברך אלהים את יום השביעי, בחדשים שביעי חביב שנא' (ויקרא כג) בחדש השביעי באחד לחדש" (ויקרא רבה כט, יא).

(7) "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ:

וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (ויקרא כה, ו–ז).

(8) "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" (ברא' ב, ג). "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (שמות כ, ז–ט).

מקורות

[עריכה]

על-פי מאמר של motinue שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-15.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0325_1