ביאור:משלי כט כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף Tnk1/ktuv/mjly/mj-29-20)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי כט כ: "חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו, תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ."

תרגום מצודות: אם חזית (ראית) איש האץ (ממהר) בענייניו, דע אשר יש להכסיל תקוה להצליח בענייניו יותר ממנו אם יעשה בישוב הדעת.

תרגום ויקיטקסט: אם ראית איש אשר אץ בדיבורו (מדבר מהר ובחיפזון) - שלח אותו להיות מורה לתלמיד כסיל, כי יש תקוה שהכסיל חסר-הסבלנות יקשיב לו וילמד ממנו.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כט כ.


דקויות[עריכה]

חזית = ראית, שים לב; אץ = ממהר, חסר סבלנות; בדבריו = בדיבורו.

מה זה תקוה לכסיל ממנו?[עריכה]

1. לכסיל יש תקוה להחכים, יותר מאשר לאיש האץ בדבריו (מדבר בחיפזון וחוסר-סבלנות). הכסיל מקשיב לפעמים, והאץ בדבריו אינו מקשיב כלל. כך אמר גם קהלת, ([[{{{2}}}]]): "אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ, ""וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים".

2. לכסיל יש תקוה להחטיא את האיש האץ בדבריו (מדבר בחוסר-זהירות): "בא ללמד... שיהיה האדם נזהר בדיבורו הרבה מאד, ולא ימהר להוציא מפיו דברים שלא כהוגן... אפילו דרך היתול... כי הכוח החיצון, שהוא סוד ה'כסיל', מתאחז בהם ומחטיאו. צא ולמד מיהוא בן נמשי, שאמר דרך הערמה: אחאב עבד את הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה, וכן היה, כי הכוח החיצון נאחז בדבריו, והביאו לחטוא בעבודה זרה..." (רמ"ד וואלי פירוש שני).

3. יש סיכוי שהאיש האץ בדבריו הוא כסיל: "אם ראית איש שמדבר מהר - אתה יכול לצפות שהוא יהיה כסיל".

- אולם, המושג "תקוה" הוא מושג חיובי, אף אחד לא מקוה שמישהו יהיה כסיל, ולכן אין לומר תקוה לכסיל ממנו.

עד כאן פירשנו, שתכונת אץ בדבריו היא תכונה שלילית, כמו ברוב ספר משלי (אץ = ממהר, חסר סבלנות). אולם אפשר גם לפרש להיפך:

4. לכסיל יש תקוה ללמוד חכמה מהאיש האץ בדבריו!

הכסיל - השונא ללמוד - לא אוהב "לבזבז" זמן בהקשבה לאחרים; כשהכסיל פוגש אדם חכם, המדבר לאט ובנחת, וחושב על כל תשובה לפני שעונה - הוא משתעמם והולך לחפש לו עיסוקים יותר מרגשים, ולכן החכם ממליץ לרוב האנשים שלא לבזבז מילים על כסיל, (משלי כג ט): "בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר, כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ"*.

אך כשהכסיל פוגש איש אץ בדבריו, המדבר מהר ועונה "בשליפה" ובלי לחשוב, זה מעניין ומשעשע אותו, הוא מקשיב, ויש תקוה שילמד ממנו.

הפסוק מלמד, שאם ראינו איש שהוא אץ בדבריו ומדבר בחוסר-סבלנות, לא צריך להתעצבן - אפשר להיעזר בו ולשלוח אותו לדבר עם כסיל, כך נפתור שתי בעיות בבת אחת...

חיזוק לפירוש זה ניתן להביא ממחקרים פסיכולוגיים: ""אם מעורבותו [של המאזין] במסר נמוכה, יישען המאזין על כללי חשיבה פשטניים ומהירים – היוריסטיקות – מצב מקביל למסלול ההיקפי. מודל זה כונה המודל ההיוריסטי של שכנוע. היוריסטיקות הן כזכור כללים או קיצורי דרך לחשיבה ולשיפוט, המבוססים על ניסיון העבר אך לא בהכרח רלוונטיים למסר. בהתבסס עליהם, אנו מניחים שאדם בעל מוניטין ודאי צודק; שאדם המדבר בשטף מתמצא היטב בנושא; ושמסר הכולל נימוקים רבים ומביא נתונים סטטיסטיים הוא רציני ולפיכך גם נכון"" (האוניברסיטה הפתוחה, פסיכולוגיה חברתית, כרך ב, עמ' 230). לפי זה, כולנו לפעמים נמצאים בחזקת כסילים, הנתונים לכריזמה של הדובר יותר מלתוכן דבריו (ע"פ חגי הופר).

הקבלות[עריכה]

ביטוי דומה ב(משלי כו יב): "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו - תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ"*, ראו פירושינו שם.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/29-20