ביאור:שכר ועונש

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הרבה ספרים ומאמרים נכתבו בנושא השכר והעונש בתנ"ך. בדרך-כלל מציגים את הנושא כ'בעיה': איך זה שבמציאות לא תמיד יש שכר ועונש? איך קורה שצדיקים סובלים ורשעים מצליחים? לדעתי, לפני ששואלים שאלות כאלו, צריך לדעת מה בדיוק מובטח לנו בתורה בנושא השכר והעונש.

שכר ועונש לציבור

הפרשות העיקריות שמדברות על נושא זה הן פרשת בחוקותי (ויקרא כו) ופרשת כי-תבוא (דברים כח). מעיון בפרשות נראה שהתורה מבטיחה לעם ישראל, אם יקיים את התורה, שכר בשלושה תחומים עיקריים:

בתחום הכלכלי, למשל: "ונתתי גשמיכם בעיתם; ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה ייתן פריו" (ויקרא כו ד), או  "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, לתת מטר ארצך בעיתו, ולברך את כל מעשה ידך; והלווית גויים רבים, ואתה לא תלווה" (דברים כח יב)

בתחום הבטחוני, למשל: "ונתתי שלום בארץ , ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה מן הארץ , וחרב לא תעבור בארצכם" (ויקרא כו ו), או  "ייתן ה' את אויביך הקמים עליך, ניגפים לפניך: בדרך אחד ייצאו אליך, ובשבעה דרכים ינוסו לפניך" (דברים כח ז)

ובתחום הרוחני, למשל: "ונתתי משכני בתוככם; ולא תגעל נפשי אתכם. והתהלכתי בתוככם, והייתי לכם לאלהים; ואתם תהיו לי לעם"  (ויקרא כו יא), או  "יקימך ה' לו לעם קדוש, כאשר נשבע לך" (דברים כח ט).

העונש, שנזכר בהמשך הפרשות, הוא קצת יותר מפורט, אבל עדיין ניתן להבחין בו באותם נושאים.

למי מובטח השכר הזה? האם הוא מובטח לכל אדם פרטי שיקיים את התורה בביתו? - נראה לי שלא:

בתחום הכלכלי: כשיש גשם הוא יורד על כולם.

בתחום הבטחוני: כשמנצחים במלחמה או כשיש שלום זה טוב לכולם.

ובתחום הרוחני: כתוב בפירוש שהכוונה לעם.

כלומר: ההבטחה היא, שאם ציבור שלם יקיים את התורה - הוא יקבל שכר, ואם לא - הוא יקבל עונש. אין הכוונה שהברכות מותנות בכך שכל אחד ואחד מבני ישראל יקיים את התורה: זה בלתי אפשרי כי תמיד יהיו חוטאים. הכוונה היא שהחוקים שלפיהם מתנהג הציבור הם חוקי התורה, כך שאם מישהו עובר על החוק - הציבור שופט אותו.

מה ההגיון בזה? למה השכר והעונש מובטחים לציבור ולא ליחידים?

סיבה אחת היא, שחלק גדול ממצוות התורה נועדו עבור ציבור , או עבור שופטים שמתמנים על-ידי הציבור , ויחיד פשוט לא יכול לקיים אותן. התורה היא מערכת שלמה, ואין לה משמעות אם מקיימים רק חלק קטן ממנה, ולכן היחיד לא יכול לקיים את התורה בשלמותה ואין טעם להבטיח לו שכר או עונש.

סיבה שניה היא, שגם את המצוות שיחיד יכול לקיים (למשל המצוות שקשורות למאכלים, או להתרחקות מעריות) - קשה מאד לקיים כאשר החברה מתנהגת בצורה שונה, כמו שרבים מאיתנו מרגישים על בשרנו. ולכן הגיוני יותר להבטיח שכר או עונש לחברה כולה, על-פי נורמות ההתנהגות שמקובלות בה.

שכר ועונש ליחידים

הבעיה בזה היא, שהיחידים עלולים להרגיש שאין טעם להשקיע ולקיים את המצוות, כי הם יכולים לקבל ברכות גם בלי זה - אם שאר העם יקיים את המצוות. התורה מתייחסת לבעיה הזאת בספר דברים, כמו שניתן לקרוא במאמרים:

למען ספות הרוה את הצמאה

הברכה הראשונה

המסקנה משני המאמרים האלה היא, שבמקרים מסויימים יש גם שכר ועונש ליחידים, אבל זה לא מובטח מראש - זה תלוי במעשים של כלל העם, כמו שאר הברכות. ניתן לראות שיש הקבלה בין שלושת התחומים של הברכות:

בתחום הכלכלי: בנ"י צריכים לעשות כמיטב יכולתם - לחרוש, לזרוע ולקצור; ואז ה' יעשה כל מה שמעבר ליכולתם - ידאג שיהיה גשם, שהארץ תתן את יבולה ושהעצים יתנו את פרים.

בתחום הבטחוני: בנ"י צריכים לעשות כמיטב יכולתם - להקים צבא, להתאמן ולהילחם; ואז ה' יעשה כל מה שמעבר ליכולתם - ידאג שהם ינצחו את אויביהם ושיהיה להם שלום.

וגם בתחום הרוחני: בנ"י צריכים לעשות כמיטב יכולתם - לשפוט ולהעניש את כל האנשים שעוברים על חוקי התורה בגלוי; ואז ה' יעשה כל מה שמעבר ליכולתם - ידאג להעניש את החוטאים בסתר.

בדיקת התיאוריה בתפילות

יש עוד כמה מקומות שמראים שהשכר והעונש ליחידים הם חלק מהברכות. למשל, ב תפילת שלמה יש כמה פסקאות שבהן הוא מבקש שהברכות יתגשמו:

בתחום הכלכלי: " "בהיעצר שמיים ולא יהיה מטר כי יחטאו לך... ואתה תשמע השמיים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם את הדרך הטובה אשר ילכו בה ונתת מטר על ארצך אשר נתת לעמך לנחלה." "" "

בתחום הבטחוני: "בהינגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו לך... ואתה תשמע השמיים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשבותם אל האדמה אשר נתת לאבותם."

ובתחום הרוחני: " "את אשר יחטא איש לריעהו ונשא בו אלה להאלותו... ואתה תשמע השמיים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו." "" ": השכר והעונש ליחידים הם חלק מהברכות שאנחנו מבקשים מה' שייתן לנו.

גם בתפילה המקובלת ביותר בעם-ישראל, תפילת שמונה-עשרה, אנחנו מבקשים מה' שייתן לנו ברכות:

בתחום הכלכלי: " "ברך עלינו, ה' א-להינו, את השנה הזאת, ואת כל מיני תבואתה, לטובה; ותן (טל ומטר ל)ברכה על פני האדמה, ושבענו מטובה..." "

בתחום הבטחוני: " "ולמלשינים אל תהי תקוה, וכל הזדים כרגע יאבדו, וכל אויבי עמך מהרה ייכרתו..." "

ובתחום הרוחני: " "על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עמך ישראל ועל פליטת סופריהם ועל גרי הצדק ועלינו יהמו נא רחמיך, ה' אלהינו; ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת..." "

צדק בין הפרטים הוא לא מצב טבעי - הוא ברכה שה' נותן לנו כשאנחנו (בתור עם) הולכים בדרכיו.

בדיקת התיאוריה במציאות

כדי לבדוק את התיאוריה, נבדוק שני מצבים קיצוניים: מצב שבו עם ישראל קיים את התורה וכל הברכות החומריות התגשמו, ומצב שבו עם ישראל לא קיים את התורה וכל הקללות החומריות התגשמו.

התקופה הטובה ביותר של עם ישראל היא תקופת שלמה (לפחות החלק הראשון שלה). עם ישראל קיים את כל התורה - כולל בניין בית-המקדש. ואכן כל הברכות החומריות התגשמו:

1. בתחום הכלכלי (מלכים א ד כ):  "יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב, אוכלים ושותים ושמחים" . (מלכים א י כג): "ויגדל שלמה מכל מלכי הארץ לעושר ולחכמה" . (ע' גם ב מאמר 'שתי תקופות במלכות שלמה' )
2. בתחום הבטחוני (מלכים א ה א): "ושלמה היה מושל בכל הממלכות - מן הנהר ארץ פלשתים, ועד גבול מצרים; מגישים מנחה ועובדים את שלמה כל ימי חייו... כי הוא רודה בכל עבר הנהר, מתפסח ועד עזה - בכל מלכי עבר הנהר; ושלום היה לו מכל עבריו מסביב. ויישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן ועד באר שבע - כל ימי שלמה" .

לפי התיאוריה שלנו גם הברכות בתחום הרוחני צריכות להתגשם, ובפרט - צריך להיות שכר ועונש לפרטים. ואכן, בספר שנכתב בשיאה של התקופה - ספר משלי - נראה שזה היה המצב. הנה כמה פסוקים לדוגמה: (משלי י-יא): "לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות... לא ירעיב ה' נפש צדיק והות רשעים יהדף... זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב... ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה... מגורת רשע היא תבואנו ותאות צדיקים יתן... כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם... יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה... תוחלת צדיקים שמחה ותקות רשעים תאבד... צדיק לעולם בל ימוט ורשעים לא ישכנו ארץ... צדקת ישרים תצילם ובהות בגדים ילכדו... צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו...בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבד רשעים רנה...". ע"ע שלטון הצדיקים - שלטון הרשעים .

התקופה הרעה ביותר של עם ישראל היא תקופת הגלות, שהיא השיא של כל הקללות (ע' ויקרא כו לג, דברים כח סד). בתקופה לפני הגלות ניבא הנביא ירמיהו. ואכן, ניתן לראות בדבריו שכל הקללות התגשמו:

1. בתחום הכלכלי: פרק יד בירמיהו מתאר בפירוט רב את הבצרות שהיו בימיו (ע' גם במאמר " היה לנו ויכוח סוער על דברי הבצרות ").
2. בתחום הבטחוני: (ירמיהו יב יב): "על כל שפיים במדבר באו שודדים, כי חרב לה' אוכלה מקצה ארץ ועד קצה הארץ; אין שלום לכל בשר"
3. לפי התיאוריה שלנו גם הקללות בתחום הרוחני צריכות להתגשם, ובפרט- ה' צריך לעזוב את ישראל, ולא צריך להיות שכר ועונש לפרטים. ואכן, זה בדיוק מה שמתואר בירמיהו יב (ע' במאמר " אתיו לאכול ").

מסקנות

בדרך כלל, מקובל לסיים מאמרים על שכר ועונש בקביעה ש"אנחנו לא יכולים להבין את השיקולים של ה'". המאמר הזה (עם המאמרים שמקושרים אליו) מראה את ההפך הגמור: אנחנו לא רק יכולים להבין - אלא גם חייבים להבין, לפחות את העקרונות הכלליים, כי הם חלק בלתי נפרד מהקשר שבינינו לבין ה'!

כשאנחנו רואים צדיקים שסובלים ורשעים שמצליחים, אנחנו חייבים לשים את זה על ליבנו; אסור לנו להתעלם ולהגיד "אנחנו לא מבינים". חייבים להבין שהמצב הזה נובע מכך שה' עזב אותנו והפסיק לתת לנו את הברכות הכתובות בתורה.

כדי לתקן את המצב, לא מספיק לתקן את המעשים שלנו, כי כמו שהוסבר למעלה - השכר והעונש לא מובטחים ליחידים אלא לציבור.

כדי לתקן את המצב חייבים לתקן את המדינה כולה, כך שחוקי התורה יהיו חוקי המדינה.

רק אז נוכל לצפות שה' ישגיח עלינו, ורק אז נוכל לצפות שיהיה צדק בעולם.

וכך מובטח לנו שיהיה באחרית הימים - "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע" - מלאכי ג

ונסיים במדרש של ר' ישראל אלדד (מתוך הספר "הגיונות מקרא"), על הפסוקים (דברים ו ז-ט): "...ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשוכבך ובקומך... וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך.". המדרש נכתב על תקופת ה"השכלה" אבל הוא מתאים גם לימינו: " "בתקופת ה"השכלה" קיבלו היהודים בכמה ממדינות אירופה שוויון זכויות ("אמנציפציה"), לראשונה בהסטוריה. בחוגי ה"משכילים" נוצרה אז הסיסמה "הייה יהודי באהלך ואדם בצאתך", כלומר: בביתך שמור על המסורת היהודית, אך מחוץ לבית התנהג ככל אדם והשתלב בחברה הכללית. התורה יוצאת נגד הגישה הזאת, ומצווה "ודיברת בם בשבתך בביתך " (באהלך) אבל גם " בלכתך בדרך " (בצאתך)! התורה יוצאת נגד הגישה, שהמצוות הן עניין לביתו הפרטי של כל אדם. היא צריכה להיות כתובה " על מזוזות ביתך " הפרטי, אבל גם בכל מקומות ההתכנסות של הציבור -- " בשעריך "." "

הערה

כמו שאמרנו, הברכות והקללות לא מובטחות ליחיד אלא לציבור. הציבור הזה יכול להיות כלל עם ישראל, והוא יכול להיות גם חלק קטן מעם ישראל - בתנאי שהוא מתפקד כציבור (למשל: בתקופת בית ראשון היו שתי ממלכות בעם ישראל - ממלכת שומרון וממלכת יהודה. כל אחת מהן תפקדה כציבור עצמאי, ולכן בדרך-כלל כל אחת מהן נשפטה בנפרד, כל אחת מהן קיבלה שכר ועונש ע"פ המעשים שלה. ההבדל הבולט ביניהן התגלה בימי חזקיהו מלך יהודה, כאשר אשור הגלתה את כל ממלכת שומרון, וממלכת יהודה ניצלה בנס).  

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בשיעור נח"ת חיפה נ"ג וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 1993-01-01.

תגובות

מאת: צחי צוייג

צחי צוייג (132.68.1.29) ב15:58:21  15.08.2003, בתגובה ל: שכר ועונש בתנך שנשלח על-ידי אראל בשיעור חיפה נג: יש גם שכר ועונש פרטי לבני נח, ואף לבני ישראל.

1) ה' דואג להציל את לוט כאשר נגדר דינה של סדום להחרב. 10 צדיקים היו מזכים את כל העיר, אבל זה שיש פחות מעשרה צדיקים לא אומר שגם הצדיקים הבודדים צריכים להספות בסדום.

2) תהילים א' מדבר על שכר ועונש פרטי. אולי אפשר לומר שהשכר והעונש הפרטי הוא בא פחות לידי ביטוי בעוצמה וכמות של דברים גשמיים.

3) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום? מה פירוש הפסוק? סימן שהיה דין פרטי לאלו שהלכו אחר בעל פעור, ואלו שדבקו בה'. כנ"ל בחטא העגל, ש3000 איש נהרגו והכוזרי מסביר שרק הם חטאו ממש בעגל. ויש עוד דוגמאות רבות לכך.

4) צרעת מרים מעידה על אפשרות לעונש מיידי לחטא.

אמנם ישנם מקרים רבים שה' מביא עלינו נסיונות וקשיים ואין אנו יודעים בשל מה הם באים, אבל אין מדובר בעונש. עקרות למשל אינה עונש אלא נסיון וקושי. הבעיה היא שלא תמיד יודעים מה הוא קושי ומה הוא עונש.

בעזרת ה' נעשה ונצליח,

יצחק

(3)(2)(1)

(0)

(0)

מאת:

מאת:

מאת:

מאת:

מאת:

מאת: אראל

כשהצריכה גדלה, הדבר גורם ליצירת מקומות תעסוקה, וכך לכאורה עוזר לעניים לצאת ממעגל העוני.

אך במבט גלובלי ניתן להסתכל על הדברים אחרת: ככל שהצריכה גדולה יותר, כך יש צורך בעבודה קשה ומרובה יותר על-מנת ליצור את המוצרים שאנחנו צורכים, עבודה שרובה נעשית ע"י עניים. אם הצריכה תקטן, אמנם יהיו פחות מקומות תעסוקה, אך גם הוצאות המחיה יהיו קטנות יותר והזמן הפנוי יהיה רב יותר, כך שבסופו של דבר רמת החיים תהיה גבוהה יותר.

ספר משלי מפנה את תשומת ליבנו לכך שיש אי-צדק מסויים באוכל שאנחנו אוכלים:

(משלי יג כג): "רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים, וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט"

ניר = ניקוי השדה מקוצים והכנתו לחרישה; עבודה קשה שנעשתה, בדרך-כלל, על-ידי פועלים עניים.

ראשים = רשים, עניים.

רב אוכל ניר ראשים = רב האוכל שאנחנו אוכלים נובע מעבודתם הקשה של פועלים עניים: " "רוב" "אוכל בא ע"י ניר ראשים , שדלת העם הרשים נרים את האדמה להסיר משם הקוצים והדרדרים, שזה עבודה קשה יעשו אותה הרשים ועל ידם בא אוכל רב" " (מלבי"ם) .

ויש נספה בלא משפט = חלק מאותם עניים נספה ומת מרוב עבודה קשה, באופן לא צודק.

ייתכן שהמסקנה המעשית נמצאת שני פסוקים קדימה, בפסוק כה, שגם הוא מדבר על אוכל ועל צדק: "צדיק אכל לשבע נפשו, ובטן רשעים תחסר". הצדיק אינו רוצה ליהנות מאוכל שיצירתו כרוכה באי-צדק, ולכן הוא אוכל רק כמה שהוא צריך ולא יותר - " צדיק אוכל לשובע נפשו "; אבל לרשעים לא אכפת מצדק, ולכן הם אוכלים בלי הגבלה, עד שחסר להם מקום בבטן - " ובטן רשעים תחסר " ( פירושים נוספים ).

פירושים נוספים

1. יש שפירשו " יש נספה בלא משפט " על אנשים שמתים כתוצאה מטעות של מלאך המוות, שמחליף שם בשם (רב יוסף בתלמוד בבלי, חגיגה ד) . איך זה מסתדר עם שאר הפסוקים בספר משלי, שמהם עולה שיש צדק, ואנשים חיים או מתים רק ע"פ מעשיהם וצדקתם?

• שאר הפסוקים מתייחסים למצב הרגיל, והפסוק הזה מתייחס למצב מיוחד - " יש נספה בלא משפט"; יש = מעט (ע"פ הרב דוד קליר) .
• הפסוק מוסבר ע"י פסוק אחר - שמואל א כו י: "חי ה', כי ה' יגופנו, או יומו יבוא ומת, או במלחמה ירד ונספה "; כשאדם מכניס את עצמו, מרצונו החופשי, למצב של סכנה, כמו במלחמה - הוא עלול להיספות בלא עתו; אך לא כאשר הוא שומר על עצמו כראוי ( ע"פ פרופ' יהודה אייזנברג ) .
• " "אמנם אין זה משפט של שכר ועונש, אבל זה לפי סדר ההנהגה האלוהית. אין זה משפט, אך זה צדק, אומר הגאון מוילנא" " ( ע"פ הרב שלמה אבינר ) .

ומה הקשר בין זה לבין החצי הראשון של הפסוק?

• " "הרבה מאכל בא לעולם ע"י חרישת העניים החורשים בשדה תבואה, והנה, העשירים אשר לא עמלו בו יאכלום; וכמו כן, יש מי אשר נאסף מכל העולם בלא משפט מות, כי לא עשה דבר אשר יומת בעבורו, ונתפס הוא בעון אחר" " (מצודות) ; החצי הראשון של הפסוק, המתאר את העניים העובדים קשה ואינם נהני מעבודתם, הוא משל לחצי השני של הפסוק, המתאר אדם שמת שלא בצדק. אך עדיין לא ברור מדוע נבחר דווקא משל זה, ובמה הוא תורם להבנת הנמשל.
• " "רוב" "אוכל בא ע"י ניר ראשים , שדלת העם הרשים נרים את האדמה להסיר משם הקוצים והדרדרים, שזה עבודה קשה יעשו אותה הרשים ועל ידם בא אוכל רב, ובכל-זאת יש מן הרשים שנספה בלא משפט , שימות ברעב ואין אוכל למו, הגם שכל האוכל בא על-ידי עבודתם; וכן, הגם שרוב אוכל בא על-ידי הצדיקים וזכותם, שמסירים את הקוצים המעכבים את השפע, בכל-זאת ימצא ביניהם שנספה ברעב, ודי לו בקב חרובין, וזה מפני שה' יודע שאם יהיה לו עושר לא תספיק זכותו כל-כך להוריד השפע, כמו שאם הרשים יהיה להם לחם לא ישכירו את עצמם לחרוש ולנור ניר, וזה מפלאי ההנהגה..." " (מלבי"ם) - אך פירוש זה אינו מתאים למילה " נספה " שמשמעה כלה ואובד. אם העני כלה - איך יעבוד את האדמה?! ואם הצדיק כלה - איך יוריד את השפע?!

2. ולי נראה, מכיוון שכולם מסכימים שהחצי הראשון של הפסוק מתייחס לעניים, העובדים בעבודות קשות ואינם נהנים מפרי עמלם, ייתכן שגם החצי השני מתייחס לאותם עניים, ולפי זה, כל הפסוק בא למחות על מצבם הקשה של העניים, שעובדים קשה כדי לספק לנו אוכל, וחלק מהם נספים ומתים בלא משפט צדק; אם בגלל שהמעבידים מתעללים בהם, או בגלל שהשכר שלהם אינו מספיק כדי לפרנס אותם.

לפי זה, הפסוק אינו בא לתאר את דרכי הצדק הא-להי, אלא למחות על אי-צדק בחברה האנושית.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim2/gmul