תשובות הרשב"א/חלק ו/קד

כתבתי מה שטען רבנא משה הנשיא בן רבנא טודרוס הנשיא לבעל דינו ואמר על הפתחים הסתומים שפותח בעל דין לפי שלא נפרצו הפצימין. טוען אני שצריך להביא ראיה תחילה שהיו פתוחין והחזיק בהם כשהם פתוחים. ואם אח"כ סתמם מדעתו בלא פרצת פצימין הרי הן בחזקתן שיוכל לפותחן אם לא עמדו ג' שנים סתומין. אבל אם לא יביא ראיה שהיו פתוחין מעולם גם אם היו פתוחין ולא החזיק בפתיחתן כדין חזקת הפתחים והחלונות שהם ג' שנים כפי מנהג עירנו. אין לו לפותחו עכשיו לפי שלא היה מוחזק בהם. ואם נפש אדם לומר הפצימין שהן קיימין הן הן חזקת הפתחים ואפי' שלא נפתחו מעולם. דודאי א"א לומר שאדם מחזיק על חבירו במה שאינו נהנה ממנו וחברו אינו ניזוק. שהרי מצינו בחלונות שהן למעלה מד' אמות שהם פתוחות ונהנה בהם ויכול למחות משום דזימנין מותי' שרשיפא ומזיק ואפי' הכי אין להם חזקה לפי שאין הזיקן קבוע. כ"ש חלון או פתח סתום שאינו יכול ליהנות בו ולא להזיק בהיזק ראיה שאם יעמוד כך לעולם אין לו חזקה. ואם יאמר הבעל דין מאחר שיש להם פצימין שמא פתוחין היו וטוענין ליורש בטענת שמא. גם זה אינו כלים [צ"ל כלום] דודאי טוענין ליורש בשמא מאי דיכול לטעון המוריש בבריא. אבל כאן שאם יבוא המוריש בטענת בריא ויאמר פתוחים הן והחזקתי בהם שני חזקה. לאו כל כמיניה דמהימן מי לא אמרינן ליה ברור חזקתך ה"נ אמרינן ליורש ברור חזקתך דאבהתך. גם אם יביא ראיה שנפתחו והחזיק בפתיחתן כשיעור חזקה ואח"כ נסתמו ועמדו בסתימתן שני חזקה כמו כן שוב אינו יכול לפותחן. וגדולה חזקה דכי אמרינן (בתרא י"ב ע"א) בית סתום יש לו ד' אמות והרי היא [צ"ל הוא] כפתוח היכא שלא החזיק בסתימתן בעל החצר שני חזקה. דלא אמרינן שיהא סתימת בעל הבית מדעתו שסתם פתחיו או חלוניו כאילו סתמו אחרים בעלי החצר. דאמרינן ביה ולסתום לאלתר הויא חזקה אין לך שסותמים בפניו אורו ושותק. א"נ שיהא סתימת פתחו מדעתו כאילו פרץ פצימיו מדעתו שלאלתר אבד זכותו. אבל היכא שהחזיק בעל החצר באותה סתימה ג' שנים אבד את זכותו ולא אמרינן שהפצימין יהיו כעידי מחאה שיפול החזקה. דאילו אמרינן פצימין הרי הן כעידי מחאה א"כ היכי אמרינן ולסתום לאלתר הוי חזקה. אם אותה סתימה בפרצת פצימין אפי' לא יסתמוהו אחרים בפניו אלא הוא בעצמו ומדעתו אבד את חזקתו. ואם בלי פרצת פצימין הפצימין הרי הן כעידי מחאה ואעפ"י ששותק הרי זה כצווח ועומד והאי דשתק משום שהפצימין עדים. אלא לאו ש"מ פצימין אינם כעידי מחאה ולא אמרינן בית סתום יש לו ד' אמות אלא בתוך ג' שנים אבל אחר ג' שנים לא. וכן החזקות (נ"ל שכצ"ל והוא הדין) שהיה לו להזכיר כאן ולאפלוגי בין תוך ג' לאחר שלש. אבל פרץ את פצימיו היה לו להודיע שמאבד את זכותן לאלתר. כל אלו הדברים סבור אני שהן עיקרים בלי ספק. ואפי' היה בדבר ספק אין לו לפתוח מספק שהמוציא דבר מחזקתו עליו להביא ראיה עכ"ל [מכלל ההגהה צוטטה השורה הראשונה בלבד להלן מביא הרב המגיה מחלוקת הפוסקים בשני דיני התשובה].