תשובות הרשב"א/חלק ו/ו
סימן ו[עריכה]
שאלת ראובן ושמעון אחים. ומת שמעון והניח אלמנתו ובת א' קטנה. ויצאה האלמנה עם הבת לדור במקום אחר ואח"כ מת ראובן ובן ובת אין לו ואין לו יורש אלא אותה בת שמעון. ועמדה אלמנת ראובן בב"ד ותבעה כתובתה מנכסי ראובן בעלה. והשביעוה והגבוה כתובתה אחר שהכריזו בבית הכנסת שכל מי שיש לו שום זכות באותן נכסים שיראה טענותיו בפני ב"ד כמנהג המדינה. ולא הספיקו כל נכסיו לכל כתובתה. ועשו לה ב"ד שטר שבכל מקום שתמצא מנכסי בעלה שתגבה מהם עד תשלום כתובתה. וכשגדלה בת שמעון ובאה ואמרה שכל מה שעשו ב"ד בטל. לפי ששנים מאותו ב"ד היו בני אחיות ואין דיניהם דין ואפי' בשבועתה אין ממש כאלו לא נשבעה בפני ב"ד. ועוד שלא העמידו לה אפוטרופוס לחזר אחר זכותה. הודיעני אם מה שנשבעה נשבעה או לא? כיון שהא' מן הג' כשר עם כל א' וא' מהשנים הנ"ל כאילו הוא והא' מהם דנו. והוו להו כשנים שדנו שדיניהם דין או לא?
תשובה הדין עם אותה היורשת. דכיון ששנים מן הג' קרובים זה לזה אין דיניהם דין. ומה שאמרת דלהוו כשנים שדנו שדיניהם דין אין הדבר כן. דאנן לא קי"ל כשמואל דאמר בכתובות (ד' כ"ב) שנים שדנו דיניהם דין אלא אין דיניהם דין. וכן תמצא להריא"ף ז"ל בפ' האשה שנתארמלה. ולא עוד אלא אפי' לשמואל כה"ג אין דיניהם דין כיון שמקצת הב"ד פסול בטל. דומיא דעדים דאפי' ג' אם נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותם בטלה ומה שנשבעה לא נשבעה שהרי צריכה לישבע בב"ד ואין כאן ב"ד. והא דגרסינן בגיטין פ' השולח אדרה בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד דמשמע דאפי' נשבעה שלא בב"ד הויא שבועה. ליתא! דאיכא דמפרש התם דתרווייהו קאמר ליה דתעביד אדרה בב"ד ועוד דאשבעה חוץ לב"ד. ואיכא מאן דמפרש דה"ק: עשה לה מה שירצו היתומים או אדרה בב"ד או אשבעה שלא בנקיטת חפץ שלא בב"ד איזה מהם שירצו היתומים. ולזה דעתי נוטה. ולפיכך צריכה היא עוד להיות נודדת בב"ד ולאסור עצמה בכל פירות חוץ מפת וכיוצא בזה אם נטלה משל בעל כלום: