תשובות הרשב"א/חלק ה/קנז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


סימן קנז[עריכה]

עוד שאלת: מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ו דמו"ל הכ"א): המלוה לחבירו, לא ימשוך את עבדו כדי שיעשה בו מלאכה, ואף על פי שעבד יושב ובטל. אם דעת הרי"ף ז"ל שוה עמו בדין זה, אם לאו?

תשובה: דע כי זה בגמרא מפורש, בפרק איזהו נשך (ס"ד ע"ב). וכתב הרי"ף בהל', וכך אמרו שם. ר' יוסי בר חמא הוה תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי, ועביד בהו עבידתא. א"ל רבא בריה: מ"ט עבד מר הכי? א"ל: אנא כרב נחמן ס"ל, דאמר: עבדא נהום כריסיה לא שוי. א"ל אימור דאמר ר"נ, כגון דארו עבדיה דמרקד בי כובי, עבדי אחריני דמעבד עבדי, מי אמר? א"ל, אנא כי הא ס"ל, דאמר ר' דניאל בר' קטינא אמר רב: התוקף עבדו של חבירו, ועשה בו מלאכה, פטור, דניחא ליה דלא ניסתר עבדי. א"ל, ה"מ היכא דלא מסיק ביה זוזי. מר כיון דמסיק בהו זוזי, מחזי כרביתא, דא"ר יוסי בר מניומי אמר ר"נ: אף על פי שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, אין צריך להעלות לו שכר. הלוהו ודר בחצרו, צריך להעלות לו שכר. א"ל: הדרי בי.