תשובות הרשב"א/חלק ה/קז
סימן קז[עריכה]
שאלת: המוכר שטר חוב לחברו, שכתוב בו: משתעבדנא לך, ולכל דאתי מחמתך; וחזר ומחלו. הודיעני: אם שורש דבר נמצא באותה מחילה, או לא?
תשובה: דברים אלו עתיקין. ואם באתי לכתוב עיקרי ההלכות שהדין הזה בנוי עליהם, יארך המכתב. על כן אני מקצר ועולה, וכותב אליך פסקי הדברים בלבד. בסוף פ"ק דגיטין (דף יג:), שאלו למ"ד מנה לי בידך, תנהו לפלוני. במעמד שלשתן קנה, בין בפיקדון בין במלוה; במה קנה במלוה על פה, שאין הממון בעין? ואמר אמימר: משום דכל הלוה, נעשה כמו דאמר למלוה בשעת הלואה: משתעבדנא לך, ולכל דאתי מחמתך. דאלמא: כל מאן דאמר הכי, רואים אנו אותו שבא מחמתו, כאלו נשתעבד לו הלוה הזה בשעת ההלואה, וכאילו לוה ממנו. ודחו שם דברי אמימר, ואמרו: א"ה, הקנה לנולדים ה"נ לא קנו, שהרי לא היה נולד באותה שעה, וכל שמשעבד עצמו למי שלא נולד, אינו כלום. דע"כ לא קאמר ר"מ: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אלא למי שהוא בעולם. למי שלא בא לעולם, מי אמר! מ"מ שמענו מכאן, שאילו שעבד הלוה בעצמו, בפי', בשטר בשעת ההלואה למלוה, ולכל הבא מחמתו, וחזר המלוה ונתנו או מכרו לאחר שהיה בעולם בשעת ההלואה, הרי הוא משועבד לו הלוה מעכשיו, כאילו לוה ממנו. ועל זה סמך הראב"ד ז"ל, ופסק כן, שהמוכר שט"ח שכתוב בו: הריני משעבד עצמי ונכסי לך, ולכל הבאים מכחך; וחזר ומחלו, אינו מחול. שמשעה שמכרו לזה, נשתעבד לו הלוה. וכן נ"ל, שהדין דין אמת. אלא שיש מרבותינו נ"נ, שחלקו בדבר, ונתנו טעם לדבריהם. שאם כן, לפי דברי אמימר, כל מלוה סתם, הרי הוא כאילו אמ"ל: משתעבדנא לך, ולכל דאתי מחמתך. ואם אתה אומר כן, שהכותב ומתנה כן בשעת הלואה, אם מכר המלוה את חובו לאחר, וחזר ומחלו, אינו מחול. אם כן, תיקשי לן מדשמואל לשמואל. שהרי שמואל הוא דאמר דמעמד שלשתן איתיה אפי' במלוה ע"פ. וטעמא דמילתא לדעת אמימר, היינו משום דכל לוה נעשה כמ"ד בשעת הלואה: משתעבדנא לך, ולכל דאתי מחמתך. ונמצא לפי זה, כי כל המוכר שט"ח לחבירו, וחזר ומחלו, אינו מחול. ושמואל גופיה הוא דאמר: המוכר שט"ח לחבירו, וחזר ומחלו, מחול. וא"כ תיקשי מדידיה אדידיה. אלו דברי מקצת מרבותי נ"נ. ויש לי בזה דברים ארוכים על תשובת קושיא זאת, ולהעמיד דברי הראב"ד ז"ל. ואין זה מקום, לכל אותו אריכות.