תשובות הרשב"א/חלק ה/קג
סימן קג[עריכה]
שאלת: יעקב היו לו שני בנים ובת א'. ושם שני בניו, יהודה ויוסף. וחייב עצמו לבתו, בשש מאות דינרין. ואח"כ נתן לבנו יהודה, חנות אחת. וליוסף בנו, נתן בתים, ושאר כל נכסיו מטלטלי ומקרקעי, ע"מ שיתן לאחותו הנז', בשעת נישואיה, אותם ת"ר דינרין שחייב הוא עצמו לבתי (לבתו). ולימים, נשאת הבת. ואחר זמן, מתו שלשתן: יהודה ויוסף ואחותם. עכשיו, באו יורשי יהודה, וערערו על יורשי יוסף, ואמרו להם: שיחלקו להם באותם הבתים שנתן יעקב זקנם ליוסף, מפני שלא נתן אלא על מנת שיתן לבתו ת"ר דינרין, בשעת הנישואי'. והם לא ידעי, אם קיים התנאי או לא. ולפיכך טוענין הם, שיבררו יורשי יוסף שקיימו התנאי, או שיחלקו להם בבתים. ויורשים טוענין: שאין להם להביא ראיה ע"כ. הדין עם מי?
תשובה: הדין עם יורשי יוסף, שאילו חייב עצמו יעקב ליוסף בממון, על תנאי שיתן לבתו ת"ר דינרין, או אפי' נתן לו קרקע עם תנאי זה, ולא נתן אותו קרקע במעכשיו, ובא יוסף להוציא אותו ממון, או אותו קרקע מיד אביו, או מיד יורשיו, היה מן הדין שיביא יוסף ראיה, שקיים התנאי, קודם שיוציא הקרקע או הממון, בין מאביו בין מיורשיו. ואפילו היו טוענים: שמא; ויוסף היה טוען: בריא שקיים תנאו. והטעם, לפי שכל הבא להוציא, עליו הראיה, ואף על פי שכנגדו טוען שמא. דהו"ל כאומר לחבירו: מנה לי בידך, והלה אומר: איני יודע; דפטור. דקי"ל כרב נחמן (בב"ק קי"ח ע"א), דאמר: פטור. אבל זה שנתן לו אביו מעכשיו, והרי זה ירד לקרקעות מן הדין מכח מתנתו, והיורשים באים לבטל המתנה, ולהוציאו ממנו בטענת שמא, אין שומעין להם, דאין מוציאין בטענת שמא. ולא עוד, אלא דאפילו יעקב אביהם היה קיים, אם נתן לו קרקע על תנאי זה, והחזיק בו, ובא עכשיו לטעון כנגדו, בין בשמא ואפי' בבריא, אין שומעין לו, מפני שהוא בא להוציא, ואינו מוציא אלא בראיה. ואעפ"י שאמרו: קרקע בחזקת בעליה עומדת, שאני הכא, שהוא מוציא מחזקתו ומדעתו, והכניסו בחזקת זה, ועכשיו שבא לטעון התנאי, הרי המקבל נאמן בקיומו, ולעמוד בקרקעו. וכ"ש אם האב טוען שמא. וכ"ש אלו, שלא היה הקרקע מעולם בחזקתם. שהרי יעקב זקנם נתנו ליוסף בחייו, ושמא נתקיים התנאי. ואלו שבאים אומרים: שמא לא נתקיים, הרי זה כטוען איני יודע, אם יש לי חלק בקרקע זה, אם לאו, שאין בטענתו ממש. ועוד, דבכאן הסברא ואומדן דעת הוא, כי לולי שקיים יוסף תנאו, לא היתה לאה אחותו הנז' שותקת מעליו, בשעת נישואיה, ולא יהודה אחיו מניחו לאכול הפירות מן הבתים כולם, ואפי' לא היו הבתים ראוים ליחלק, דשותפין כה"ג ודאי מקפד קפדי אהדדי. דכיון שיש ליוסף טענה על הבתים, בודאי היה לו ליהודה ליזהר, ושלא להניחו לאכול הפירות, יוסף לבדו, מהבתים מכל הצדדין.