תשובות הרשב"א/חלק ה/עה
סימן עה[עריכה]
עוד שאלת לאה נשאת לשמעון, ותפסה מנכסי אביה כסף וזהב קודם שתינשא, ולא ידעו מזה שום אדם ואפי' בעלה, והיו טמונים בידה, מלבד מה שהכניסה לו מבית אביה ולזמן, הוצרך הבעל [למכור] מן החפצים שהכניסה עמה. ואמרה היא לבעלה: אם רצונך למוכרם, אני אקנה אותם משלי, ונתרצה לה וקנתה אותם. ואח"כ, עמד הבעל פעם שנית, ורצה למכור אותם החפצים, ולא הניחתו אשתו. ואומרת לו. אני קניתים משלי, ושלי הם, ואם תרצה למוכרם, תביא המעות לידי. ושמעון טען: דכל מה שהיה לה, בין טמון בין מגולה, שלו הוא. כיון דזכיתי בך, זכיתי בנכסיך בין הידועים לי, בין שאינן ידועים. הודיעני: הדין עם מי?
תשובה: מה שקנתה לאה מבעלה במעות הטמונין לה, לא קנתה כלל, ואין קנינה קנין, דלגלות זוזי הוא דבעי. וכדאמרי בפ' חזקת הבתים (דנ"ו (דף נ"ו) ע"ב): אמר רבא: הלכתא: המוכר שדהו לאשתו, לא קנתה, והבעל אוכל פירות. [במתנה, קנתה, ואין הבעל אוכל פירות. ופריך] תרתי. לא קשיא, כאן במעות טמונים, כאן במעות שאינן טמונים. דאמר רב יהודה: במעות טמונים לא קנתה, בשאינן טמונים קנתה. וזאת, הואיל והביאה אותם הנכסים מבית אביה, והיו טמונים בידה, ועכשיו נתנם ונתגלו לבעל, הו"ל כנכסי מלוג שלה, וימכרנו החפצים ההם. אם ירצה הבעל, וילקח בהם קרקע, והוא אוכל פירות. אבל למכור אותם, ושיאכל הקרן, לא. שאין לבעל בנכסי אשתו, אלא אכילת פירות בלבד. וכן למכור אותם, ולהתעסק בהם על ידו, אם היא אינה רוצה בכך, הדין עמה, אלא יקח בהם קרקע, שהוא דבר קיים, והוא אוכל הפירות. דתנן בפרק האשה שנפלו נכסים (דע"ט (דף ע"ט) ע"א): נפלו כספים, ילקח בהם קרקע, והוא אוכל פירות