תשובות רשב"א/חלק ד/שיז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תשובות רשב"א · חלק ד · שיז· >>

סימן שיז[עריכה]

עוד חזר השואל, ושאל על ענין הכסוי שאסרתי בשבת, כיון דקאמר: ודאי אינו דוחה שבת; ולא קאמר: כיסוי שאין עושין בשבת. אבל בדליכא שום דחייה, לא מדאורייתא ולא מדרבנן, למה תגרע מצות כיסוי. ואי משום גזירה, מ"ש מיו"ט דלא גזרינן דקר נעוץ, אטו שאינו נעוץ.

תשובה: כבר הראתיך בעיניך, הדברי' שהביאוני לידי כן. והצעת דברי, פשוטה לפניך. אך מה שהוספת ואמרת: אם לגזירה, מ"ש מיו"ט, דלא גזרינן נעוץ אטו שאינו נעוץ? זו אינה תורה. דיו"ט הותרה אצלו מלאכת אוכל נפש, ומצוה נמי איכא, משום עונג יום טוב. וכמה מן השבותין התירו, כדי שלא יבא להמנע משמחת יום טוב. ואיך נגזר על המותר, לא נגזור המוכן אטו שאינו מוכן. ולא בקוע עצים מוכנים, משום בקוע קורות, וכל כיוצא בזה. אדרבה! אנו מתירין בו הבערה והוצאה שלא לצורך, מתוך שהותרה לצורך.