תשובות הרשב"א/חלק ד/שו
סימן שו[עריכה]
ומה שאמרת: שאבאר לך מה שכתב הרמב"ם ז"ל, בהלכות אישות: המוחלת כתובתה, אינה צריכה לא קנין, ולא עדים, כשאר המוחלים, שאינם צריכין עדים ולא קנין, ע"כ. כי יש אומרים הבעל נאמן בשבועה שמחלה, ויש אומרים שאינו נאמן, אלא אם היא מודה לו, ומשום דלא איברו סהדי אלא לשקרי.
תשובה: דברי האומר שהבעל נאמן, ובשבועה, דברים בטלים הם. ואין צריך לומר כששטר כתובה יוצא מתחת ידה, שאין אדם נאמן לומר במלוה בשטר: פרעתי, ומחלתי לו; ואפילו לאחר שהגיע זמן הפירעון. דאדרבה, אומר לו: שטרך בידי מאי בעי. ואפילו בשטר הפקדון, אינו נאמן, אלא משום מיגו דאי בעי נאנסו, ובשבועה חמורה בנקיטת חפץ, וכדאיתא בפרק המוכר את הבית (דף ע). וכ"ש זו, שהיא תוך זמן. וכל תוך זמן, חזקה אין עשוי לפרוע. וכן אין עשוי למחול אדם חובו, שא"כ הקובע זמן לחבירו ומת תוך זמן, נטעון ליתומים שמא מחלת. דהא טענינן להו ליתמי, מאי דמצי טעין אבוהון. ואילו בריש פרק קמא דבבא בתרא (דף ה:), איפסיקא הלכתא כר"ל, דאמר: אין עשוי לפרוע תוך זמן, וגובה אפילו מיתמי. ומן הטעם הזה נמי, אינו נאמן אפילו בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה, אלא אם כן נפל. שהרי אפילו במלוה על פה אמרה ר"ל, וזה ברור. וכן תראו מתוך אותה תשובה שכתבתי לכם, שהשיב הרב אלפסי ז"ל. ואף הרמב"ם ז"ל, לא אמר: האומר לאשתו: מחלת לי כתובתיך; אלא המוחלת כתובתה; ולומר: שאף על פי שמחלה בע"פ, בלא קנין, ובלא עדים; כיון שהיא מודה בכך, מחילה קיימת. דמחילה אינה צריכה קנין, וכדמוכח בקדושין (ט"ז ע"א), גבי שטר דעבד עברי. דאמרינן התם: זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי. דאי לא, לימא ליה באפי תרי: זיל. וכן בפרק זה בורר (כ"ד ע"א): באתן לך; מחלוקת. אבל במחול לך; דברי הכל אינו יכול לחזור בו. וההיא, בלא קנין היא. דאי בקנין, אפי' באתן לך נמי, דאין לאחר קנין כלום. ועדים נמי אינה צריכה, דלא איברו סהדי אלא לשקרי, כדעת הכת האחרת שאמרה כן.