תשובות הרשב"א/חלק ד/יא
סימן יא
[עריכה]לסרקוסטה.
שאלת: לוי בן יעקב היה מחזיק במקו' ישיבה שבבית הכנסת. ובני שמעון מערערים עליו לומר: שמקום ישיבה זו של אביהם היה, והם ירשוהו ממנו. והביאו קבלת עדות, שקבלו ב"ד עדות כראוי: ששמעון אביהם היה מחזיק בו, וישב בו שנים רבות, ושמת מתוכו. ולוי טוען: כי אביו החזיק בו קודם לכן, וישב בו בפני שמעון אביהם יותר מעשר שנים, ושמת מתוכו. ויש לו עדים על חזקה זו, והוא מחזיק בו עכשיו מחמת ירושת יעקב אביו. טענו בני שמעון: אפילו יביא לו עדים שאביו החזיק בו, וישב בו כמה שנים, אין בכך כלום. כי לאחר מכאן החזיק בו אבינו שני חזקה טובא, ואנו יורשי' אבינו. אולי אבינו לקחו מיעקב אביו, או שמא נתנו לו במתנה, ויורש א"צ טענה. וב"ד קבלו עדות מכל אחד ואחד מאלו. ומכלל העדות וקבלת העדות: שיעקב אבי לוי ישב והחזיק בו תחילה, ומת בתוכו. ואח"כ החזיק בו שנים רבות שמעון הנז*כר. והב"ד נתרשלו ימים רבים מלפסוק הדין, עד שנפטר לוי לבית עולמו. ובני שמעון עומדין עכשיו לפני הב"ד, ורוצין שיפסקו ביניהם הדין, שקבלו הטענות והעדויות בחיי לוי. ובני לוי אומרין: שאין להם לפסוק הדין אחר שמת אביהם, אלא עפ"י הטענות שטענו הן. וטוענים: שמא חזר אבינו לוי ולקחו מבני שמעון, אלא חייבין לטעון בעדינו, דטוענים ליורש. ובני שמעון משיבין: כי כבר הודה אביהם שהוא לא לקחה מהם. שאינו בא אלא מכח ירושת יעקב אביו. ואפי' חזר הוא וטען, אין מקבלין ממנו. זהו תורף השאלה והעדויות.
תשובה: לפי המובן מתוך השאלה, הדין עם בני שמעון. וכדין הם טוענים: דשמא חזר אביהם ולקחו מיעקב אבי לוי. ועוד: ב"ד טוענים להם: שמא חזר אביהם ולקחו מלוי זה אחר מיתת יעקב אביו. שכל טענות יורש טענות שמא הם, וטוענים ליורש כל מה שיכול המוריש לטעון. ואף על פי שהעידו העדים: שהיה מתחילה ליעקב, כיון שהביאו בני שמעון עדים שאביהם החזיק בו שני חזקה לאח' מכאן, מעמידין אותן בחזקתן. שהאחרון בחזקה זכה בכל מקום. וזה פשוט. שזה הוא טענת כל חזקת שלש שנים. שהמוקדם א"צ ג' שנים, אלא בחזקת יום סגי ליה. אבל הבא להוציא מחזקת המוקדם, צריך ג' שנים. וכיון שכן, שמעון הבא אחרון, כל שיש עדים שהחזיק בו ג' שנים, הרי הוא בחזקתו, ובחזק' יורשיו. ואף על פי שהעידו העדים: שמת יעקב אבי לוי מתוכו, ולומר: שלא ראו אחד מחזיק בו בחייו, ומתוך כך נתבטלה טענת בני שמעון שאמרו: שמא אבינו חזר ולקחו מיעקב, שהרי לא החזיק שמעון בפניו כלל, מ"מ טוענים להם: שמא חזר ולקחו מלוי זה לאחר מיתת אביו. שהרי יכול שמעון לטעון כן. וטוענים ליתומים כל מה שיכול אביהם לטעון. אלא שבא השאלה בזה סתומה. שלא נתברר לי מתוכה: לוי אם היה גדול בשעת פטירת אביו, או קטן היה? שאילו גדול היה בשעת פטירת אביו, מחזיקים בנכסי' שירש מאביו. בין שהתחילה החזקה בפני האב, ונשלמה כולה בפניו של לוי. וכדאמר' במסכת (בבא) בתרא (מ"ב ע"א): אכלה שנה בפני האב ושתים בפניה, בין שתים בפני האב ואחת בפני הבן, הרי זו חזקה. אבל אם היה לוי קטן כשנפטר אביו, אפי' החזיק בו שמעון בפני יעקב אבי לוי שתי שנים, ונשלמה החזקה לאח' פטירת יעקב, לא עלתה לשמעון חזקה. ואפי' היה שמעון עדיין מחזיק בו, מוציאין משמעון ומחזיקין בו לוי. לפי שאין מחזיקין בנכסי קטן, ואפי' הגדיל. וכדגרסינן בפ' האשה שנתאלמנה (י"ז ע"ב): משכחת לה: כגון שאכלה שתים בחיי האב, ואחת בחיי בנו, וכדרב הונא. דאמר רב הונא: אין מחזיקין בנכסי קטן, ואפי' הגדיל. על כן, צריך ב"ד לדעת: אם לוי זה קטן היה בשעת פטירת יעקב אביו, או גדול היה שהדין תלוי בזה כמ"ש. והם יפסקו עכשיו הדין עפ"י הטענות והעדויות שקבלו בחיי לוי. כי מה שטענו עכשיו בני לוי, אין בו ממש. וכמו שטענו בני שמעון.