תפארת ישראל על קנים א

משנה קנים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

תפארת ישראל · על קנים · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

חטאת העוף נעשית למטה:    מזה דמה למטה מחוט הסיקרא שחוגר את המזבח באמצע גבהו, דהיינו אמה אחת למטה מגג הסובב. ולהכי חטאת נעשית למטה מחוט זה. מדכתיב גבה והזה מדמה על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח. ולשון ימצה משמע ממילא, והיינו משום דמלת ימצה קאי לא לבד על הנשאר בדם, רק גם על הדם שהיזה, שכשהוזה, מתמצה וזב ממילא למטה, ואמרה תורה שיזה באופן שיזוב ליסוד. וא"כ על כרחך כולה קרא בקיר המזבח שתחת חוט הסיקרא מיירי, דאז גם דם ההזיה אפשר שיזוב להיסוד. דאי בקיר שלמעלה מהחוט, אפשר שיזוב לסובב, וכגון שהזה דמה למעלה מסובב. [ונ"ל דהא דהקדים תנא הך דינא הכא, משום דכל ענייני מכילתן סובב על עניין זה, דמדחטאת עוף נעשה למטה. ועולת עוף למעלה, לכן כשנתערבו נולד ספק. והקדים דיני חטאת, מדקדים לעולה. ואגב זה נקט נמי דיני דם חטאת ועולת בהמה]:

וחטאת בהמה למעלה:    דכתיב בחטאת בהמה והזה דמה על קרנות המזבח, ר"ל מול הקרן, דהיינו למעלה מהסובב [ומ"ש הר"ב הכא ובזבחים פ"ה מ"ג, דבקרן גופא זורק, לא קי"ל כן. כרמב"ם פ"ה מקרבנות ורכ"מ שם]:

עולת העוף נעשית למעלה:    דכתיב גבה ומלק והקטיר ונמצה דמו, מה הקטרה בראש המזבח, אף מליקה ומצוי, יהיו בראש המזבח, דהיינו למעלה מהחוט:

ועולת הבהמה למטה:    דכתיב בה יסוד, ר"ל מול היסוד. שהכהן עומד למטה ברצפה נגד זוית מזרחית צפונית של מזבח שיש שם יסוד, וזורק הדם מהכלי לזוית שבסובב שלמעלה מהיסוד. וכן עושה אח"כ בזוית מערבית דרומית נגד היסוד, וכן הדין ג"כ באשם שלמים ותודה, רק תנא נקט עולה, מדרצה רק לאשמעינן החילוק שיש בין בהמה לעוף, והרי בעוף ליכא רק חטאת ועולה [וסי' לחלוק הזה שיש בין דם עוף לדם בהמה, כתב המפרש עע טט, ר"ל בעולת עוף יש ע, וכן במלת למעלה, ובחטאת עוף יש ט, וכן במלת למטה, וממילא ידעינן דין בהמה דהוה איפכא. ויש מסמנין עעע, ר"ת עוף עולה למעלה. מהא ידעינן כולה. ולי נראה סי' בהמלות עצמן, העוף עולה למעלה, ר"ל דרך העוף לעוף למעלה, ודו"ק]:

אם שינה בזה ובזה פסול:    ודוקא ששינה בהזאה של א' מכולן, ובעולת עוף שאין בו הזאה ששינה במצוי, אז פסולין. אבל מצוי שבחטאת העוף, אינו מעכב. מיהו מליקה של עולה וחטאת, כשר בכל מקום למזבח:

סדר קנים כך הוא:    דמי שנתחייב קרבנות עוף, מביא ב' תורים או ב' בני יונה, א' לעולה וא' לחטאת. והן נקראין קן:

החובה:    דהיינו זב וזבה שחייבין להביא קן, אפילו כשהן עשירים. וכן יולדת כשהיא עשירה מביאה כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת, עכ"פ כשלא תשיג ידה להביא קרבן בהמה, חייבת להביא קן, א' לעולה וא' לחטאת. וכן מצורע כשנתטהר. או מי שנשבע לשקר שאינו יודע העדות שבקשו ממנו. או מי שעבר על שבועת בטוי. או מי שנטמא ונכנס למקדש או אכל קודש בשגגה, כל אלו כשלא תשיג ידן לקרבן בהמה שחייבים, חייבין להביא קן, והיא הנקרא קן חובה:

אחד חטאת ואחד עולה:    מיהו נכרי שנתגייר, אע"ג שחייב ג"כ בקן חובה, אפ"ה שניהן עולות. ולא איירי ביה תנא הכא, מדלא שכיח. ותו דאין קרבנותיו מפורשים בתורה:

בנדרים ונדבות כולן עולות:    ר"ל אבל המנדר או המנדב קן לקרבן, יקריב שניהן עולות:

האומר הרי עלי עולה:    או שלמים, או מנחה:

האומר הרי זו עולה:    אפילו אמר נמי עלי, כגון שאמר שור זה עלי עולה, אפ"ה אינו חייב באחריותו, דבמלת עלי ר"ל עלי להביאו קאמר [כערכין ד"כ ע"ב]:

מתו או נגנבו אין חייבים באחריותן:    אחר שהפרישן:

משנה ב

ועולה בחטאת:    בעופות מיירי בכולה מכילתן:

ימותו כולם:    דאז בכל חד איכא ספיקא, שמא חטאת עוף או עולת עוף הוא, ואיך יזרק דמן, והרי בשינה בזה או בזה פסול [כמ"א]. מיהו גם ברובא לא בטל, דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי מדרבנן:

חטאת שנתערבה בחובה:    ר"ל עוף א' חטאת שנתערב בקן חובה שלא נתפרש בהן עדיין איזה עולה ואיזה חטאת:

אין כשר אלא במנין חטאות שבחובה:    דמאותן הג' פרידות יקריב רק א' חטאת, דכשר ממה נפשך. דאם יקריב ב' חטאות, שמא הן הקן של חובה, שדינן שיהיה א' מהן עולה. וכמו כן אי אפשר שיקריב א' מהתערובות עולה, דשמא הוא החטאת שנתערב:

וכן עולה שנתערבה בחובה:    עוף א' עולה שנתערב בקן סתום שלא נתפרש בהן איזה עולה ואיזה חטאת:

אין כשר אלא כמנין עולות שבחובה:    דיקריב רק א' מהן לעולה, ולא ב' לעולה. וחטאת כלל כלל לא, וכלעיל:

בין שהחובה מרובה והנדבה ממועטת:    ה"ק בין שכשהחובה שהן הסתומין היו מרובין, והנדבה שהן העולות המפורשות, שנתערבו בהחובות, היו מועטין. כגון שהיה כאן ב' או ג' קנין של חובה סתומין, שדינן שיהיה חציין עולות וחציין חטאות, ונתערב בהן עולה א' או ב' מפורשות:

והחובה ממועטת:    ר"ל שכשהחובה שהן הסתומין היו מועטין, והנדבה שהן העולות המפורשות היו מרובין. כגון קן א' סתום שדינן שיהיו אחד לעולה ואחד לחטאת, נתערבו בד' עולות מפורשות. וה"ה בהיו המפורשות חטאות רק להכי נקט תנא שהנדבה מרובה או מועטת, דהיינו עולות, מדאיירי בסיפא בעולה שנתערבה בחובה:

בין ששתיהן שוות:    ב' עולות או ב' חטאות שהיו מפורשות, שנתערבו בקן א' סתום. בכולן אם המפורשות היו עולות, מקריב מהתערובות רק כמניין העולות שבקן הסתום, ואם המפורשות היו חטאות, מקריב רק כמנין החטאות שבקן הסתום מטעם שבסי' ט"ז:

משנה ג

בחובה ובנדבה:    קני חובה סתומים שחציין עולה וחציין חטאת, ונתערבו עם קני נדבה, דאע"ג שהן סתומין ידעינן שכולן עולות. וה"ה קן חובה סתום שנתערבה בעולה או חטאת מפורשת, שהיו של חובה, בכולן אין כשר מהתערובות רק כמנין העולה או החטאת של חובה, וכדאמרן:

אבל בחובה שנתערבה זו בזו:    קן חובה של אדם זה, והוא סתום. ונתערב בקן חובה סתום של אדם אחר:

שלש לזו ושלש לזו:    ר"ל בין שהיה לכל אשה קן א' או ב' או ג' קנין, ונתערבו בשל חבירתה שהי' לה ג"כ כמנין זה. ונקט תנא באשה, דבנשים מצוי רוב קני חובה בלי חטא, מדמצויין בזיבה ויולדות:

מחצה כשר ומחצה פסול:    דכשנתערבו ג' קנין בג' קנין, שהן יחד ו' קנין, מקריב מהן רק ג' חטאות וג' עולות שהן חצי התערובות, דכשרין בכל גוונא, דהרי כיון שכל הו' פרידות ששייכים לכל אחת מהן, הם ג' חטאות וג' עולות, וכלן סתומות, לפיכך מאיזו מהנשים שיקריב אותן ג' חטאות, וג' עולות, עביד שפיר. רק מדמסופק למי שייך כל פרידה, להכי יקריב כל א' לשם מי ששייך לו. אבל לא יקריב ד' חטאות או ד' עולות, דשמא כל הד' שייכים לאשה אחת, והרי כל אחת חייבת רק ג' חטאות וג' עולות:

ומאה לזו:    ר"ל אבל בנתערב קן אחד חובה בב' קנין חובה, או בג' או בעשר או בק' קנין חובה, וכולן היו סתומות. וה"ה בנתערבו כל המספרים יחד, או בהיה התערובות באופן אחר, והיה א' מועט וא' מרובה:

המועט כשר:    דכשנתערב ב' קנין בג' קנין, מקריב מהן רק ב' קנין, דהיינו ב' עולות וב' חטאות. דאם יקריב ג' עולות או ג' חטאות, שמא כולן של אותה שיש רק ב' עולות וב' חטאות. וה"ה בכל אופן שנתערב קנין מועטים בקנין מרובים, אין כשר רק מניין המועט, מטעמא דאמרן:

בין משתי נשים:    מפרש ואזיל:

משנה ד

זיבה וזיבה:    ר"ל בין שנתערב לאשה אחת קן שהביאה ללידה זו, בקן שהביאה ללידה אחרת, או שנתערב לה קן שמזיבה זו עם קן שמזיבה אחרת שלה:

משם אחד:    ר"ל זהו משם א':

משני שמות על זו לידה ועל זו זיבה:    בכולן הדין כריש מ"ג:

ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה:    לכאורה מיירי שב' נשים שחייבת כל א' קן, וקנו ד' פרידות ביחד, אז רשאי הכהן להקריב איזה ב' שירצה לחטאת, והב' אחרות שירצה לעולות. אבל אי אפשר לומר כן, דהרי קיי"ל בדאורייתא אין ברירה [כביצה ל"ח א']. ואף דאין לחוש שמא קן רחל הקריב ללאה, דהרי רשאי להקריב כל קן לשם מי שהוא, וכדקיי"ל בריש זבחים דכל קרבן סתמא לשם בעליו קאי. עכ"פ מדאין ברירה יש לחוש שמא כל קרבן רחל הקריב למעלה וכל קרבן לאה הקריב למטה, ונמצא הקריב חטאת רחל למעלה ועולת לאה למטה. והרי מדאין ברירה לא אמרינן הוברר הדבר למפרע דאותן שהקריב למעלה היו העולות של זו ושל זו, ואותן שהקריב למטה היו החטאות של זו ושל זו. ולפיכך מפרש הש"ס [עירובין דל"ז א'] דר' יוסי מיירי שהיו דמי קניהן בעירוב, וקנו בהן ד' פרידות, והתנו מיד בשעת הלקיחה, זה יהיה קן שלי וזה קן שלך, ולא נתערבו. וכן בנתנו המעות המעורב לכהן, מיירי שאמר הכהן בשעה שלקח, זה יהא קן רחל וזה קן לאה. וה"ק ב' נשים שלקחו קיניהם בעירוב, ר"ל במעות מעורבין, או שנתנו המעות מעורבין לכהן, איזה שרצה הכהן [וכ"ש הן] בשעת לקיחה יקריב חטאת, ואיזה וכו'. ומדנקט בב' נשים קמ"ל דאע"ג שהיה תערובות בדמי קנין שלהן לא חיישינן התנו אטו לא התנו, דאז לא היה כשר רק קן א', וכלעיל באחת לזו ואחת לזו שנתערבו. מיהו מדקאמר איזה שירצה יקריב עולה וכו', והרי לא הוה צריך להזכיר עולה וחטאת, הול"ל רק איזה שירצה יקריב לזו ואיזה וכו'. אלא דקמ"ל נמי דאין הקנין מתפרשין איזה לעולה ואיזה לחטאת רק בהתנו כן הבעלים בשעת לקיחה אבל בלקחו בעירוב, אפילו פירשו אח"כ בין לקיחה להקרבה שזה יהא לעולה וזה לחטאת, איזה שירצה וכו', ויכול הכהן לשנות ולעשות איפכא. [כך פירשתי על פי דעת רבעתוס' (עירוביו דל"ז א' ד"ה כשהתנו) ע"ש]: