תפארת ישראל על מידות ד

משנה מידות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על מידות · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

ורחבו עשר אמות:    דהיינו כחצי גבהו וחצי רחבו של פתח האולם. ומפני שההיכל רוחב חללו הפנימי כ' אמה, וגובה חללו מ' אמה, א"כ נשאר מבפני' ה' אמות חלל מצד זה ומצד זה מהפתח, וכ' אמות חלל מבפנים ממעל להפתח:

שתים דלתות להיכל ולקדש:    להיכל היינו כלפי חוץ, ולקודש היינו כלפי פנים:

לכסות עוביו של כותל:    דעובי כותל ההיכל היה ו' אמות, ולסוף אמה החצונה של עובי הכותל בתוך הפתח היו ב' דלתות החצונות, א' מימין וא' משמאל, כל דלת רחב ה' אמות. וכשננעלו נוגעים הדלתות זב"ז וסותמות רוחב חלל הפתח שהי' י' אמות. וכשנפתחות לצד פנים, מכסה כל דלת את ה' אמות הנותרים מעובי הכותל:

והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות:    דעוד היו דלתות אחרות כמדת הראשונות שזכרנו, שהיו קבועות בסוף עובי הכותל לצד פנים, וכשנפתחות לאחוריהן מכסות את הה' אמות של כותל ההיכל שאחורי הפתת מבפנים עד זוית צפון ודרום של היכל:

שכל הבית טוח בזהב חוץ מאחר הדלתות:    שהדלתות של זהב היו, וההיכל כולו מצופה זהב, תוץ מאותן ה' אמות מזה ומזה לדלתות כגובה הדלתות, דמדאין הזהב נראה כשנפתחות, התורה חסה על ממון ישראל [כמנחות דפ"ט א"]:

רבי יהודה אומר בתוך הפתח היו עומדות:    דלתות שבפנים ודלתות שבחוץ:

וכמין איצטרמיטה היו:    ר"ל כל דלת הי' עשוי מב' פרקים, מחיברות יחד בחוליות:

ונקפלות לאחוריהן:    דכשרוצה לפתוח נכפפות ונכפלות ב' חלקי הדלת זו ע"ג זו:

אלו שני אמות ומחצה:    ר"ל כל דלת של אלו הד' דלתות של פנים וחוץ, הי' כל אחת רחב ה' אמות, עשוי מב' לוחות, שכל לוח רחב ב' אמות וחצי:

חצי:    דעובי כותל ההיכל שהי' ו' אמות, הי' נשאר ממנה חצי אמה מצפון וחצי אמה מדרום תוך הפתח, לב' מזוזות לדלתות שמבחוץ. וכמו כן תני אמה מזה וחצי אמה מזה תוך חלל הפתח לצד פנים לב' מזוזות לב' דלתות שבפנים. נמצא שנשאר עוד רווח תוך חלל הפתח ה' אמות בין ב' דלתות שבחוץ לב' דלתות שבפנים. וכשנפתח כל דלת החיצון לצד פנים, הרי הדלת הי' נכפף באמצע ונכפל לאחוריו, ועי"ז מכסה מה' אמות הנשארים תוך חלל הפתח הנ"ל רק ב' אמות ומחצה. וכ"כ כשנפתח דלת שבפנים לצד חוץ, הוא ג"כ נכפף באמצע לאחוריו, ומכסה ב' אמות ומחצה של תוך חלל הפתח הנשארות:

ושתים דלתות לדלתות:    ר"ל ב' דלתות הי' לכל א' מהדלתות:

שתים מוסבות דלתות:    ר"ל לכל דלת היתה מוסבת ונכפפת לב' חלקים:

ושתי דלתות לאחרת:    ר"ל כן הי' לדלת האחת, וכן להאחרת:

משנה ב

ושני פשפשין:    ב' פתחים קטנים:

היו לו לשער הגדול:    שער ההיכל נקרא שער הגדול, לא בערך ב' הפשפשין שבצדו, דהרי גם לשער נקנור שבמזרח הר הבית הי' לו פשפש בצפון ופשפש בדרום ואפ"ה לא נקרא שער הגדול. רק שער ההיכל נקרא גדול בערך קדושתו נגד כל שערי המקדש [ועי' שבועות דמ"ז ב']. ואע"ג דפתח ק"ק קדוש ממנו, עכ"פ בק"ק לא הי' שער רק ב' פרוכת [כיומא דנ"א ב']:

אחד בצפון ואחד בדרום:    א' בתא שמימין לשער וא' בתא שמשמאל לשער והם מהתאים שנזכרו לקמן בע"ג:

ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור:    ר"ל אע"ג שהי' סגור אפשר להקב"ה כ"י לבוא בו. והיה שער זה רק להודיע שכל השערים הנשארים אינן רק לצורך בנ"א לכנוס בהן, אבל הקב"ה א"צ לשער לכן נשאר סגור:

נטל את המפתח ופתח את הפשפש:    כשרצה הלוי לפתוח שער ההיכל בשחרית, נטל המפתח של פשפש הצפוני ופתחו:

ונכנס להתא ומהתא להיכל:    שכשהוא בתא, פתח במפתח אחר את הדלת שמהתא להיכל. דגם מהתא להיכל הי' דלת [כדמשמע בתמיד פ"ג מ"ו ומהר"ב שם מ"ז, ודלא כמשמע לכאורה מרמב"ם פ"ד מבחירה ה"ו, ומהראב"ד שם הי"ד]:

עד שנמצא עומד בין שני השערים:    דס"ל דמן התא הזה לא נכנס להיכל, רק לחלל שבאמצע כותל המזרחי של היכל, שהיה בצד שמאל של הנכנס לתא זה. והולך מהתא לתוך חלל זה שפתוח אליו, עד שמגיע להחלל שבין דלתות החיצונות והפנימיות של שער ההיכל:

ואת הפנימיות מבחוץ:    דשערו היכל החיצונות היה העומד שם פותחן מכפנים, ושערי היכל הפנימיים היה פותחן שם מבחוץ. דהחלל שבין ב' דלתות החיצונות והפנימיות, הוא פנימי לדלתות החצונות וחיצון לדלתות הפנימיות ובאותו חלל פותח דלתות הפנימיות והחיצונות:

משנה ג

ושלשים ושמנה תאים:    לשכות:

היו שם:    סביב ג' כותלי ההיכל מבחוץ:

ושמנה במערב:    דסביב לג' כותלי ההיכל היו י"ג לשכות, ה' ממזרח למערב בצפון ההיכל, וה' ממזרח למערב בדרום ההיכל, וג' מצפון לדרום במערב ההיכל. ומכל תא היה יכול לכנוס לתא שבצדו ע"י פתח שבניהם כזה

ועל אלו הי"ג לשכות היה שוב י"ג לשכות בדוגמת הי"ג התחתוניות, לשכה ע"ג לשכה שתחתיה. וממעל לי"ג לשכות האמצעיים, היה שוב (ח') [י"ב] לשכות, דהיינו ה' בצפון, וה' בדרום, וב' במערב, נמצא שהיה בין הכל ל"ח לשכות. והיינו דקאמר מתני' שבצפון ושבדרום חמשה על גביו כו':

אמנם רוחב כל תא מצפון לדרום היה ו' אמות, אבל ארכו של כל תא ממזרח למערב, כמו כן גבהו של כל תא, לא נזכר במשנה כמה היה. ועכ"פ על כרחך צ"ל שגובה כל ג' דיוטות התאים שזה למעלה מזה, היה נמוך הרבה מגובה רווח ההיכל מבפנים, שהיה גבהו מ' אמה, וגגי התאים העליונים היה למטה מהמ' אמה, כדי שלמעלה מגגי התאים העליונים יהיו חלונות ההיכל. שוב היה כותל החיצונה של התאים שמקיף כל התאים שמג' צדדי ההיכל. עביה של כותל זה ה' אמות, ובאותו כותל היו חלונות התאים. [אבל תמהני איה היה חלונות של התאים שסמוכים לזוית צפונית מערבית של ההיכל, שהרי המסיבה שבצד צפון מהתאים הצפוניים שהיתה כעין גשר, היתה מגביה א"ע ועולה בשפוע בכל צד צפון של כותל התאים כמו שנאמר לקמן בס"ד, עד שבזוית צפונית מערבית היה גובה המסיבה כגובה גגי התאים העליונים, נמצא שהמסיבה סתמה כל אויר הצפון של כותל הצפוני של התאים שבזוית זה, ומאין יבא לשם אורה. ונ"ל שבתאים אלו הסתפקו מהאור שבא להם דרך פתחי הג' תאים שיקיפוהו ממזרח וממערב ומלמעלה]. וחוץ לכותל שמקיף את התאים, היה בצפון ובדרום רווח, בכל צד ג' אמות מצפון וכן לדרום. וברווח הזה שבצד צפון היה המסיבה, והוא כעין גשר שהיה בכל צד צפון של כותל התאים הצפוניים, ועולה בשפוע ממזרח למערב. עד שכשיגיע ראש הגשר הזה לגג התאים המערביים בקרן צפונית מערבית של היכל, נפסק הגשר ההוא, כי העולה בה, כשהוא מגיע לשם יכול לילך על גגי תאים המערביים. עד שכשמגיע על גגי התאים לקרן דרומית מערבית של היכל, אז שוב מתחלת גשר משתפע ממערב למזרח, ממעל לגגי תאים הדרומיים שמחוץ לכותל ההיכל. והגשר הזה עולה בשפוע עד פתח העלייה של ההיכל, והפתח הזה היה סמוך לקרן דרומית מזרחית של ההיכל מבחוץ. ושם בעלייה בפנים סמוך להפתח הזה היה סולם לעלות מעלייה לגג ההיכל, דרך לול שבגג. ולג' דברים אלו עשו המסיבה היא הגשר הנ"ל, כדי לעלות בה לגג התאים, ולעלייה של היכל ולגג ההיכל. אולם הרווח של ג' אמות שהיה חוץ לתאים הדרומיים, היה נקרא בית הורדת המים כי גג ההיכל וגג התאים כולם, היו משתפעין קצת נגד רוח זה שיטפו לשם נטפי הגשמים. אמנם בצד צפון כדי להיות מעקה למסיבה של הרווח הצפוני הוא המסיבה, היה שוב כותל שעביה ה' אמות, שמושכת והולכת ממזרח למערב, ככל אורך המסיבה בצד צפון כדי להיות מעקה למסיבה, וכשמגיע כותל זה לקרן צפונית מערבית של היכל נפסקת, מדאין שם מסיבה וההולך על גגי התאים המערביים, הרי יש מעקה על גגי כל התאים סביב לשפת גגיה. וכ"כ היה כותל בדרום של בית הורדת המים, שעביה חמשה אמות, וארכה כאורך התאים הדרומיים של היכל הנ"ל. והיה הכותל הזה לפע"ד לחוזק, וגם להשתוות, שיהיה תאר הבניין שוה בדרום כבצפון. אולם כותלי ההיכל גופיה היו גבוהים הרבה מכל כותלי התאים ומכותלי המסיבה ובית הורדת המים. ושם היה חלונות ההיכל, וחלונות של ק"ק, וחלונות העלייה של היכל. ועל כל חלון היה כיפה מוזהבת [כפ"ג מ"ח]. ועתה ראה בציור שציירנו כאן בס"ד ותבין בעהש"י כל העניין היטב [ולרמב"ם ור"ב שיטה אחרת בכל זה, ולא הארכנו בו, מדיש קושיות הרבה על דברי קדשם, אשר לפע"ד לא יתורצו רק בדוחק]:

ושנים על גביהם:    ואורך אלו הב' יחד, מצפון לדרום, היה כאורך כל הג' לשכות שתחת הב':

ואחד לתא שעל גביו:    דכל העומד בתא מן התאים, ופניו להיכל ואחוריו לצד חוץ [דאיפכא אסור], היה לתא ההוא שעומד בו, פתח מימין להתא שבצד ימין ופתח משמאל לתא שבשמאל, ופתח לתא שעל גביו. [מיהו הא דקאמר מתני' שהיה לכל תא ג' פתחים להתאים שבצדו, לא לכל תאים היה כן, שהרי התאים שפתוחין להגג. לא היה פתח שעל גבן פתוח לתא. וכ"כ ג' התאים שבזוית צפונית מזרחית זה ע"ג זה, הרי מלבד התא התחתון שם, שפירש בו התנא שהיה לו ה' פתחים כדמסיק, עכ"פ גם ב' תאים שעל גביו זה על גבי זה. למה יהיה להן פתח לצד חוץ למזרח. והרי גבוהים הרבה מהרצפה ואינן עשוין לכניסה ויציאה דרך שם. ואת"ל שאעפ"כ היה שם פתח לאויר או לאורה. עכ"פ על פתיחה כזה אין עליה שם פתח רק שם חלון, ומתני' קאמר ג' פתחים היה לכל א'. ודוחק לומר שהיה שם פתחים לכניסה ויציאה, ועולין לשם דרך סולם, דזה לא נאות בצד שער ההיכל. וכה"ג יקשה בג' תאים שזה ע"ג זה בקרן דרומית מזרחית של היכל, [ועי' לקמן סי' כ"ז]. אע"כ מה שאמר התנא שכל התאים מלבד התא שבצפונית מזרחית, היו להן ב' פתחים לב' תאים, רק ברוב תאים מיירי תנא]:

ואחד למסיבה ואחד לפשפש:    ר"ל באותה לשכה שנזכרת לעיל במשנה ב' סי' י"ח, שהיתה קרן מזרחית צפונית, היה לו ה' פתחים, א' לצד חוץ למזרח, והוא הפשפוש הצפוני לשער ההיכל שזכרנו שם. וא' להיכל, וכמו שזכרנו שם. וא' אל התא הב' שבצדו למערב. וא' למסיבה. וא' לתא שעל גביו. ולפי מה שנברר לקמן [בסי' ל"ב] שהתאים שבדיוטא התחתונה היו בנוים כנגד האוטם, א"כ תא זה דקאמר תנא שהיה לו ה' פתחים, על כרחך ר"ל שהחא שבצפונית מזרחית, שבדיוטא האמצעית קאמר. דאי בתא התחתון קאמר, הרי ממנו לא היה אפשר לכנוס להיכל מדהוא בנוי נגד האוטם. אע"כ דהתא האמצעי בגובה, הוא שהיה לו ה' פתחים שנזכרים במשנה. וא"כ צ"ל נמי שהפתח שהיה לו לזה התא למסיבה, ר"ל שיורד משם למסיבה דרך סולם שגבוה ו' אמות כגובה האוטם, שהרי התא האמצעי הזה היה בנוי ממעל לאוטם והמסיבה היה שם נמוך ממנו ו' אמות, מדמתחיל למטה בקרקע ועולה בשפוע. ועוד צ"ל שהג' פתחים שהיו להתא שבצפונית מזרחית בדיוטא התחתונה שכנגד האוטם, היינו א' לתא שבצדו במערב, וא' לתא שעל גביו, וא' למסיבה. דהרי בב' כותלי מזרח ודרום שבהתא התחתון זה, לא היה אפשר לעשות פתח, מדסמוכים לאוטם של היכל ושל אולם, שגם האולם היה בנוי על האוטם [וכלקמן סי' נ"ב]. [אמנם נ"ל עוד מה דקאמר מתניתן דלשאר תאים היה ג' פתחים לכל א' ואחד לאו דוקא, דהרי תא שבזוית דרומית מזרחית על כרחך שמלבד ג' פתחים שזכרנו במשנה, יה לו עוד פתח להיכל, הרי בפתח שלו שפתוח לחוץ למזרח כתיב כי ה' אלהי ישראל בא בו, ור"ל להיכל, ואע"ג דח"ו שצריך לפתח, עכ"פ על כרחך משמע שהיה שם פתח להיכל. ואת"ל דעכ"פ התא הזה לגודל ורוב קדושתו לא היה פתח בינו לתא שבצדו, ורק לתא שעל גביו היה פתוח, כעין לולין שבעליות ק"ק, כדי להוריד האומנין דרך שם, וא"כ היה גם לתא זה רק ג' פתחים, פתח לחוץ, ופתח להיכל, ופתח לתא שעל גביו. עכ"פ לפ"ז לא היו ג' פתחים הללו שבתא זה כשאר פתחים שבכל התאים. ועל כרחך רק ברוב התאים מיירי תנא. או ר"ל דבתאים שמשתמשים בהן מיירי תנא. ולא בתא זה שבמזרחית דרומית שאין משתמשין בו כלל]:

ואחד להיכל:    והא דלא חשיב תנא הלול שהיה גבוה ח' אמות [ומסתמא היה רחבו ד' אמות כדי שיהא עליו שם פתח] שהיה באחד מתאי המערביים, כדי להכשיר שחיטת קדשים קלים גם במערב ההיכל [כזבחים דנ"ה ב']. נ" דמדלא היה לו דלת, דהרי מה"ט נקרא בש"ס בשם לול, משא"כ שאר פתחי התאים לכולן היה להן דלתות להכי לא ניחא ליה לתנא למכלליניה בהדי אינך שאר פתחים [ותמהני שנשמע גם לול זה בדברי רבינו הרמב"ם]:

משנה ד

התחתונה חמשה:    ר"ל דיוטא התחתונה של התאים סביב אוטם ההיכל בצפון מערב דרום, היה רוחב חלל כל אחד מהתאים הצפונים והדרומיים, מצפון לדרום ה' אמות. וכמו כן רוחב חלל הג' תאים המערביים, היה ה' אמות ממזרח למערב:

ורובד ששה:    ר"ל מקום דריסת הרגלים שעל גבי תקרת הדיוטא התחתונה, והוא רוחב של חלל של כל תא מתאי האמצעים, ו' אמות, דהיינו אמה אחת יתירה מחלל תאי דיוטא שתחתיה. וזה מפני שהתקרות של התאים היו נסמכיו על כותל ההיכל, וכותל ההיכל מתמעטת בעוביה למעלה נגד תקרת דיוטא התחתונה, אמה אחת. לפיכך נתרחב חלל התאים שבהדיוטא האמצעית אמה אחת יותר מחלל התאים שבדיוטא התחתונה:

ורובד שבע:    דנגד התקרה השנייה היה כותל ההיכל שוב מתמעטת בעביה אמה אחת, כדי להניח על אותה כניסה קירות התקרה שעל דיוטא שנייה:

והעליונה שבע:    דמקום דריסת הרגלים של דיוטא השלישית שהיא העליונה של ג' הדיוטאות, היתה רחבה עוד אמה אחת יותר מאותה שתחתיה א"כ היה רחבה ז' אמות. וזה ג"כ מטעם הנ"ל, ששם כותל ההיכל שוב נתמעט מעוביה אמה אחת:

היציע התחתונה:    ר"ל מקום דריסת הרגלים שעל רצפה של דיוטא התחתונה:

והתיכונה:    ר"ל מקום דריסת הרגלים שעל רצפת האמצעית:

והשלישית:    ר"ל רצפת העליונה:

שבע באמה רחבה:    וסיפי' דקרא "כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה" ר"ל חומת ההיכל היתה עביה מתמעטת והולכת מבחוץ, אמה אחת נגד כל תקרה ותקרה של התאים. "לבלתי אחוז בקירות הבית" ר"ל כדי שלא יצטרך לעשות נקבים בכותל ההיכל לתחוב שם קורות של תקרת התאים. אבל השתא שכותל ההיכל מתמעט והולך נגד כל תקרה ותקרה כעין מדריגות, היה משכיב ומניח ראשי קורות התקרות של התאים על אותו מדריגה שנתמעט החומה על ידי זה, ועי' בציור בבועז ותבין:

משנה ה

ומסבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית:    נ"ל שהוא המסיבה רוחב ג' שנזכר לקמן במשנה ז', שהיה סמוך לכותל התאים מבחוץ והיה כעין כבש בצד צפון מההיכל. והכבש הזאת מתחלת להשתפע ועולה, ממקום התא שבקרן צפונית מזרחית של ההיכל מול המערב. ונקרא מסיבה, מפני שהיה הכבש הזאת עשוייה כדי לסבב ולבוא לגג התאים, ולהעלייה של היכל, ולהגג של היכל, כלקמן:

לקרן צפונית מערבית:    שכשמגיע הכבש הזאת לקרן צפונית מערבית, כבר היא שוה לגג התאים [ונ"ל שהכבש הזה היתה חלולה תחתיה כדי לפתוח לשם תחת הכבש את חלונות התאים שבצפון, במקום שהגביה א"ע הכבש הזה סמוך למערב, ועי' מ"ש לעיל סי' כ"ד]:

שבה היו עולים לגגות התאים:    לתקן בדק גג התאים או להשתמש שם בדבר. או לכנס מעל להגג לפתח של עלייה של היכל, כלקמן:

היה עולה במסבה:    על גגות התאים שבמערב ההיכל:

עד שהוא מגיע לפתחה של עליה:    נ"ל דר"ל שהכבש הזאת שוב מתחלת בגגי התאים מקרן מערבית דרומית של היכל, ומשפע ועולה ממעל לגגי התאים שבדרום של היכל, עד שמגעת לפתח של עליית ההיכל:

שפתחה של עליה פתוח לדרום:    ר"ל דפתח עליית ההיכל בכותל דרום של העלייה היה:

היו שתי כלונסות של ארז:    ר"ל בעליה סמוך לפתח מבפנים היו כלונסאות של ארז, שמחוברות בשליבות, כעין טרעפפע שלנו [כך כתב רתוי"ט. ונ"ל דלהכי לא קאמר תנא לשון סולם. דאז הוה משמע ששליבותיו דקות. אבל הכא שהיה גבוה הרבה יותר ממ' אמה עד לגג היה צריך שתהיה עבה וחזקה. ולהכי נקט לשון כלונסאות שהן חזקות שמעמידין בהן התקרה (כב"ב דס"ז). אמנם להכי לא עשו לשם כבש כבושה כראוי. ה"ט כדי שלא להרגיל רגלי אדם לשם, מדחמירה קדושת עלייה טפי מהק"ק עצמה [כפסחים דפ"ו א']:

שבהן היו עולין לגגה של עליה:    עליית ההיכל:

וראשי פספסין:    ראשי קורות בולטות מכותלי העלייה מצפון ודרום. ואפשר שהיו מאבנים בולטות [ועי' לעיל פ"א סי' מ"ה]:

מבדילים בעליה בין הקדש לבין קדש הקדשים:    אע"ג שהיה שם ב' פרוכת בין עליית ההיכל לעליית ק"ק [כרמב"ם ספ"ז מכלי מקדש]. אפ"ה היה שם גם הפספסין, מפני חומר קדושת עליית ק"ק יותר מהק"ק עצמו, שהרי אין נכנסין שם רק אחת בז' שנים. וי"א פ"א ביובל [כפסחים דפ"ו]:

לבית קדש הקדשים:    ר"ל שעשו ארובות בתקרת ק"ק סמוך לכותלי ק"ק סביב. וכל ארובה רחוק מחברתה בכדי הושטת היד:

שבהן היו משלשלין את האומנים בתיבות:    שכשהיו צריכין לתקן כותלי ק"ק, היו מורידין האומנין בתיבות דרך ארובות אלו, בהחבל שקושרין בהתיבה שיושב בה האומן. והתיבה סתומה מג' צדדים כדי שלא יביטו סביבותיהם ויהנו, והרי קול מראה וריח אף שאין בהן מעילה, עכ"פ איסורא איכא [כפסחים דכ"ו א'] [והקשה בני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א בבחרותו. א"כ למה התירו לעולי רגלים להציץ לק"ק שגללו להן הפרוכת [כיומא דנ"ד א']. ונ"ל כיון דרק מדרבנן אסור, א"כ לצורך מצוה שיראו הכרובים מעורין זב"ז, ויבינו עי"ז חבתן לפני המקום, שרו רבנן מה"ט] ורק הצד שבתיבה המשולשלת שלעומת כותל הק"ק, פרוצה במלואה, כדי לעשות מלאכתו בהתיקון דרך שם:

כדי שלא יזונו עיניהן מבית קדשי הקדשים:    ר"ל שלא ישביעו עיניהן ממראית נוי המלאכה. ואם אפשר היו לוקחין בעלי מלאכות שהיו כהנים תמימין ואם לאו כל ישראל מותרים:

משנה ו

וההיכל מאה על מאה על רום מאה:    ר"ל כל בניין הבית, שבכללו הם ההיכל והק"ק, והתאים שמקיפין אותו והמסיבה שחוצה להן, והאולם שלפני ההיכל, הכל ביחד היה בו אורך ק' אמה. ורוחב ק' אמה, וגובה ק' אמה. כיצד גבוה ק'. האוטם וכו':

האוטם שש אמות:    הוא היסוד [פונדאמענט בל"א], היה גבוה ששה אמות. מפני שההר משפע ועולה, וההיכל והאולם בנויין בראש ההר על קרקע שוה והכותלים עומדים סמוכים למקום שמתחיל ההר להיות בשפוע. ולהכי כדי ליתן יסוד להבית לבלי ימוט, משו"ה בנו יסוד מאבני גזית סביב לקרקע השוה הנ"ל, גבוה ו' אמות. ומפני שאותו היסוד כולו אטום מבפנים עם קרקע, עד שתוך חלל האולם וההיכל אינו נראה כלל, להכי נקרא אוטם. וגם מבחוץ לא היה האוטם נראה רק בצפון מערב ודרום תוך חדרי התאים שבדיוטא התחתונה. אבל בצד מזרח, היו הי"ב מעלות שבין המזבח לאולם שגבהן ו' אמות מכסים גובה האוטם שכנגדן:

וגובהו:    של כותל ההיכל עצמו:

ארבעים אמה אמה כיור:    ר"ל פטורי ציצים של גיפס מוזהבים היו כמו שפה גבוה אמה ממעל להמ' אמה הנ"ל סביב, נראה מבחוץ ומבפנים:

ואמתים בית דלפה:    ר"ל קורות רחבות, עבות בגובה ב' אמות, שהיה שוכבות על אורך הכותלים סביב שנקראו מייער לאטטען, ונקראו בית דלפא, נוטריקון בית די לייף, על שם שאלו הקורות שהן כמלבן מרובע מחברים יחד ומחזקים כל בניין הכותלים שתחתיהן:

ואמה תקרה:    הנסרים המונחים על המויער לאטטען הנ"ל, היה עוביין אמה:

ואמה מעזיבה:    הטיט והסיד שמשימין על התקרה. ועליהן הניחו האבנים המרובעות לרצפה של עלייה:

ואמה מעזיבה ושלש אמות מעקה:    כמין דופן געלענדער היה בשפת הגג סביב גבוה ג' אמות:

ואמה כלה עורב:    שכל שטח הגג וראש המעקה של ההיכל מחופה בטבלאות של ברזל שקבועין בהן מסמרות של ברזל חדין, וחדודין כלפי השמים וגבוהין אמה. ונקראו כליא עורב, משום שעל ידן יכלאו ויגרשו העורבים מלישב על הגג ולטנפו, או להביא דבר טמא לשם:

משנה ז

מהמזרח למערב מאה אמה כותל האולם:    עובי כתלו שבמזרח:

והאולם אחד עשר:    ממזרח למערב:

אמה טרקסין:    במקדש ראשון היה חומה שעביה אמה מפסקת בין ההיכל לק"ק. וקראו לאותה חומה טרקסין, שהוא בלשון יון מקום שהוא פנים וחוץ מדמבדיל בין פנים לחוץ. וי"א שהוא נוטריקון טרק סין, ר"ל שסוגר דבר של סיני, דהיינו הלוחות והארון והצנצנת מן שקבלנו מסיני וכו' [עי' רש"י ותוס' יומא דנ"א ב' ודנ"ב ב']. ובבית שני שהיה גבוה הרבה מבית ראשון, דבית ראשון היה גבוה חלל ההיכל ל' אמה [כסוכה ד"ה ב'], ובבית שני גבוה יותר ממ' אמה, והרי חומה שעביה רק אמה, א"א שתתחזק לעמוד בגובה מ' אמה, לכן הוצרכו לעשות פרוכת ההיכל לק"ק. ומדהסתפקו באותה אמה של עובי החומה שהיה במקדש ראשון אם קדושתה כהיכל ויתלו הפרוכת לפנים ממנה, או שמא קדושתה כק"ק, ויתלו הפרוכת לחוץ ממנה. להכי עשו ב' פרוכת, בין ההיכל לק"ק, וביניהן רווח אותה אמה שנסתפקו בה. [וקרא תנא לאותו רווח של אמה טרקסין, אף דבבית שני לא היה הארון, דיאשיה המלך גנזו (כיומא דנ"ב ב'), גם חומה לא היה בינתים, א"כ אין כאן לא טרק ולא סין, וה"נ אמרינן ביומא (דנ"א ב') דבבית שני לא הוה טרקסין. וי"ל דהתנא קרא לאותה אמה טרקסין בנרדף על שם הראשון שהיה שם טרקסין, ובפרט שגם בבית שני היה שם הארון נגנז במקום הק"ק (כיומא דנ"ג ב'), ושייך מה"ט שפיר לקרות לאותה אמה טרקסין]:

כותל ההיכל:    ר"ל עובי כותל המערבי של ק"ק. שכל הבניין כולו נקרא במשנה בשם היכל, כלעיל במשנה א':

והתא שש:    דכך היה רוחב התאים בסדר האמצעי [ועי' מש"כ לעיל סי' ל"ב]:

כותל המסבה חמש:    עוביה מצפון לדרום:

והמסבה שלש:    רחבה מצפון לדרום:

כותל התא:    עובי כותל הצפוני של תא הצפוני:

ובית הורדת המים:    כך היה נקרא הרווח שמדרום לכותל דרום של תאים הדרומיים. ונ"ל דנקרא הרווח ההוא בית הורדת המים, משום שגג ההיכל וגגי התאים הדרומיים כולן היו משופעין ויורדים מצפון לדרום, כדי שירדו כל מימי הגג למקום רווח ההוא:

והכותל:    שבדרום מבית הורדת המים, היה כותל ממזרח למערב כאורך כל התאים שבדרום:

וחמש עשרה אמה מן הדרום:    ר"ל דמצד צפון לכותל המסיבה, היה האולם עוד מתרחב והולך עד ט"ו אמה מדרום לצפון, דהיינו כותל האולם שבצפון עוביה ה' אמה, ועוד י' אמה חלל. ורוחב החלל הזה ממזרח למערב היה י"א אמה כנזכר לעיל במשנה. וכמו כן בצד דרום מכותל בית הורדת המים שבדרום, היה ג"כ האולם מתרחב עוד ט"ו אמה להלן, מצפון לדרום, מחוץ לכותל דרומי של בית הורדת המים:

והוא היה נקרא בית החליפות:    אותו רווח של י' אמה מצפון לדרום וי"א אמה ממזרח למערב, שהיה האולם יתר לכאן ולכאן, היה חדר מכאן ומכאן, ונקראו בית חליפות:

ששם גונזים את הסכינים:    דלכל משמר ומשמר היה שם ארגז מיוחד בכותל לגנוז שם סכיניהן. וסכין נקרא בלשון יון חליף, ובלשון יון שבזמנינו לא נקרא סכין כך, רק יקראוהו מאכערא, והיינו כמ"ש רש"י בשם תנחימא בפרשה ויחי על כלי חמס מכורותיהם אבל ברזל הנדוואי שנקרא שטאהל בל"א נקרא בל"י חליפס, ונראה דהיינו שהברת פס בל"י כמעט דומה להברת ף, שהראשון תמונתו ותמונת השני ?, ולכן בנקל החליפו זה בזה, והיינו משום דבל"ז הברת פס אינה נאותה ללשון עברי. ולכל א' מב' בתי החליפות שבאולם היו ב' פתחים, א' לאולם, וא' בזוית. דהיינו אותו בית החליפות שבאולם בצפון, היה לו פתח הב' בזוית צפונית מערבית. ואותו בית החליפות שבאולם בדרום היה לו פתח הב' בזוית דרומית מערבית. וכל א' מב' אלו הפתחים היה גבוה ח' אמות והיה זה כדי להכשיר כל עזרה כולה שם לשחיטת קדשים קלים דכתיב גבייהו ושחטו פתח אהל מועד, והאולם והתאים כולן קרויים אהל מועד (זבחים דכ"ה ב') [ותמהני שנשמטו ברמב"ם ובציור של רתוי"ט]:

וההיכל:    הוא שם כולל לכל בנין ההיכל והתאים ומסיבה ובית הורדת המים וכל המחובר אליהם, וגם האולם שהיה בצד מזרח הבית שהיה מתרחב ומתפשט ט"ו אמה יתירים לצפון וט"ו אמה יתירים לדרום:

ורחב מלפניו:    דהרי המשך כותל מזרח של אולם מצפון לדרום, היה ק' אמה, והמשך כותל המערבי של התאים המערביים, היה רק ע' אמה. לפ"ז היה כל הבנין בדוגמת ארי רחב מלפניו יותר מלאחריו דבמלת היכל כאן כלל גם האולם, דעם האולם היה רחב מלפניו וצר מלאחריו [ורבינו הר"ב לא רצה להבין כאן דברים ברורים שבמשנה]: