תפארת ישראל על ביכורים ג

משנה ביכורים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

ורואה תאנה שבכרה: ואפי' סמדר או פגים דבשעת הפרשה אין צריך נגמר פרי. והא דלא נקיט להו תנא דרך חשיבותן כמו שנזכרים בקרא ארץ וגו' גפן תאנה ורמון ה"ט מדבעי למנקט להו דרך בכירותם דתאנה ממהרת להתבשל מקודם וכדכתיב התאנה חנטה פגיה ואחר כך הגפן והרמון בסוף מדקליפתו קשה מתבשל באיחור זמן מאד.

אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי: מעט באסט לסימן.

ורבי שמעון אומר אף על פי כן חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע: דלא הוקדש בקריאת שם רק בתלוש:

משנה ב

כל העיירות שבמעמד: כל ישראל נחלקים לכ"ד מעמדות וכנגדן היו עשרים וארבעה משמרות כהונה ולויה ומכל מעמד היו דרין איזה אנשים מהן בירושלים בקביעות להיות שלוחין לאחיהן כשיגיע זמנן לעמוד על הקרבת התמידין ומוספין ובכל שבוע ושבוע משמר א' מכהונה ולויה חצי' עולה לירושלים לעבודה וחציו השני הולכין ליריחו שהיא סמוכה לירושלים כדי לתקן ולשלוח משם מזון לחצי המשמר שעלה לירושלים [כן משמע ממתני' רפ"ד דתענית ומברייתא שם דכ"ז א' ומפרש"י במתני' ולא זכיתי להבין דברי הרמב"ם רפ"ו מהל' כלי המקדש (רמב"ם פ"ו מהל' כלי המקדש) ודברי הר"ב רפ"ד דתענית ההולך בעקבותיו יע"ש] ואנשי המעמד מתכנסין בעריהן ומתענין ד' ימים בשבוע ומתפללין שיקובל קרבנות ישראל כפ"ד דתענית:

מתכנסות לעיר של מעמד: להעיר שהי' דר שם ראש המעמד לעלות יחד דברוב עם הדרת מלך:

ולא היו נכנסין לבתים: שלא יתטמאו באהל הטומאה מפני רבוי ודוחק האורחים [כך נ"ל ודו"ק]:

ולמשכים: ר"ל כשהאיר השחר:

קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו: ובדרך היו משוררים שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. ול"מ היה נ"ל שבדרך היו משוררים כל ט"ו שיר המעלות ושם המזמורים האלו מעידים למה שנתקנו אלא שבכל יום התחילו עם שמחתי באומרים לתשובה על דברי הממונה שאמר קומו וכו' וכשהגיעו לירושלים עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים בהר הבית הללו אל בקדשו וכו' ומסיימים בעזרה כל הנשמה תהלל יה וגו' והתחילו הלוים בשיר:

משנה ג

והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים: ר"ל תאנים וענבים יבשים:

והשור: המיוחד לשלמים:

וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו: הוא המובחר שבאילנות שבא"י ועלהו רענן תמיד גם לגלויי דבכורים מז' מינין הן:

החליל: פלעטהע. ולפע"ד נקרא הכאה ע"ש הקשת האצבעות על נקבי החליל:

מכה לפניהם: בלכתם בדרך ולא הלכו רק ב' חלקי היום:

הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם: שלוחים להודיע ביאתם:

ועטרו את בכוריהם: אם היו הפירות יבשים מניחים רטובים למעלה ותמיד מניחים המובחרים ביותר למעלה מפני זה אלי ואנוהו:

הפחות: שרי הכהנים:

הסגנים: שרי הלוים:

והגזברים: גבאי אוצר בית ה':

לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים: כל ישראל נכבדים ובני מלכים רק אם באו הרבה יוצאין לקראתם הרבה ואם מעט מעט:

וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם: כשעוברין לפניהן. אע"ג דאין בעלי אומניות חייבים לעמוד מפני ת"ח בשעת מלאכתן הכא חביבה מצוה בשעתה וכ"כ חייבין לעמוד בפני נושאי המטה או בפני נושאי תינוק למול:

משנה ד

אפילו אגריפס המלך: מלך בבית שני בעל נפש ושררה רבה:

משנה ה

הגוזלות שעל גבי הסלים: שהיו תולין סביב לסלים ולא ע"ג שלא יטנפום:

ומה שבידם נותנים לכהנים: הגוזלות שבידם וי"א דאבכורים קאי וכן נ"ל דאי גוזלות שבידם כיון דאינן עולות הו"ל חולין בעזרה:

משנה ו

מוריד הסל מעל כתפו: להניפן והיינו לר"י אבל לת"ק א"צ תנופה כלל [סוכה דל"ז ב'] :

ואוחזו בשפתותיו: שפת הסל:

וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו: מוליך ומביא מעלה ומוריד:

ומניחו בצד המזבח: הישראל מניחו אצל קרן מערבית דרומית דמזבח:

והשתחוה: בפישוט ידים ורגלים נגד ההיכל:

משנה ז

בראשונה כל מי שיודע לקרות: בלשון הקודש:

נמנעו מלהביא: מפני הבושה:

משנה ח

העשירים מביאים בכוריהם בקלתות: סלים:

והעניים מביאין אותם בסלי נצרים: ענפים:

של ערבה: וויידען:

קלופה: שכך נאה יותר:

והסלים והבכורים ניתנין לכהנים: והעשירים מחזירין הקלתות לבתיהן:

משנה ט

ר"ש בן ננס אומר מעטרין את הבכורים חוץ משבעת המינים: ר"ל אפי' בפריש ואתרוגין וה"ה בפירות ח"ל:

משנה י

הבכורים: התאנה או אשכול שבכרה:

ותוספת הבכורים: מה שמוסיף עליהן בשעת הפרשה משאר תאנים וענבים:

ועיטור הבכורים: הפירות היפים שנותן למעלה להדר הבכורים:

מין במינו: ר"ל אינו מוסיף רק מאותו מין שביכר:

מין בשאינו מינו: דרשאי להדר תאנים בענבים וה"ה איפכא:

ופטורה מן הדמאי: בקבלן הכהן מע"ה אינן חייבין במעשר:

ועטור הבכורים חייב בדמאי: ולאכלן בטומאה יש ספק:

משנה יא

ואם אינה באה מן הארץ: ר"ל בבואו מעבר הירדן שמביאין משם בכורים [כפ"א מ"י]:

משנה יב

והאשה בכתובתה: לגבות מהן בחייו כשתתגרש:

כספר תורה: ר"ל גם ס"ת שוה לבכורים כדינין הנ"ל. וי"א דקאי על שהוא קונה דגם ס"ת מותר לקנות בבכורים וקמ"ל דאף דלא אפשר תו למיתא לידי אכילה דהרי אסור למכור ס"ת כ"א לפדיון שבויים ולישא אשה ולת"ת וסימנך פאת (שו"ע יו"ד, ער):

ורבי יהודה אומר אין נותנים אותם: הבכורים:

אלא לחבר בטובה: ר"ל דכהן המקבלן יחזיק טובה [דאנק זאגען] לבעלים שנתנם לו דברשות הבעלים ליתנן לכל כהן שירצה אפי' אינו ממשמר אותו השבוע ולהכי הוה ליה כשאר קדשי הגבול שאין נתנין רק לחבר המחזיק בתורת ד' [כחולין דק"ל ע"ב] ור"י לשיטתי' אזיל דסבירא ליה הכי [ספ"ד דחלה]:

וחכמים: פליגי עלי' דר"י בתרתי:

אומרים נותנין אותם לאנשי משמר: ואין ברשות הבעלים ליתנן לכהן שירצה:

והם מחלקין ביניהם כקדשי המקדש: ר"ל כשאר קדשי מזבח דנתנין גם לע"ה דהואיל והכניסום למקדש מזדהר בהו הע"ה לאכלן בטהרה:

בועז

הלכתא גבירתא