תוספתא (כתב יד ארפורט)/פסחים
מקרא
- מילה מסופקת בכתב היד. בתוך סוגריים מרובעים = [], עם סימן שאלה, משמאל ללוכסן אחד, הצעה אפשרית =[?/הצעה אפשרית] כמה כאלה, כמה הצעות אפשריות = [?/הצעה א/הצעה ב], התלבטות בין אות לכלום 0 מציין את הכלום =[?/אולי מילה/0] משמאל לשני לוכסנים, הצעה מסתברת =[?/הצעה א/הצעה ב//הצעה מסתברת]. אות לא ברורה =*
- הגהה. בתוך סוגריים עגולים עם סימן מינוס לפניה, מילה שברור שהיא מיותרת, כי הסופר החליף אותה במילה אחרת, לעיתים גם שם עליה גרשיים או קו מוחק =(-/מילה מיותרת). בתוך סוגריים עגולים כפולים, מילה ששונתה על ידי מגיה. ((מילה מיותרת לדעת המגיה)). משמאל ללוכסן, המילה המוצעת על ידי המגיה ((מילה מיותרת/מילה מוצעת)). מילה שאולי צריכה להמחק בתוך סוגריים עגולים עם סימן שאלה ומינוס (?-/מילה שאולי נמחקת)
- הוספה. בתוך סוגריים מרובעים עם סימן פלוס, הוספה על ידי מגיה (בין אם חיצוני ובין אם הסופר) מעל לשורה =[+/מילה נוספת]. הוספה בגיליון עם שני פלוסים =[++/מילה נוספת בגיליון].
- מילה בסוף שורה. בין סוגריים משולשים <מילה בסוף שורה>
- ליגטורה. בתוך סוגריים מסולסלים {אל}יעזר, ישר{אל}
מסכת פסחים
פרק א[עריכה]
אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה אלא לאור הנר לפי שאור הנר יפה לבדיקה ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואומ נר {אל}הים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן ' בית שמאי אומ שתי שורות על פני כל המרתף שורה החיצונה רואה את הפתח והעליונה רואה את הקורה אבל שלמטה הימנה ושלפנים הימנה אין צריך לבדוק חכמ אומ שורה החיצונה רואה את הפתח היא העליונה ואת הקורות שלמטה הימנה אבל של מטה הימנה אין צריך לבדוק חורי הבית העליונים והתחתונים היציע והדות וגג הבית וגג המגדל ובית התבן ובית הבקר ובית העצים והאוצרות ואוצרות של יין ואוצרות של שמן ואוצרות תבואה אינו צריך לבדוק רבן שמע' בן גמל' אומ מיטה החוצצת את כל הבית והיו תחתיה עצים ואבנים בודק את החיצונה ואין צריך לבדוק את הפנימי היוצאין בשיירה והפורשין בספינה לפני שלשים יום אין צריך לבדוק בתוך שלשים יום בודק ומשכים והולך לדרכו דברי ר' יהודה או' משום רבן גמליאל שתי חלות של תודה פסולות מונחות על גג האיצטבא כל זמן שמונחות כל העם אוכלין חולין ניטלה אחת מהן כל העם אוכלין תרומה ניטלו שתיהן אילו ואילו שורפין שורפין תרומה טהורה וטמאה ותלויה כאחד דברי ר' מאיר וחכמ' אומ' טהורה בפני עצמה תלויה בפני עצמה וטמאה בפני עצמה אמ' ר' שמעון לא נחלקו ר' {אל}יע' ור' יהושע על הט התלויה ועל הטהורה ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה שר {אל}יעזר או' תישרף זו לעצמה וזו לעצמה ור' יהושע אומ' שתיהן כאחת אמ ר' יוסי אין הנדון <דו> דומה לראיה בשר שניטמא באב הטומאה עם הבשר שניטמא בולד הטומאה שניהם טמאים אלא שזה טמא טומאה קלה וזה טמא טומאה חמורה שמן שנפסל בטבול יום בנר שניטמא בטמא מת שניהם טמאין אלא שזה טמא טומא' חמורה וזה טמא טומאה קלה ואני אומ ששורפין תרומה שניטמאת בוולד הטומאה עם תרומה שניטמאת באב הטומאה אף על פי שמוסיפין לה טומאה על טומאתה ותלויה וטמאה אומר אני שהתלויה טהורה ואם נשרפת עם הטמאה נמצאת זו מטמאתה בית שמאי אומ אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא ובית הלל מתירין ' בראשונה היו אומרין אין מוכרין חמץ לנכרי ואין נותנין לו במתנה אלא כדי <ש> שיאכלנו עד שלא תגיע שעת הביעור עד שבא ר' עקיבא ולימד שמוכרין ונותנין במתנה אף בשעת הביעור אמ ר' יוסי אילו דברי בית שמאי ובית הילל הכריע ר' עקיבא לסייע דברי בית הילל ' האוכל חמץ אחר חצות וחמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי ר' יהודה וחכמ אומ כל שאין בו כרת אין בו לא תעשה האוכל כזית חמץ חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חייב חטאת ועל לא הודעו אשם תלוי ' האוכל תרומה חמץ בפסח אין משלם דמי עצים לכהן אמ ר' יוחנן בן נורי אמרתי לו לר' עקיבא מפני מה האוכל תרומה חמץ בפסח אין משלם דמי עצים לכהן מה נשתנה פסח משאר ימות השנה שבשאר ימות השנה משלם דמי עצים לכהן אמ לו לא אם אמרת בשאר ימות השנה ששמשלם שאף על פי שאין לו בה היתר אכילה יש לו בה היתר עצים תאמר בזו שאין לו בה היתר אכילה ולא היתר עצים למה זה דומה לתרומת תותים ואבטיחים ומלפפונות שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר עצים במה דברים אמורים בתרומה שהפרישה קודם לפסח לשום תרומה אבל הפריש חמץ [?/ב/מ]פסח תרומה חמץ בפסח אינה תרומה האוכל קודש חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש ואשם תלוי במזיד פטור במה דברים אמורים בקודש שהקדישו קודש אבל אם הקדישו <ק> קודש חמץ בפסח אינו קודש אחד האוכל ואחד ממחה ושותה אכל חזר ואכל אם יש מתחילת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה ראשונה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין שתה חזר ושתה אם יש מתחילת שתייה ראשונה ועד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין כשם שאכילה בכזית כך שתייה בכזית ואכילה ושתייה אין מצטרפין רבן שמעון בן גמליאל ור' יוחנן בן ברוקה אמרו אף של הקדש מותר אחר הפסח מיד פרק ב בשאר כתבי הידחמיצן של גוים מאימתי מותר אחר הפסח של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפיה ושל נחתומין בכפרים עד שלשה ימים בכרכין עד שלשה תנורין ר' שמעון בן אלע' אומ כשאמרו של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפיה אם היה בעל הבית משיא את בנו ואפה שלשה תנורים ביום אחד מותר וכשאמרו של נחתומין בכפרים עד שלשה ימים אם נדחק ואפה שלשה תנורין זה אחר זה מותר ר' שמעון בן {אל}ע' אומ אף כשאמרו של נחתומין בכרכין עד שלשה תנורין אסורין עד שלשה ימים שמשחרית היה בודה לו שאר כל אותו היום במה דבר' אמור' בזמן שלא עשה פסחו עם ישר{אל} או שהקדימו יום אחד אבל אם עשה פסחו עם ישר{אל} או שעי[?/כ/ר] בו יום אחד חמיצו מותר אחר הפסח מיידמצה של כותים מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ור' אלעזר אוסר לפי שאינן בדיקדוקי מצה כישר' ' רבן שמע' בן גמלי{אל} אומ כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישר' חמיצן של עוברי עבירות מותר מותר אחר הפסח מייד מפני שמחליפין את השאור ' המלאי של ישר{אל} ופועלי גוים עושין בתוכו ומצא בו חמץ אחר הפסח אסור בא בהנאה ואין צריך לומר באכילה ' המלאי של ישראל ופועלי גוים עושין בתוכו ומצא בו חמץ אחר הפסח מותר באכילה ואין צריך לומר בהנאה ' המלאי של גוים ופועלֵי ישר' עושין בתוכו ומצא בו חַמֵץ אַחַר הַפֵסַח אסור בהנאה ואין צריך לומר באכילה ' חנות של גוים ישראל ופועלי גוים עושין בתוכו ומצא בה חמץ אחר הפסח אסור בהנאה ואין צריך לומר באכילה ' חנות של גוים ופועלי ישר' עושין בתוכה (-/א[?/*]) ומצא בה חמץ אחר הפסח מותר באכילה ואין צריך לומר בהנאה ' נכרי שהילוה את ישר' על חמיצו ואמ לו אם לא באתי קודם לפסח הרי הוא מכור לך אחר הפסח מותר באכילה ואין צריך לומר בהנאה ישר{אל} שהילוה את הנכרי על חמיצו ואמ' לו אם לא באתי קודם לפסח הרי הוא מכור לך אחר הפסח אסור בהנאה ואין צריך לומר באכילה ' נכרי שבא לביתו של ישר' והיה בידו חמץ אין זקוק לו לבערו הפקידו אצלו זקוק לבערו ייחד לו בית בפני עצמו אינו זקוק לבערו ישר' וגוי שהיו באין בספינה והיה חמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנוכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח הימנו אחר הפסח ובלבד שיתננו לו במתנה גמורה רשאי ישראל שיאמר לו עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך לו (-/[?/בו]) ואבוא ואקח ממך אחר הפסח ' משכיר ישר{אל} בהמתו לגוי להוליך עליה חמץ ואפילו ממקום למקום ' המוצא חמץ בדרך אם רבה חמץ מותר ואם לאו אסור מעשה ברבן גמלי{אל} ור' אילעאי שהיו מהלכין מעכו לכזיב וראה גלוסק[?/ין/א] אחד אמ לטבי עבדו טול גלוסק[?/ין/א] זה ראה גוי אחד ואמ לו מבגאי טול גלוסקין זה רץ אחריו ר' אילעאי אמ' לו מה טיבך אמ לו מעיירות של בורגנין אני ומה שמך אמ לו מבגאי שמני אמ לו מכירך רבן גמלי{אל} מימיו א' לו לאו מיכן למדנו שכיון רבן גמליאל ברוח הקודש ומדברי למדנו שלשה דברים שחמץ של נכרי מותר אחר הפסח מיד ואין מעבירין על האוכלין והולכין אחר רוב עוברי דרכים ' הגיע לכזיב ובא אֶחַד ושאל לו את נדרו אמ' לאחד שעימו כלום שתינו רביעית יין האיטלקי אמ' לו הן אמ לו אם כן יטייל אחרינו עד שתפוג יינינו טייל עמו עד שהגיעו לסולמה של צור ירד מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו נדרו והרבה דברים למדנו באותו היום למדנו שרביעית יין <מש'> משכרת והדרך מפיגה את היין ואין מורין שתויי יין ואין מפירין נדרים לא מהלכין ולא רוכבין ולא עומדין אלא עטופין ויושבין ' ר' יוחנן בן נורי אומ אף הקרמית אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח יוצאין בהן ובהדראה שלהן בכזית ' יוצאין במעשר שיני בירושלים אבל לא בביכורים ומה הפרש בין מעשר שיני לביכורים אלא שמעשר שיני יש לו היתר אכילה בגבולין ' יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח יוצאין בסופגנין הנעשין באור ואין יוצאין בסופגנין הנעשין בחמה בפסח ואין יוצאין בסריקין בין מצויירין בין שאינן מצויירין אין עושין סריקין המצויירין בפסח אמ ר' יהודה שאל בייתוס בן זונון לחכמ מפני מה אין עושין סריקין המצויירין בפסח אמרו לו מפני שהאשה שוהה עליהן ומחמצתן אמרו לו אם כן ייעשו בדפוס אמרו לו יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי ביתוס מותרין ר' יוסי אומ עושין סריקין כמין רקיקין ואין עושין קלוסקאות אין יוצאין לא בחלוט ולא במעיסה ולא בסופגנין ולא בדובשנין ולא באוסקריטין אבל ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה יוצאין <ב'> בחררה ובמצה ישנה ובלבד שעשאה מתחילה לשם פסח ' יוצאין במצה המתובלת בין שתיבלה באילפס בין שתיבלה בקדירה ר' יהודה בן בתירא אומ אף יוצאין בחזרת הגל ובחוורוור ר' ישמע' בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומ כל שיש לו שרף יוצאין בו יוצאים בהן בין לחין ובין כמושין ואין יוצאין בהן יבישין ר' אלעזר בר' צדוק אומ אף יוצאין בהן כבושין ' החזרת והמצה והפסח לילי יום טוב הראשון חובה ושאר כל הימים רשות ר' שמעון אומ לאנשים חובה לנשים רשות הילל הזקן כורכן זה בזה ואוכלן אימתי אוכלן משתחשך לא אכלן משתחשך אוכלן כל הלילה לא יאכלם מעתה החזרת והמצה והפסח אין מעכבין זה את זה
פרק ב (ג)[עריכה]
בצק שבסידקי עריבה עשאו לחיזוק אינו חוצץ ואם לאו חוצץ אם יש כזית במקום אחד בין כך ובין כך צריך לבער היה כחצי זית מיכן וכחצי זית מיכן וכחוט באמצע אם ניטלין שלשתן כאחד צריך לבער ואם לאו אין צריך לבער ' עריבת העובדנין שנתן לתוכה קמח שלשה ימים קודם לפסח אינו צריך לבער ואם לאו צריך לבער אחרים אומ ש'לשה' כיון שנתן לתוכה עורות אינו צריך לבער ' הקילור והאיספלנית והרטייה שנתן לתוכן קמח אינו צריך לבער מלוגמא שניסרחה אין צריך לבער המסות שנפל לתוכן קמח הרי זה אסור חמץ שנפל לתוך הבאר הרי זה כמבוער ר' יוסי בר' יהוד' אומ קלי שירד לתוכו דלף אין בו משום חמץ חלת הבצק שעיפשו או שיבשו הרי אילו אסורות נפלו שעורים במים ונתבקעו הרי אילו אסורות ר' יוסי אומ' שרה חיטים ושעורים במים והחמיצו הרי אילו אסורות ובחומץ בין כך ובין כך מותר מפני שהחומץ <צו'> צומתן ' אין לשין את המצה ברותחין מפני שחולטין ולא <ב'> בפושרין מפני שמחמיצין אבל לשין אותן בצונין אין לשין את <המ> המצה בשאר המשקין ואם לש אופה מיד ר' מאיר אוסר אבל מקטפין אותה בכולן ' מי תשמישיו של נחתום שוֹפכִין אותן במקום <הא> האישבורן ואין שופכין אותן במקום הקטפרס מפני שהן מתכַנְסִין ובאין לידי חימוץ האשה שכינסה מי תשמישיו של נחתום ללוש בהן במוצאי יום טוב הרי אילו אסורות יותר על כן היו נשים נוהגות לא היו לשות במוצאי יום טוב בחמין שהוחמו ביום טוב א' לו ר' אליע' לר' יהושע היאך אתה אומ מפרישין חלה ביום טוב בטומאה כתוב אחד אומ שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אמ לו ר' יהושע כת' אחד אומ' אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אמ לו ר' אליעזר הדבר עדיין שקול מי מכריע אמ לו ר' יהושע אני אכריע כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על לא תעשה ואינה בידי ' וחכמ אומ שלש נשים עוסוקות בבצק אחת לשה ואחת מקטפת ואחת אופה לשה היא מקטפת ואחרת לשה תחתיה מקטפת היא אופה ואחרת מקטפת תחתיה הואיל ושלשתן עוסקות בו כולן חוזרות חלילה ואינו בא לידי חימוץ עד כמה שיעור העיסה ר' ישמע{אל} בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומ בחיטין עד שלשת קבין בשעורין עד ארבעת קבין וכל זמן שהאשה עסוקה בו אינו בא לידי חמוץ ר' נתן אומ משום ר' אליעזר חילוף הדברים ' ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מערב שבת ' תרומה טמאה מבערה במוצאי שבת דברי ר' מאיר וחכמ אומ בזמנו ' תרומה טמאה וטהורה מבערין בשבת ר' אלע בר' צדוק אומ' תרומה מלפני השבת אוכליה מועטין וחולין בשבת אוכליהן מרובין אמ ר' אלעזר פעם אחת חל ארבע עשר להיות בשבת והיינו יושבים לפני רבן גמליאל בבית המדרש בלוד ובא זונון הממונה ואמ היגיע עת לבער חמץ והלכנו אני ואבא לבית רבן גמליאל וביערנו חמץ איזה הוא צופה הרואה ואינו מפסיק ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוֹסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בבית אם יכול לחזור ולבער אם יש לו שהות כדי שילך ויחזור חוזר ואם לאו אינו חוזר ר' שמעון בן אלעזר אומ כל סעודה שאינה לשם מצוה אין חבר רשאי לאכול הימנה. אם עבר הצופים שורפה במקומה ואם לאו חוזר (-/ושוכ) ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה הוי לא אמרו לחזור אלא להקל עליו עד כמה הן שורפין בן בתירא אומ עד כשתי ביצים לא מצינו חבר אם רצה לשורפו מעצי עצמו או על ג[?/ג/ב] ו לפני הבירה מעצי המערכה אין שומעין לו מקום שנהגו לעשות מעמד ומושב <ע> עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ' אין מעמד ומושב פחות משבעה פעמים ' מקום שנהגו להיות הולכין אבילים לאחר המיטה <ה> הולכין מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלין מקום שנהגו שלא לשאול אין שואלין מקום שנהגו להחזיר קידושין מחזירין מקום <שנ> שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין מקום שנהגו להדליק בלילי יום הכיפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין ר' שמעון בן אליקים אומ מדליקין בפונדקאות ובבית המים אילו שאמרו מדליקין ואילו שאמרו אין מדליקין אילו ואילו לא אמרו אלא מפני הרגל דבר ' מקום שנהגו <ל> לעשות מלאכה במחובר לקרקע עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין מאימתי ארבעה עשר באכילה ר' אליעזר בן יעקב אומ מאור ארבעה עשר ור' יהודה אומ משתנץ החמה אמ לו ר' אליע' בן יעקב היכן מצינו שמקצת היום אסור באכילה ומקצתו מותר אמ לו ר' יהודה הוא יוכיח על עצמו שמקצתו אסור בחמץ ומקצתו מותר וחכמ אומ אף במקום שאמרו אין עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות שלש אומניות החייטין והספרין והכובסין החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו במועד הספרין והכובסין שכן נזיר ומצורע ומי שעלתה לו מכה בראשו מספרין במועד הכובסין שכן הבאין מחוף הים ומממדינת הים מכבסין ר' יוסי בר' יהודה אומ אף הרצענין שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהם וסנדליהם במועד זֵבֵל שבאמצע מסלקין אותו לצדדין שברפת שבחצר מוציאין אותו לאשפה ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה [?/כ/ב] רצון חכמים ושלשה שלא [?/כ/ב]רצון חכמים ואילו כרצון חכמים מרכיבין דקלים ערבי פסחים וכורכין את שמע וגודשין וקוצרין את העומר ואילו שלא ברצון חכמים מתירין גמזיות של הקדש ואוכלין נשרים בשבת ונותנין פיאה לירק אמ ר' יהודה אם כרצון חכמים היו עושין אם כן יהו כל אדם עושין כן אלא על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם ואילו שלא מיחו בידם מרכיבין <ד> דקלים ערבי פסחים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ואילו שמיחו בידם מתירין גַמְזִיות של הקדש ואוכלין נשרים בשבת ונותנין פיאה לירק כיצד כורכין את שמע אומרין שמע ישר' יי' {אל}הינו יי' אחד ולא היו מפסיקין ר' יהודה אומ מפסיקין היו אלא שאין אומ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כיצד היו נותנין פיאה לירק לא היו נותנין אלא ללפת ולקפלוטאות מפני שלקיטתן כאחת ר' יוסי אומ אף לכרוב מעשה בבנו של בוהיין שנתן אביו פיאה ללפת ובא ומצא עניים עומדין על פתח גינתו אמ להם בניי לא נחוש לדברי חכמים השליכו מה שביד[+/כ]ם השליכו מה שבידן ונתן להם כפליים במעוש[?/ר/ה] ולא שעינו צרה אלא שחשש לדברי חכמים כיצד אוכלין נשרים בשבת היו פותחין גינותיהם ופרדסותיהם לעניים שהיו בשני בצרות והיו עניי ישר' אוכלין נשרים בשבת והיו פותחין ג[?/ג/נ]ותיהם של תמרים ' כיצד מתירין גמזיות של הקדש אמרו להם אי א[?/][?/] מודים לנו שגידולי הקדש אסורין אמרו להם אבותינו שהקדישו לא הקדישו אלא קורות עצמן מפני שרעלי אגרוף באין ונוטלין אותן בזרוע
פרק ג (ד)[עריכה]
הביא אשמו ולא הביא גזילו לא היה ממרס בדמו עד שיביא גזילו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה הביא אשמו ולא הביא מעילתו לא היה ממרס בדמו עד שיביא מעילתו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה מצורע שהביא חטאתו קודם אשמו לא היה ממרס בדמו עד שיביא אשמו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה ' כל הקדשים שהקריבן קודם לתמיד של שחר או שעיכבן אחר תמיד של בין הערביים הרי אילו פסולין שאין לך קודם תמיד של שחר אלא קטורת ואין לך מתעכב אחר תמיד של בין הערביים אלא קטורת ופסח ערבי פסחים ומחוסרי כפרה כדי שיא[+/כ]לו בפסחים לערב ר' ישמע{אל} בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומ מחוסרי כפרה מביאין קרבנותיהם אחר תמיד של בין הערבים כדי שיאכלו קדשים לערב שחטו לשמו ומרקו שלא לשמו כשר שכבר הוכשר בשחיטה כיזה צד שלא לאוכליו שחטו לחולה ולזקן שאין יכולין לאכול כזית כיצד שלא <למ> למנוייו שחטו על בני חבורה אחרת שחטו למולים ולערלים כשר ואבא שאול או' והדין נותן שיהא פסול הואיל והזמן פוסל והערלה פוסלת מה הזמן עשה בו מקצתו ככולו אף ערלה נעשה בה מקצתה ככולה או כלך לדרך זו ערלה פוסלת וטומאה <פו> פוסלת מה טומאה לא עשה בה מקצתה ככולה אף ערלה לא עשה בה מקצתה ככולה נראה למי דומה דנין דבר שנוהג בכל הזבחים מדבר שנוהג בכל הזבחים ואל יוכיח דבר שאינו נוהג בכל הזבחים או כלך לדרך זו דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה השוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר עובר בלא תעשה והפסח עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח אחד השוחט ואחד הזורק ואחד המקטיר במה דבר' אמור בזמן שיש חמץ לאחד מבני חבורה אין חמץ לאחד מבני חבורה פטור אבל המולק את העוף בארבעה עשר בפנים על החמץ עובר בלא תעשה ר' שמעון אומ' הפסח בארבעה עשר לשמו חייב מפני שהוא כשר שלא לשמו פטור מפני שהוא פסול ובחולו של מועד לשמו פטור מפני שהוא פסול שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר אימתי בזמן שראוי לבוא ' פסח בין לשמו ובין שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר ושלא לשמו פסול ובחולו של מועד לשמו פסול ושלא לשמו כשר אימתי בזמן שראוי להביא פסח אבל בזמן שאין ראוי להביא פסח בין לשמו ובין שלא לשמו כשר שחטו אחרים לשמו <בא> בארבעה עשר ר' אליע' אוסר ור' יהושע מתיר א' ר' יהושע ומה אם בשאר ימות השנה שאין כשר לשמו כשרו אחרים לשמו ארבעה עשר שכשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו א'לו רבי אליע' חילוף הדברים ומה אם בשאר ימות השנה שאין כשר לשמו כשר הוא לשם אחרים ארבעה עשר שכשר לשמו אינו דין שכשר הוא לשם אחרים וכן אתה אומ כלומר מפני מה כשרו אחרים לשמו בשאר ימות השנה שכן כשר הוא לשם אחרים יכשרו אחרים לשמו בארבעה עשר שכן אינו כשר לשום אחרים א' לו ר' {אל}יעזר הורעתה כח פסח ואת נותן כח לשלמים חזר ר' אליעזר ודנו דין אחר מצינו ש[?/במ/מי]הקדש הפסח באו שלמים ואין מהמקדש שלמים בא פסח ומה הפסח שמהקדישו באו שלמים אינו כשר לשם שלמים שלמים שאין מהקדישן בא פסח דין הוא שלא יכשרו לשם פסח אמ לו ר' יהושע חטאת <תו> תוכיח שאין מהקדשה באו שלמים וכשירה לשם שלמים אף אתה אל תתמה על אילו שאף על פי שאין מהקדישן בא פסח שיכשרו לשם פסח א' לו ר' אליע' לא אם אמרת בחטאת שהוכשרה לשמה בשאר ימות השנה תאמר בפסח שאינו כשר לשמו בשאר ימות השנה הואיל ואין כשר לשמו בשאר ימות השנה אם שחטו אחרים לשמו בארבעה עזר לשמו פסול השוחט את הפסח בארבעה עשר כשר לאוכלו נא שלוק ומבושל השוחט את הפסח על בני חבורה ואמ שלא לשמו שחטתיו שורת הדין אינו נאמן ר' יהודה או' עד שלא יתחילו בו נאמן משיתחילו בו אינו נאמן ' הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו ר' יהודה מכשיר ובן בתירא פוסל א' ר' יהושע הואיל ושלשה עשר אינו ראוי וארבעה עשר שחרית אינו ראוי מה שלשה עשר אם שחטו שלא לשמו כשר אף ארבעה עשר שחרית ששחטו שלא לשמו כשר ' השיב ר' לסייע לדברי בן בתירא לא אם אמרתה בשלשה עשר שאין מקצתו ראוי תאמר בארבעה עשר שחרית שמקצתו ראוי הואיל ומקצתו ראוי אם שחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו פסול פסח ראשון בשלש כיתים ואין פסח שיני בשלש כיתים שחט תמיד של בין הערבים מקטיר קטורת ומדליק את הנרות ובא לו אצל הפסח והוציא את אימוריו אפילו של ארבעה ושל חמשה נתנן במגס והקטירן על ה גבי המזבח ובשבת מלבישו בגיזתו ומניחו ויוצא ר' ישמע' בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומ ארבעה עשר שחל להיות בשבת לא היה מפשיט אלא עד החזה כהן קרב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד שפכו שלא כנגד היסוד פסול הלוים עומדים על דוכנם ואומרין את ההלל בשורה ואם גמרו שנו ואם שנו שילישו ואף על פי שלא שילשו מימיהם אמ' ר' יהודה מימיה של כת לא שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע יי' שעמה מועטין והיא היתה נקראת כת עצלנין כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהכהנים מדיחין את העזרה שלא כרצון חכמים כיזה צד מדיחין את העזרה פוקקין אותה ומרגילין לה אמת המים עד שנעשית נקייה כחלב ר' יהודה אומ כוס היה ממלא מדם התערובות זורקו זריקה אחת על גבי המזבח שאם נשפך דמן של אחד מהם נמצא זה מכשירו אמרו לו והלא לא נתקבל בכלי ודם שלא נתקבל בכלי פסול [?/ר/ד]' א' דם התמצית ודם האיברים פסול לגבי מזבח אמ להן אם כן למה פוקקין את העזרה שהיו כהנים [?/[++מַשְקִיעין]/ ((-/מפקיעין/ מַשְקִיעין))] בדם עד <רכ> רכובותיהם ר' אליעזר בן יעקב אומ כת שלישית הלכה וישבה לה בעזרת נשים '
פרק ד (ד 2)[עריכה]
פעם אחת חל להיות ארבעה עשר להיות בשבת שאלו את הילל הזקן פסח מהו שידחה את השבת אמ להן וכי פסח אחד יש לנו שדוחה את השבת הרבה משלש מאות פסחים בשנה יש לנו שדוחין את השבת חברה עליו כל העזרה א' להן פסח קרבן ציבור ותמיד קרבן ציבור מה תמיד קרבן ציבור דוחה את השבת אף פסח קרבן ציבור דוחה את השבת ד' א' נאמר בפסח במועדו ונאמר בתמיד במועדו מה תמיד שנאמר בו במועדו דוחה את השבת אף פסח שנאמ' בו במועדו ידחה את השבת ועוד קל וחומר ומה תמיד שאין חייבין עליו <כ> כרת דוחה את השבת פסח שחייבין עליו כרת אינו דין שידחה את השבת ועוד מקובלני מרבותיי שהפסח דוחה את השבת ולא פסח ראשון בלבד אלא אה פסח פסח שיני ולא פסח ציבור אלא פסח יחיד אמרו לו אם כן מה יהא על העם שלא הביאו[?/ם/0] סכיניהם ופסחים למקדש אמ להם הניחו להם רוח הקודש עליהם אם אינן נביאים בני נביאים הם למחר מה עשו מי שפיסחו טלה טמנו בצמרו וגדי קשרה בקרניו הביאו סכינים ופסחים למקדש ושחטו את פסחיהם בו ביום מינו את הילל נשיא והיה מורה להן הילכות הפסח פעם אחת ב[?/י/]קש אגריפס המלך לידע כמה מיניינם של אוכלוסין א להן לכהנים הפרישו לי כוליא אחת מכל פסח ופסח הפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כוליא כפליים כיוצאי מצרים ואין כל פסח ופסח שלא היו עליו מעשרה מנויין חוץ ממי שהיה בדרך רחוקה או טמא בו ביום נכנסו ישר' להר הבית ולא היה מחזיקין והיה <נק> נקרא פסח מעוכין
פרק ה[עריכה]
כשם שהשחיטה דוחה את השבת כך מכשירי שחיטה ידחו את השבת כלל א' ר' עקי' כל מלאכה שאיפשר לה ליעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת שחיטה שאי איפשר לה ליעשות מערב שבת דוחה את השבת אמ' לו ר' אליעזר אימורי ציבור יוכיחו שהן כשירין למוצאי שבת ודוחין את השבת בזמנן מה לי מכשירי מצות שחיטה לפני שחיטה ומה לי מכשירי שחיטה אחר שחיטה אמ' לו ר' עקיבא מה למכשירי שחיטה אחר שחיטה שכן דחת שחיטה את השבת ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה את השבת שכן לא דחת שחיטה את השבת ועוד שמא נמצא בו פסול נמצא מחלל את השבת ' הפסח בא מן הצאן ואינו בא מן הבקר בא מן הכבשים ומן העזים בא מן הזכרים ולא בא מן הנקיבות בא בן שנה ולא בא בן שתים ואינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא למנוייו ואינו נאכל אלא צלי וחייבין עליו משום שבירת העצם ' חגיגה הבאה עמו באה מן הצאן ומן הבקר באת מן הכבשים באת מן העזים באה מן הזכרים ומן הנקיבות באה בן שנה ובן שתים ונאכלת לשני ימים ולילה אחד ואין חייבין עליה משום שבירת העצם חגיגה הבאה עמו היא נאכלת תחילה כדי שיהא פסח נאכל [?/***] חגיגה הבאה עמו יוצא ידי חובתו משום שמחה ואין יוצא ידי חובתו משום חגיגה ר' שמעון בן אלעזר אומ' חגיגה הבאה עמו על השולחן ותבשילין העולין עמו על השולחן הרי אילו מתבערין עמו ארבעה עשר שחל להיות בשבת אחד דברים הראויין לבוא פסח (-/ואחת) ואחד דברים שאין ראויין לבוא פסח ששחט[?/י/ן] לשם פסח והשוחט לשם חטאת צבור לשם עולת ציבור ופסח ששחטו בשבת שלא לשמו הרי זה פטור דברי ר' מאיר א' ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על דברים שאין ראויין לבוא פסח ששחטו לשום פסח והשוחט לשום חטאת ציבור לשם עולת ציבור שהוא חייב ועל מה נחלקו על דברים שהן ראויין לבוא פסח שר' אליע' מחייב חטאת ור' יהושע פוטר השוחט תמיד בשבת שלא לשמו הרי זה חייב אמ' ר' יוסי שמעתי שהשוחט תמיד בשבת שאינו מבוקר שחייב חטאת <ויח> ויחזור ויביא תמיד אחר להכשירו חוץ מן הנשחט שנ' תמימים יהיו לכם כשהם מבוקרין הרי הן תמידים וכשאינן מבוקרין אינן תמידים ' שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידןם או שמתו או שנ[?/ו/י]טמאו הרי זה חייב ר' ישמע' בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומ' אם יש לו שהות כדי שידע הרי זה חייב ואם לאו הרי זה פטור חטאת ציבור ששחטה בשבת שלא לשמה הרי זה חייב הקטיר אימורין הרי זה חייב עולות ציבור ששחטן שלא לשמן הרי זה חייב ויקטיר אימורין לערב חטאת יחיד ועולת יחיד ששחטן בשבת לשמן וזרק דמן שלא לשמן הרי זה חייב והורצו <הב> הבעלים השוחט שתי חטאות לציבור ואין צריכין אלא אחת חייב על האחרונה שתי עולות לציבור ואין צריכין אלא אחת חייב על האחרונה ' ר' יהודה אומ' כשם ששפוד של עץ אינו נשרף כך שפוד של מתכת אינו מרתיח אמרו לו אינו דומה העץ למתכת שהמתכת חם מקצתו חם כולו ושל (-/ע[?/צ]) עץ אף על פי שחם מיקצתו לא חם כולו ' הפסח שסכו יין ושמן אף על פי שמנטף מלמעלה ומלמטה אין בו משום בישול בישלו ואחר כך צלאו צלאו ואחר כך בישלו הרי זה חייב אין מולגין הראש ואת הכרעים ואין טופלין אות[?מ/נ/ך/ן] בחרסית ובאדמה אבל מפספסין אותן באור הפסח צולין אותו שלם ואין צולין אותו [?/ח*ישיות/חתיכות][1] רצה מנתחו ונותנו על גבי גחלים אין צולין שני פסחים בתנור אחד מפני התערובת אפילו זה גדי וזה טלה מפני הרגל' אין צולין את הפסח בשפוד של מתכת ואם צלאו קולף את מקומו ואוכל את השאר אבל צולין ארבעה וחמשה פסחים בארבעה וחמשה תנורים זה בצד זה ואין חוששין שתי חבורות שנתערבו פסחיהם נאמן אחד מבני חבורה לומר פסח זה של א[?/ו/0]תה חבורה הוא. הפסח אינו נאכל אלא בלילה אינו נאכל אלא עד חצות ואין חייבין עליו משום נותר ואין מחשבה פוסלת בו משום פיגול עד שיעלה עמוד השחר
פרק ו[עריכה]
אימתי אמרו הפסח נאכל בטומאה בזמן שבאת מתחילתו בטומאה שחטו <בט> בטהרה וניטמא הציבור יזרק הדם בטומאה ולא יאכל הבשר בטומאה שחטו <בט> בטהרה ונטמא הדם יזרק הדם בטומאה ולא יאכל בשר בטהרה הכהנים והציבור טהורין וכלי שרת טמאין עושין אותו בטומאה ' אימתי אמרו הפסח בא בטומאה בזמן שרובו של ציבור טמאין היו חציין טמאים וחציין טהורים <הט> הטהורין עושין את הראשון וטמאים עושין את השיני היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה דברי ר' יהודה ר' אלעזר בן מתיא אומ' אין היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה שנ' לא תוכל לזבוח את הפסח באחד ר' שמע' אומ' היו חציים טמאין וחציין טהורין הטהורין עושין לעצמן וטמאין עושין לעצמן אמרו לו אין חולקין את הציבור אלא או כולן עושין בטומאה או כולן עושין בטהרה ר' יהושע אומ' כל הזבחים שבתורה נשתייר מהם כזית בשר וכזית חלב יזרוק עליו את הדם כחצי זית בשר וכחצי זית חלב אין זורק עליו את הדם ובעולה אפילו לא נשתייר הימנה אלא כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זורק עליו את הדם מפני שכולה ראויה להקטרה ובמנחה אם נשתייר מין הזבח כזית כחצי זית בשר וכחצי זית חלב אפילו כל המנחה קיימת אין זורקין עליה את הדם בפסח אם יש כזית לכל אחד ואחד זורק ואם לאו לא יזרוק ר' יהושע אומ כל הזבחים שבתורה נטמא בשר וחלבים קיימין יזרוק את הדם על החלבים ניטמאו החלבים והבשר קיים יזרוק הדם על הבשר אבל בפסח אינו כן אף על פי שניטמא בשר וחלב קיים אין זורק את הדם על החלבים שלא בא מתחילתו אלא לאכילה ניטמא החלבים ובשר קיים אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק כל קרבנות היחיד והציבור הציץ מרצה. ועל טומאת הדם ועל טומאת הגוף חוץ מנזיר ועושה פסח שהציץ מרצה על טומאת הדם <וא> ואינו מרצה על טומאת הגוף ואם ניטמא בקבר התהום הרי זה מרצה כיצד היה הולך למול את בנו ולשחוט את פסחו אמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסתה בו תחת אבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא עשה פסחו צריך לעשות לו פסח שיני אבל אמרו לו קבר תהום היה עמך בבית שנכנסת בו תחת האבן שישבת עליה ונודע בין עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני משעה שעשה פסחו אין צריך לעשות פסח שיני וכן נזיר שהיה הולך להביא קרבנותיו ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסתה בו <ת> תחת אבן שישבתה עליה ונודע לו בין משהביא קרבנותיו בין עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה אמרו לו קבר תהום היה עמך בבית שנכנסת בו תחת האבן שישבתה עליה ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה משהביא קרבנותיו אין צריך להביא קרבן טומאה ' שחטו ונודע <שמ> שמשכו בעלים את ידם או שמתו או שניטמאו ר ישמע{אל} בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומ אם יש שהות כדי שיודע ישרף מיד ואם לאו תעובר צורתו ויצא לבית השריפה זה הכלל אירע פסול בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה השורף את הקרנות והמחתך בגידין בקרנים ובטלפים אינו עובר בלא תעשה העצמות והגידין הרכין הרי הן כבשר לכל דבר השובר את העצם בפסח טהור לוקה את הארבעים והפסח כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח פסח כשר חייבין עליו משום שבירת העצם והפסול אין חייבין עליו משום שבירת העצם ר' שמע אומ אף על פי שהיתה לו שעת הכושר ונפסל אין חייבין עליו משום שבירת העצם ר' ישמע בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומ אפילו לא נפסל בו אלא אבר אחד בלבד אין חייבין על' אותו אבר משום שבירת העצם ' השובר את העצמות לאכל כזית מן המוח שבראש ושבקולית עובר בלא תעשה והמוח עצמו כשר וחייבין עליו משום פגול משום נותר משום טמא ומטמא כזית במשא וכעדשה (-/במ*) במגע כללו של דבר מוח הרי הוא כבשר לכל דבר אכל הימנו כזית נא ומבושל עד שלא חשיכה פטור משחשיכה חייב כזית צלי עד שלא חשיכה לא פטר עצמו מבני חבורה המוציא כזית בשר מבית לבית ומחבורה לחבורה בשעת אכילה הרי זה חייב שנ' לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה וג' אף על פי שנ' בבית אחד יאכל וג' אוכלין בחצרותיהן ועל גגותיהן הא מה תל' לומ' בבית אחד יאכל בחבורה אחת יאכל ר' שמעון אומ היו מסובין ואוכלין וראו נחש או עקרב הרי אילו עוקרין את פסחיהם ואוכלין אותו במקום אחר שנ' על הבתים אשר יאכלו אותו בהם ומה תלמ לומ בבית אחד יאכל כדי שלא יהו שתי חבורות אוכלות זו כנגד זו כש השמש עומד ללעוס קופץ את פיו ולועס עד שמגיע אצל חבורתו ובולע שלא יראה אוכל משני פסחים ואם אין שם אוכל אפילו בכל הבית כולו ואינו חושש
פרק ז[עריכה]
ארבעה עשר שחל להיות בשבת משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ועושין לו לימודין ונותנין עליו מערב שבת נותן על גביו כיסוי ונוטלו בשבת ובלבד * שלא יחזיר ואם החזיר הרי זה חייב מפני שבא לידי מירוח והממרח בשבת חייב חטאת מבקרו ועודיהו בתנור אם ניצלה נוטלו ואם לאו ימתין עד שיצלה ניצלה החיצון ולא ניצלה הפנימי קולף ואוכל עד שמגיע לנא הפסח מחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חת[?/י/ו]כות דברי ר' יהוד' ר' יוסי או' בשבת בין כך ובין כך מותר א' ר' אלעזר בר' שמע' לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על הפסח שמחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חתיכות על מה נחלקו על האברים שבית שמאי אומ אין מחזירין ובית הילל אומ מחזירין יתום ששחטו עליו אפטרופין יאכל ממקום שהוא רוצה הומנה על אחד מהן יאכל במקום שהומנה הומנה על שני פסחים יאכל מאיזה מהם שנשחט ראשון ר' שמעון אומ' לעולם נימנין על הפסח עד שישחט ומושכין ידיהם ממנו עד שיזרק הדם ' לא ישחט אדם על ידי בנו ובתו הגדולים על ידי עבדו ושפחתו העברים מדעתן אבל שוחט הוא על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן וכולן ששחטו או שחט רבן עליהם אוכלים משל עצמן חוץ מן העבד שאוכל משל רבו עבד עברי ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אוכלין משל עצמן עבד של שני שותפין אוכל משל שניהם הומנה על אחד מהם אוכל ממקום שהומנה הומנה על שני פסחים אוכל מאיזה מהן שנשחט ראשוןאין ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו כאחת אוכל משל רבו שכח רבו מה אמ לו שניהן יצאו לבית השריפה ר' נתן אומ פטורין מלעשות פסח שיני שכבר נזרק עליהם הדם בני חבורה שהומנו על פסח אם יש כזית לכל אחד ואחד יאכלו ואם לאו לא יאכלו הומנו עליו זה אחר זה ראשונים שיש להן יאכלו והאחרונים לא יאכלו וצריכין לעשות פסח שיני דברי ר' ר' נתן אומ אין צריכין לעשות פסח שיני שכבר נזרק עליהם הדם בני חבורה שרצו למנות אחרים על פסחיהם הרשות בידן רצו להמנות ולהמש[?/י/0]ך אחרים על פסחיהם הרשות בידן הממנה אחרים על פסחו הרשות בידו רצו למשוך ולמנות אחרים על פסחן הרשות בידם <וב'> ובלבד הן נמשכין והולכין ובלבד שנשתייר מחבורה הראשונה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומ בין מחבורה ראשונה ובין מחבורה האחרונה ובלבד שלא יניח את הפסח כמות שהוא בני חבורה שרצו למנות אחרים על חלקיהם הרשות בידם והמעות חולין הממנה אחרים על חגיגתו המעות חולין רצה למשוך ולמנות אחרים על חגיגתו המעות חולין המוכר עולתיו ושלמיו לא עשה כלום המעות גזל ביד הבעלים] אין צריך לומר חטאת ואשם ' בני חבורה שמתו מקצתן או שנטמאו מקצתן השאר אוכלין ואין חוששין ' בני חבורה שהיה בהן אחד שהיו ידיו יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא ולא עוד אלא אף בני חבורה שעשו סיבול[?/ת/ון] והיה בהן אחד שהיו ידיו רפות רשאין לומר לו טול חלקך שלך רצו לעשות עמו טובה בא ואוכל עמהם ' מצורע מוסגר שוחטין עליו בשביעי מוחלט שוחטין עליו בשמיני יולדת שוחטין עליה יום ארבעים לזכר ויום שמונים לנקבה וכולן שניטמאו לפני זריקת דמים הרי הן כמפקח הגל וצריכין לעשות פסח שיני ר' ישמע{אל} בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומ פעמים שהם כמפקח הגל פעמים שאין כמפקח הגל כיוצא בהן היה גל ארוך בודק [?/(-'כיצד')/כיצד] בצד זה ונמצאת טומאה בצד שיני הרי הוא כ[?//יו/מ]צא בהן ופטור לעשות פסח שיני זה הכלל כול שניטמא לאחר זריקות דם הרי הן כיוצא בו וצריך לעשות פסח שיני ר' יוסי בר' יהודה אומ שומרת יום כנגד יום שנזרק עליה דם ואחר כך ראתה הרי זו אינה אוכלת ופטורה לעשות פסח שיני שכבר יצאת בזריקה אבל ערל שנזרק עליו דם ואחר כך מל הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שיני ' א' [ר' יוסי בר' יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על ערל זר שמקבל עליו הזאה ואוכל על מה נחלקו על ערל גוי שבית שמאי אומ טובל ואוכל פסחו לערב ובית הילל אומ' הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר אחד נכרי שמל ואחד שפחה שטבלה איצטרדיות ושומרי צורים היו בירושלים שהיו טובלין ואוכלין את פסחיהם לערב היה טמא בשעת שחיטה וטהור בשעת זריקה טהור בשעת שחיטה וטמא בשעת זריקה הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שיני היה חולה בשעת <ש> שחיטה ואינו יכול לאכול כזית חלום בשעת שחיטה ויכול לאכול כזית הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שיני לעולם אין יוצאין ידי חובתן עד שיהא חלום בשעת שחיטה ובשעת זריקת דם וכולם ספק נזרק עליהם דם ספק לא נזרק עליהם דם ספק יש בהן כזית לכל אחד ואחד ספק טמאים ספק טהורים פטורין לעשות פסח שיני זה הכלל כל הספיקות פטורין מלעשות פסח שיני ' בני חבורה שניטמא אחד מהן ואין ידוע איזה מהן צריכין לעשות פסח שיני ציבור שניטמא אחד מהם ואין ידוע איזה מהן עושין אותו בטומאה ' בני חבורה שהומנה אחד מהם אפילו מן הצדקה הרי זה חולק עמהם בעורות ' בני חבורה שטעו ואכלו פסחיהם של חביריהם אמרו להם אכלו את שלנו ואכלו את של חביריהם ונמצאת יבלת בעורו של אחד מהם צריכין לעשות פסח שיני נמצאו אוכלין ארבעה פסחים וידי חובתן לא יצאו חמש חבורות שנתערבו עורות פסחיהם ונמצאת יבלת בעורו של אחד מהם צריכין לעשות פסח שני
פרק ח[עריכה]
אילו עושין את השיני הזבין והזבות הנידות והיולדות האנוסין והשוגגין והמזידין והמצורעין ובועלי נידות ושהיה טמא ובדרך רחוקה אם כן למה נאמר טמא או בדרך רחוקה אלא שבא הכתוב לפוטרו מן <הה> ההכרת ' ר' עקיבא אומ נאמר טמא לנפש ונאמר בדרך רחוקה מה טמא נפש אפי רצה לעשות אין יכול אף דרך רחוקה אם רצה לעשות אין יכול ר' אליעזא אומ נאמר ריחוק מקום במעשר ונאמר ריחוק מקום בפסח מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום אכילתו אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום אכילתו ר' יהודה אומ' חוץ למקום עשייתו אמ' יוסי לפיכך נקוד על ה' לומר לא מפני <שרח> שרחוקה ודאי אלא מאיסקופת עזרה ולחוץ ר' יוסי הגלילי אומ' דרך רחוקה שומע אני מהלך שני ימים ומהלך שלשה ימים כשהוא אומ ובדרך לא היה מלמד שמאיסקופת עזרה ולחוץ קרוי דרך גר שנתגייר בין ראשון <ל> לשיני צריך לעשות פסח שיני דברי ר' ר' נתן אומ' אינו צריך לעשות פסח שיני שכבר לא נתחייב בראשון ניתן להן לישר{אל} לבנות בית הבירה היחיד עושה פסח שיני ואין הציבור עושה פסח שיני ר' יהודה אומ' אף הציבור עושה פסח שיני אמ' ר' יהודה מעשה בחזקיהו המלך שעישה את הציבור לעשות פסח שיני שנ' כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה מיששכר ומזבולון לא הטהרו כי אכלו את פסחיהם בלא ככתוב כי התפלל חזקיהו על יי' הטוב יכפר בעד ר' שמעון אומ לא שעישה את הציבור לעשות פסח שיני אלא שעבר ניסן בניסן ואין מעברין אלא אדר ר' שמעון בן יהודה או' משום ר' שמעון אף מפני שהעשי את הציבור לעשות פסח שיני ' ואין עושין חבורה נשים ועבדים וקטנים שלא להרבות את התיפלה ' אילו דברים שבין ראשון לשיני הראשון בשלש כיתים ואין השיני בשלש כיתים הראשון דוחה את הטומאה והשני אינו דוחה את הטומאה הראשון חייבין עליו כרת והשיני אין חייבין עליו כרת דברי ר' ר' נתן אומ אף השיני חייבין עליו כרת ר' חנניא בן עקביא אומ' אם עשו את השיני אין חייבין עליו כרת על הראשון לא עשו את השיני חייבין עליו כרת על הראשון הראשון טעון חגיגה והשיני אֵין טעון חגיגה הראשון נוהג כל שבעה והשיני יום אחד ' אילו דברים ששוה הראשון לשיני הראשון נאמר בו שה תמים זכר בן שנה והשיני כיוצא בו הראשון נאמר בו אל תאכלו ממנו נא והשיני כיוצא בו <הר'> הראש' נאמר בו לא תותירו ממנו עד בוקר והשיני כיוצא בו הרא' דוחה את השבת ואין השיני דוחה את השבת הראש' טעון לינה והשיני טעון לינה ר' יהודה אומ' אין השיני טעון לינה אלא כיצד הוא עושה נכנס ושוחט את פסחו בעזרה יוצא ומספיד את אביו אבית פאגי ' בזמן שהפסח נאכל בטומאה טמא מת נכנס <בע> בעזרה ואוכלוה זבין והזבות הנידות והיולדות הרי אילו לא יכנסו ואם נכנסו הרי אילו חייבין ר' שמעון משום רבי יהושע אומ' אם שחטו הרי אילו פטורין שנ' הטהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר הנשחט לטהורין חייבין עליו משום טומאה והנשחט לטמאים אין חייבין עליו משום טומאה ' פסח ראשון שוחטין על האשה בפני עצמה והשיני עושה אותה טפילה אצל אחרים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומ פסח שיני שוחטין על האשה בפני עצמה ואין צריך לומר פסח ראשון [ר' אלעזר בר' שמעון אומ' פסח ראשון האשה עושה טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני אמרו לו מעשה שהיה ביוסף הכהן שהעלה את בן בתו לעשות פסח קטן והחזירוהו שמא יקבע הדבר חובה אמ להו לא שיקבע הדבר חובה אלא שאין האשה עושה פסח שיני ' מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים אין חייבין עליו כרת ופסח דורות חייבין עליו כרת פסח מצרים לא נהגו בו דקין <ותב'> ותבלולין ופסח דורות לא: נהגו בו דקין ותבלולין פסח מצרים לא נהגו בו אתנן ומחיר מה שאין כן בפסח דורות ' פסח מצרים נאמר בו ולקח הוא ושכינו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות מה שאין כן בפסח דורות ' ר' שמעון בן אלעזר אומר בפסח דורות כן וכל כך למה שלא יניח אדם שכינו הקרוב אל ביתו ויעשה לו פסחו אצל אחרים לקיים מה שנ' טוב שכן קרוב מאח [?/*/0] רחוק ' פסח מצרים לא היה טעון דמים וחלבים לגבי מזבח מה שאין כן בפסח דורות פסח מצרים נאמר בו ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר מה שאין כן בפסח דורות פסח מצרים נאמר בו והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מה שאין כן <בפ> בפסח דורות ' פסח מצרים כל אחד ואחד שוחט בביתו פסח דורות כל ישר{אל} שוחטין במקום אחד ' פסח מצרים מקום אכילה שם לינה ופסח דורות אוכלין במקום אחד ולנין במקום אחר אחד פסח מצרים ואחד פסח דורות מי שהיו לו עבדים שלא מלו ושפחות שלא טבלו מעכבין אותו מלאכול בפסח ר' אליעזר בן יעקב או' אומ אני בפסח מצרים הכתוב מדבר ' אילו דברים ששוה בהן פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים בשלש כיתים ופסח דורות כיוצא בו פסח מצרים נאמר בו שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם ופסח דורות כיוצא בו פסח מצרים נאמר בו ולא תותירו ממנו עד בקר ופסח דורות כיוצא בו ' פסח מצרים נוהג כל שבעה ופסח דורות נוהג כל שבעה ר' יוסי הגלילי אומ אומ אני שלא נאסר חמץ במצרים אלא יום אחד שנ' לא יאכל חמץ היום ' פסח מצרים טעון שיר ופסח דורות טעון שיר
פרק ט[עריכה]
הפסח שנתערב בחולין יקדיש חולין לשם פסח והרי הן כשתי פסחים שנתערבו שנים זה מושך לו אחד וזה מושך לו אחד זה ממנה עמו אחד מן השוק וזה ממנה לו אחד מן הש[?/ק] זה בא אצל זה וזה בא אצל זה וכן הוא אומ אם שלי הוא הפסד ידיך משוכות משלך ונמניתה על שלי שנים של שלשה שלשה שלש של ארבעה ארבעה ארבע של <ח'> חמשה חמשה חמש של ששה ששה שש של שבעה שבעה שבע של שמונה שמונה שמונה של תשעה תשעה תשע של עשרה עשרה נמשכין להן אחד מכל חבורה ומחבורה אחרונה שנים מפרישין פסח אחד ואומרין כל מי שהוא לו פסח זה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלו שלש של שנים שנים ארבעה של שלש שלש חמש של ארבעה ארבעה שש של חמשה חמשה שבע של ששה ששה שמונה של שבעה שבעה תשע של שמונה שמונה עשר של תשעה תשעה נמשכין להם אחד מכל חבורה וחבורה וממנין להן אחד מכל חבורה וחבורה מפרישין פסח אחד ואומ כל מי שהוא לו פסח זה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלו נמצאו אוחזין את הטפילה ומניחין את העיקר ' אמר להו ואמרו לו אוכל מן הראשון לא אמר להן ולא אמרו לו אין אחראין זה לזה מיכן אמרו יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטיפשין וכן הוא אומ' גם אויל מחריש חכם יחשב ואין צריך לומר ואוטם שפתיו נבון ' נתערבו בעולה ירעו עד שיסתאבו <וימ> וימכרו ויביא בדמי יפה שבהם פסח ובדמי יפה שבהן עולה כבר קרב פסחו (-/קבר) כבר קרב עולתו יביא בדמיה עולה אחרת ' נתערבו בתודה ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהם תודה כבר קרב פסחו יביא בדמיו פסח כבר קרבה תודתו יביא בדמיה תודה אחרת ' נתערבו בחטאת ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן חטאת כבר קרב פסחו יביא בדמיו פסח כבר קרבה חטאתו יביא בדמיה חטאת אחרת ' נתערבו באשם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן פסח בדמי יפה שבהן אשם כבר קרב פסחו יביא בדמיו פסח אחר כבר קרב אשמו יביא בדמיו אשם אחר ' נתערבו בשלמים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן פסח ובדמי יפה שבהן שלמים כבר קרב פסחו יביא בדמיו פסח (-/ק) כבר קרב שלמיו יביא בדמיו שלמים אחרים ' שלמים שנתערבו עם שלמים הבאים מחמת פסח ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן שלמים ויאכלו ליום ולילה עד חצות ובדמי היפה שבהם שלמים ויאכלו לשני ימים ולילה אחד בן עזאי אומ שלמים הבאים מחמת פסח הרי הן כפסח לכל דבר אלא שאין נאכלין ליום ולילה ' נתערבו בבכור שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כבכור ר' שמעון אומ' זה ישחט לשם משהו ושניהם יאכלו לשם פסח ובמנוייו של פסח נתערבו במעשר שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו [?/ב/כ]מעשר ר' שמע' אומ' זה ישחט לשם מה שהוא וזֵה ישחֵט לשם מה שהוא ושלמים יאכלו בפסח וכמנוייו של פסח ' בכור ומעשר שנתערבו זה בזה שניהם ירעו עד שיסתאבו ר' שמע' או' זה <יש> ישחט לשם מה שהוא וזה ישחט לשם מה שהוא ושניהם יאכלו כאחת מפני שמתן דמן שוה וכן היה ר' שמעון אומ' אשם ושלמים שנתערבו זה בזה ולא הודו לו חכמים לר' שמעון במביא קדשים לבית הפסול במה דברים אמורים בזמן שנתערבו חיים אבל בזמן שנתערבו שחוטין יאכלו כחמור שבהם נתערבו בפסולי המוקדשים ובחולין שנשחטו בעזרה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה הפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ולא הספיק להקריבו עד שנמצא הראשון והרי שניהם עומדים יביא את איזה מהם שירצה דברי חכמ ר' יוסי אומ' מצוה להביא את הראשון ואם היה השיני המובחר יביאנו והישני ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים לששה עשר הפריש מעות לפסחו ואבדו והפריש אחרים תחתיהם ולא הספיק ליקח בהם פסח עד שנמצאו המעות הראשונות יביא מאילו ומאילו פסח ויקרב והשאר יביא בהם שלמים לששה עשר המפריש מעות לפסחו ואבדו והפריש פסח תחתיהן ולא הספיק להקריבו עד שנמצאו מעות הראשונות יקח בהן פסח ויקרב והשאר והפסח <יר> ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים לששה עשר המפריש פסחו ואבד והפריש מעות תחתיו ולא הספיק ליקח בהן הפסח עד שנמצא הפסח הפסח יקרב והמעות יביא מהן שלמים לששה עשר ' המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו והקריבו ואחר כך נמצא הראשון יקרב שלמים לששה עשר המפריש מעות לפסחו ואבדו והפריש מעות תחתיהן ולקח בהן פסח והקריבו ואחר כך נמצאו המעות הראשונות יביא מהם שלמים לששה עשר הפסח <שנ> שנמצא בשלשה עשר ירעה עד שיסתאב וימכר בארבעה עשר יקרב שלמים ר' אליעזר או' קודם חצות ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים אחר חצות הוא עצמו יקרב שלמים והפסח שלא קרב בראשון יקרב בשיני לא קרב בשיני יקרב להבא מעות שלא קרבו בראשון יקרבו בשיני לא קרבו בשיני יקרבו להבא ' המפריש פסחו ומת אם היה בנו ממונה עמו יביא פסח ואם לאו יביאנו אחריו שלמים לששה עשר המפריש מעות לפסחו ומת אם היה בנו ממונה עמו יביא בהם אחריו פסח ואם לאו יביא בהן שלמים לששה עשר ' תמורת הפסח ולד תמורת הפסח וולד וולדן עד סוף העולם יִרעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בהן שלמים ר' אלעזר אומ וולדות עצמן יקרבו שלמים תמורת שלמים ולד תמורת שלמים וולדן וולד ולדן עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהן שלמים ר' אלעזר אומ ולדות עצמן יקרבו שלמים המפריש נקבה לעולתו ולפסחו ולאשמו עושה תמורה ר' שמע' אומ' לעולתו עושה תמורה לפסחו ולאשמו אין עושה תמורה אין לך העושה תמורה אלא דבר הרועה ומסתאב אמ' ר' רואה אני את דברי ר' שמעון בפסח שהמקדש שְמֵהְ קדִש פסח באו שלמים ' המפריש נקיבה לפסחו תרעה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמיה פסח ר' שמעון בן יהודה או' משום ר' שמעון תימכר שלא במום ילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו פסח ר' אלעזר אומ' הוא עצמו יקרב פסח
פרק י[עריכה]
ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד <שי> שיסב לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין שיהא בהן כדי רביעית בין חדש בין ישן בין חי בין מזוג ר' יהודה או' עד שיהא בו טעם וריח מזגו לו כוס ראשון בית שמאי אומ מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גורם ליין שיבא וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא ובית הלל אומ מברך על היין ואחר כך מברך על היום שהיין גורם לקידושא שתיאמר ' דבר אחר ברכת היין תדירה ברכת היום אינה תדירה והלכה כבית הילל ' מצוה על אדם לשמח בניו ובני ביתו במה משמחן ביין שנ ויין ישמח לבב אנוש ר' יהודה אומ הנשים בראוי להם והקטנים בראוי להם השמש מכבי[?/ש/עו] בבני מיעים ונותנן לפני האורחים ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים המקרא את ההלל הן הולכין אצלו והוא אינו <הו> הולך אצלן ' המקרא את בניו קטנים צריך להיות [?/עו/ש]נה עמהם כדרך שהם עונין מאיזה מקום הוא עונה הגיע לברוך הבא [?/עו/ש]נה עמהם בשם יי' <ברכ'> ברכנוכם עונה עמהם מבית יי' ' בני העיר שאין להם מי שקורא את <ה> ההלל נכנסין לבית הכנסת וקורין פרק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאין [?/(-/וחוזרין)/וחוזרין'] וגומרין עד סוף ואם אי איפשר להם כך גומרין את כולה והלל אין פוחתין ממנו ואין מוסיפין עליו ' ר' אלעזר בן פרטא היה פושט בה דברים ר' היה כופל בה דברים ר' אליעזר אומ חוטפין מצה לתינוק כדי שלא יישן ר' יהודה אומ אפילו לא אכל אלא חזרת ולא טיבל אלא פרפרת אחת <חוט> חוטפין מצה לתינוק כדי שלא יישן עד היכן הוא אומ עד אם הבנים שמחה ובית הילל או עד חלמיש למעיינו מים וחותם בגאולה אמרו להם בית שמי לבית הילל לבית וכי כבר יצאו שמזכירין יציאת מצרים אמרו להם בית הלל אפילו הוא ממתין עד קרות הגבר הרי אילו לא יצאו עד שש שעות כיצד הוא אומ גאולה ועדיין לא נגאלו מצה וחרוסת וחזרת אף על פי שאין חרוסת מצוה ר' אלעזר בר' צדוק אומ מצוה מביא לפניו במקדש גופו של של פסח מעשה ואמ להן ר' אלעזר בר' צדוק לתגרי לוד בואו וקחו לכם תבלי מצוה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כגון אגוזים ותמרים וקליות וחייב אדם לעסוק בהילכות הפסח אפילו בינו לבין עצמו בינו לבין ביתו בינו לבין <תל> תלמידו ' מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בביתו של בייתוס בן זונ[?/ו/י] ן בלוד והיו עסוקין בהילכות הפסח כל אותו הלילה עד קרות הגבר הגביהו מלפניהם ונוע[?/ד/ר]ו והלכו להם לבית המדרש איזו היא ברכת הפסח אומ ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לאכול את הפסח איזו היא ברכת הזבח אומ בר' אשר קידשנו במצו וציונו לאכול את הזבח.
- ^ על פי צוקרמנדל ובר אילן