תבנית:תפארת ישראל (יכין) על אבות פרק ג משנה יד

הוא היה אומר חביב אדם – נראה לי ד"האדם" גרסינן, דהיינו: אפילו עובד כוכבים (כתוספות יבמות דף סא ע"א), דהרי מדסיים בסיפא "חביבין ישראל" – שמע מינה: רישא בכל מין האדם מיירי, ורוצה לומר אפילו בעובדי כוכבים. וכן הראיה דמייתי תנא מקרא ד"עשה את האדם" – הרי בעובדי כוכבים נמי מיירי, דלבני נח נאמר (וכמו שכתב בתוספות יום טוב). וגם מלך עי והחמשה מלכים שתלה יהושע – הורידם קודם הערב, שמע מינה שגם לעובדי כוכבים יש צלם אלהים (א). שנברא בצלם – היינו כח שכלי חפשי בעל בחירה, וזהו צלם אלהים, שכח בידו יתברך לעשות כפי רצונו. מה שאין כן שאר הברואים, שלמעלה ושלמטה ממדריגת האדם, כמלאכים ובהמות כולם – מוכרחים במעשיהם. חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם – שהקדוש ברוך הוא הודיעו החבה שבראו בצלם אלהים. שנאמר בצלם אלהים עשה את האדם – שאמר הקדוש ברוך הוא כן לנח, וגלה לו יקרת האדם, וזה מעיד על גודל החבה, עד שמודיעו שמחבבו כל כך. [מה שאין כן הנך קראי דבראשית, שנאמר: "נעשה אדם בצלמינו" וכו', "כי בצלם אלהים עשה" וכו' – אמר הקדוש ברוך כך בפני שום אדם.] וכוונת התנא, דמשום כך יראה האדם להיטיב לכל, אפילו למי שאינו בן ברית, וכל שכן שלא יגרום לו נזק, לגופו ממונו וכבודו, ולא יבזהו להלבין צלם אלהים המליץ מפניו. חביבין ישראל – שוב, יותר מכל אדם. שנקראו בנים למקום – שכל האומות חביבין שיש בהן צלם אלהים, ואף על פי כן כשירשיעו מאד – אפשר שיסתלק מהן הצלם, וכמו שאמרו חז"ל (מגילה דף כח ע"א) דאסור להסתכל בפני אדם רשע, שמע מינה דרוח הטומאה שורה עליו, כל שכן עובד כוכבים רשע. אבל ישראל, מדנקראים "בנים" אף כי פלחו לעבודה זרה (כקידושין לו ע"א) – שמע מינה דאף שחטאו אכתי בחביבותא קיימי (כחגיגה דף ה ע"ב), משום שדומין כביכול לאביהן, ואי אפשר שיתטמא אצלם הצלם מכל וכל. חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום – שהודיעם שמחבבם כבנים. שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם – אבל שנאמר "בני בכורי ישראל" רק לפרעה נאמר, ולא זכו לשמוע כן אז מאביהם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה – נראה לי דרוצה לומר: "חביבין אותן ישראל שניתן להם" וכו'. ורוצה לומר: התלמידי חכמים, שניתן להם התורה הקדושה להתעסק בה. ונקט כאן שלשה מיני חיבות, שכל אחת יתירה מהחברתה: אומות, ישראל, ותלמידי חכמים. ולפי גודל החביבות של כל אחד – כך יגדל יותר העונש של הנוגע בם. ונקראת התורה "כלי חמדה", מדהיא כלי אומנות להשיג על ידה הצלחת הארצי והשמיימי, כמו שכתוב (): "כי היא חייך ואורך ימיך". והיא כל כך חמודה, שכל דבריה אמרי נועם, מתוק לנפש ומרפא לעצם, עד שכל האומות, נוצרים וישמעאלים, אף שאינן מוצאין את עצמן מחוייבים לשמור מצוותיה – אפילו הכי יחמדוה ויכבדוה ויקדשוה, ויכירו אלהותה. ומי שמכחיש דבריה – יכנוהו אפיקורוס בזוי ונמאס. חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם – דבר זה סומך את עצמו על המדרש רבה על הפסוק "ואהיה אצלו אמון", דדרשוהו לשון "אומנות". משל למלך שרוצה לבנות פלטין, ורואה בדפטראות ("אבריס" בלשון אשכנז) שלו, ולפיהו בונה החדרים והפשפשין בהפלטין. כך כביכול הקדוש ברוך הוא נסתכל בתורה וראה איך יבנה העולם (ב). שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.