לדלג לתוכן

שאגת אריה/לד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דיני ספר תורה סימן לד

[עריכה]

שאלה: מהו עיקר מצות כתיבת ס״ת שחייב כל או״א מישראל לכתוב ס״ת לעצמו ומ״ע של תורה הוא וכמו שיתבאר:

תשובה: בפ״ב דסנהדרין (דף לא) אמרינן אמר רבא אע״פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס״ת מצוה לכתוב משלו שנא׳ ועתה כחבו לכם את השירה. ופי׳ הרמב״ם ברפ״ז מהל׳ ס״ת מ״ע על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס״ת לעצמו שנא׳ ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם ס״ת שיש בה שירה זו לפי שאין כותבים את התורה פרשיות פרשיות ע״כ. מבואר מדבריו מדכתב רחמנא ועתה כתבו לכם את השירה דקאי על שירת האזינו ילפינן מיניה דצריך לכתוב את כל התורה שהרי אין כותבים את התורה פ׳ פ׳. ויש לי לעיין לפ״ז אם עיקר קפידא דקא קפיד רחמנא לכתוב על השירה לחוד קא קפיד אלא כיון שא״א לכתוב את השירה בפ״ע ע״כ חייב לכתוב כל התורה כולה מרישא לסיפא. ונ״מ היכא שכ׳ את כל התורה ובלה ונקרע ולא נשתייר אלא השירה לחודה יוצא ידי חובת מצוה זו א״נ בדיעבד שעבר וכ׳ את השירה לחודה יוצא י״ח או דילמא כיון שא״כ את התורה פ׳ פ׳ לחוד ורחמנא אמר כתבו לכם את השירה בע״כ לאו שירה לחודה במשמע דהא אין כוחבין פ׳ פ׳ וה״ל כאלו כ׳ רחמנא להדיא ועתה כתבו לכם התורה שיש בה שירה זו ועל כל התורה קפיד רחמנא לכתוב ואם חסר או בלה אפי׳ אות א׳ לא יצא ידי חובת מצוה זו עד שתהא כתובה כולה לפניו וה״מ להדיא מדברי הרמב״ם שהרי כתב כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו: ונ"ל להביא ראיה לסברא זו מההיא דסנהדרין דאמר אהא דרבא איתיבי׳ אביי וכותב לו ס״ת לשמו שלא יתגאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא דאע״ג דהא וודאי לא קשה מאי פריך מלך אין הדיוט לא דילמא נ״מ דלגבי הדיוט אם בלה או חסר והשירה קיימת א"נ בעבר וכ׳ השירה לחוד יצא י״ח. ואלו מלך לא יצא י״ח עד שתהא סלה כתובה לפניו מרישא לסיפא דהא לגבי דידיה על כל התורה קא קפיד ולאו אשירה לחודה שנא׳ וכתב לו את משנה התורה הזאת. דהא לאו קושיא היא דאביי מלישנא דמתני׳ פריך דתנן וכותב לו ס״ת לשמו דמיירי משעת כתיבה וע״ז דייק מלך אין הדיוט לא דממעט הדיוט משעת כתיבה דא״צ לכתוב אם הניחו לו אבותיו ואמאי הא מ״מ מחוייב לכתוב מפני השירה המוטלת עליו. אלא אי קשיא הא קשיא אס״ד דאין מצוה לכתוב אוז כל החורה כולה אלא מפני השירה לחודה אלא מפני שאין כותבין התורה פ׳ פ׳ מצות כתיבת השירה גוררת לכתוב את כל התורה כולה. א"כ הא איכא נ"מ בין מלך להדיוט דבהדיוט אם הניח לו אביו ס"ת שכתבה בחייו מרישא עד השירה ולא הספיק לגומרה עד שמת. כשהבן כותב את השירה וגומרה קיים מצוה זו של ועתה כתבו לכם את השירה ולא נכתבה פ׳ פ׳ שהרי כולה כתובה לפניו ואלו מלך אפי׳ לא כ׳ אביו אלא תיבה או אות א׳ והוא כ׳ וגמר את כולה לא יצא י"ח כיון שלא כתבה כולה מרישא לסיפא. אלא וודאי ש״מ דאפי׳ הדיוט בכה״ג לא יצא י״ח דה׳ק קרא ועתה כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו ואם כתבה כולה חוץ מאות א׳ שהניח לו אביו כתובה בה לא קיים מצוה זו כלל. מ'מ ק״ל מנ״ל דמדכ' רחמנא כתבו לכם את השירה דכל התורה במשמע משום שא״כ את התורה פ׳ פ׳ הא מותר לכתוב כל חומש וחומש מה׳ חומשי תורה כל או״א בפ״ע כדאמרינן בהנזקין (ד׳ ס) אין קורין בחומשין בבה״כ מפני כבוד ציבור וש״מ דניתן לכתוב דאל״כ בלא"ה אפי׳ איסורא איכא למיקרי ביה כדאמר התם גבי ספר אפטרתא. וכ״כ הרמב"ם להדיא בה׳ ס״ת פ״ז מותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפ״ע ואין בהן קדושת ס״ת אבל לא יכתוב מגילה בפ"ע שיהא בה פ׳ כו' ע"כ. וא"כ אין לנו ללמוד מפני שאין כותבין את התורה פ׳ פ׳ שיהא חייב לכותבה כולה מריש׳ לסיפא אלא הא לחוד שיהא חייב לכתוב משנה תורה שיש בה שירה זו אבל ד׳ חומשי תורה הראשונים אין לנו שמ״ע מה"ת לכתבם. ובנדרים פ״ד (דך לח) א״ר יוסי בר׳ חנינא לא ניתנה חורה אלא למשה ולזרעו שנא׳ כתב לך פסל לך כו׳ ופריך ועתה כתבו לכם השירה הזאת ומשני השירה לחודה ופריך תו למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבנ״י ומסיק אלא פלפולא בעלמא. ופי׳ הר״ן למען תהיה כו׳ ואי שירה לבדה מאמר מאי סהדותא איכא ע״כ. ומשום דסיפא דקרא דלמען תהיה לי מגלה על רישא דקרא דועתה כתבו לכם את השירה דלאו שירה בלחוד קאמר אלא מכל התורה כולה מיירי וש״מ דכל התורה הוי בכלל כתבו לכם את השירה הזאת. אבל אין זה ראיה שכבר פי׳ הרא״ש למען תהיה לי כו׳ ואי לא ניתנה להם תורה אלא זו השירה על מה תעיד ע״כ. א״כ כתבו לכם את השירה בשירה לחודה מיירי ולמען תהיה לי ה״ק השירה הזאת תעיד על ישראל אם יקיימו מצות התורה או לא. ש״מ שניתנה תורה לכל ישראל ולעולם כתבו לכם את השירה שירה ממש קאמר. ואי משום שאין כותבין את התורה פ׳ פ׳ בס׳ משנה תור׳ לחודה סגי ומנ״ל דמ״ע לכתוב את כל התורה וצ״ע. מ״מ למדנו שאפי׳ לא הניחו לו אבותיו כתובה אלא כ"ש אפי׳ תיבה א׳ או אות א׳ לבד והוא גמר והשלים את הכל לא יצא ידי חובת מ״ע זו: